בין חובות לזכויות, בין ערבים לחרדים
שווה לבחון מחדש את שיח השוויון בנטל והכניסה תחת האלונקה בין השבטים בחברה בישראל. כי יש מי שמנסה להשתייך ויש מי שמנסה להתבדל
ד"ר שמואל חרל"פ
שר התקשורת יועז הנדל התייחס לאחרונה בעמוד הפייסבוק שלו להיותם של ערביי ישראל חלק מהחברה הישראלית, ועל כך שלכן חלים עליהם חובות וזכויות שווות כמו על כל אחד אחר במדינה היהודית והדמוקרטית. הנדל מרבה להתייחס לנושא - ברשתות החברתיות כמו גם בראיונות לתקשורת - תוך כדי הכרתו במלוא זכויות האדם והאזרח של הערבים בישראל, במקביל לדרישה של "מאה אחוז" חובות.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אם אנו אכן דוגלים ב"מאה אחוז" חובות מול אותו מספר זכויות, יש לגייס ערבים בני 18 לא לשירות לאומי אלא לצה"ל, ולכל יחידותיו, לא רק לחלק מהם. ולא רק ערבים אלא גם חרדים. מול זכותו של כל אזרח בן 18 לבחור יש להטיל עליו חובה מקבילה של גיוס לצה"ל. רק כך יושוו, אחת לאחת, חובות כל האזרחים לזכויותיהם.
דרישת הנדל היא הקצנה של התביעה השגורה בפוליטיקה הישראלית לשוויון בנטל. התביעה לשוויון בנטל לא מתחשבנת על מספר זכויות מול מספר חובות. היא טוענת שתי טענות נפרדות. ראשית, יש הקבלה בין זכות לחובה: לכל אזרח הרשום בפנקס הבוחרים עומדת זכות הבחירה. במקביל, על כל אזרח בגיל 18 חלה חובת הגיוס לצה"ל או לשירות לאומי. זכות הבחירה ניצבת מול חובת הגיוס.
שנית, בתוך כל אחד מעולמות הזכויות והחובות יש שוויון: שוויון זכויות אדם ואזרח מול שוויון חובות של כל אדם ואזרח. כפי שכולם שווים כלפי החוק, כך על כולם לשאת בנטל השירות הצבאי והלאומי.
ההקבלה בין זכויות וחובות נפוצה ונראית טבעית, אך היא שגויה. מול זכות אין כל חובה שעומדת בפני עצמה. החובה היחידה שעומדת מול כל זכות היא החובה לכבד את הזכות. כך, לדוגמה, לכל אדם עומדת הזכות לחופש הביטוי. אך אין לאיש חובה מקבילה להקשיב לו. החובה היחידה כלפי חופש הביטוי היא לכבד אותו ולשמור עליו. זכות ההתאגדות אינה גוררת את החובה המקבילה להתאגד אלא רק לכבד את זכות ההתאגדות. הזכות להינשא לבן או בת זוג לא גוררת את החובה לעשות זאת.
הנתק בין זכויות לחובות רחב אף יותר מהיעדר הדדיות ביניהם. מול שוויון זכויות עומד פסיפס של אי-שוויון בחובות. כל עסק בישראל חייב בתשלום מע"מ, אך סקטור הפירות והירקות, ועסקים באילת - פטורים ממע"מ. מדיניות מיסוי, מענקים, מדיניות סוציאלית ו"נשיאה בנטל" לעולם אינם שוויוניים.
במציאות, אין קשר בין זכויות לחובות. לכל אדם ואזרח עומדת רשימה מוסכמת של זכויות. לעומת זאת, אין רשימה מקבילה של חובות. הסיבה להיעדר ההדדיות היא בשוני בין מקור הזכויות למקור החובות.
מקור הזכויות הוא הפרט: הזהות של אדם ושל אזרח. לעומת זאת, מקור החובות הוא הקבוצה: החלטה של מליאת הממשלה, ועדת הכספים, ועדת סל התרופות, מועצת החכמים או הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית. בעוד שזכויות עולות מלמטה, ממעמדו של הפרט כאדם ואזרח, חובות מונחתות מלמעלה - מהחלטת הקבוצה.
ארכיון(צילום: יובל חן)
בהינתן שתרבות הזכויות צמחה מלמטה בעוד שתרבות החובות נכפית מלמעלה, לא זו בלבד שאין הדדיות בין זכויות לחובות; יש סתירה ביניהן: ככל שיש לי יותר זכויות - יש לי פחות חובות, וככל שיש לי יותר חובות - יש לי פחות זכויות. ככל שמתרבות זכויות של ילדים, משקיעים והקהילה הגאה, כך מתמעטות החובות שלהם. וככל שמתרבות החובות של אזרחים ונתינים במשטרי עריצות, כך מתמעטות הזכויות שלהם.
ההתנגשות בין זכויות וחובות נפתרת בדמוקרטיה במו"מ בין הקבוצות השונות. בישראל, השבטיות הידועה בין החילונים, הדתיים, החרדים והערבים מקשה על השגת הסכמות.
עדיין, ניתן להבחין בשתי מגמות סותרות בין החרדים לערבים. בעוד שהחרדים, ובעיקר הנהגתם, מבקשים להגביה את חומות הגטו ולהעמיק את התבדלותם מהחברה הישראלית, המגזר הערבי מוכיח בהתנהלותו והתנהגותו את רצונו להשתייך לחברה הישראלית.
בעולמות האקדמיה, המשפט, ראיית החשבון, העסקים, הרפואה, הסיעוד וההייטק, המגזר הערבי מתנהל כחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. וכפי שמעידים ראשי שב"כ לדורותיהם, התנהגות הציבור הערבי בתקופות מלחמה היא של ציבור אחראי ונאמן.
לפיכך, השילוב של הציבור הערבי בחברה הישראלית אינו עניין להתחשבנות של חובות מול זכויות. הוא כרוך במו"מ לגבי תנאי ההשתלבות: ככל שהחברה הישראלית תקל על הערבים להשתייך אליה, כך היא תוכל לשכנע אותם "להיכנס תחת האלונקה".
לעומת זאת, "השוויון בנטל" של הקהילה החרדית אינו מותנה ברצונה של החברה הישראלית אלא בנכונות של החרדים להפיל את חומות הגטו ולהמיר את ההתבדלות מהחברה הישראלית בהשתלבות בה.
- ד"ר שמואל חרל"פ הוא איש עסקים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר שמואל חרל"פ
מומלצים
