הסיוט של הרשות הפלסטינית. וגם שלנו

הידוק הזיקה בין הציבור הפלסטיני לישראל – מעל ראשה של הרשות – מפחיד את שני הצדדים. הכמיהה להתאזרח בישראל מתחילה להוות בעיה

מיכאל מילשטייןפורסם: 24.06.20 , 12:00

ארכיון. פלסטינים בדרך לעבודה בישראל(צילום: EPA)

לפני כחודש התרחש בחברון מחזה שכמוהו לא נראה מאז הקמת הרשות הפלסטינית ב-1994. אלפי פלסטינים התגודדו בשער מפקדת התיאום והקישור הישראלית על מנת לקבל אישורי עבודה במחיר אפסי, וזאת ללא כל מעורבות של הצד הפלסטיני שבעבר לכל הפחות היה מעודכן לגבי מהלך שכזה. שמועה כוזבת או הודעה לא ברורה של הצד הישראלי היו הסיבה לאותו אירוע, אולם הוא העיד על אחת הסכנות המרכזיות המגולמות במשבר המחריף עם הרשות הפלסטינית: פיתוח ערוץ מגעים ישיר בין ישראל לציבור הפלסטיני, מעל ראשו של הממשל ברמאללה.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

מדובר בסיוט ותיק ועמוק של הרשות מפני ניסיון ישראלי להחלישה באמצעות גיבוש קשר מנהלי-אזרחי ושיח ישיר עם הציבור הפלסטיני, שיביאו בהדרגה לדעיכתו של הממשל הפלסטיני. חוסיין א-שייח', מבכירי הרשות, המחיש את הפחד הזה בראיון שהעניק באחרונה ל"ניו יורק טיימס", ובו הבהיר כי "הרשות לא תסכים לעולם להיהפך למועצה מקומית או לאגודת צדקה".

ואכן, מאז הופסק התיאום בין ישראל לרשות, הפעילות האזרחית השוטפת הקשורה בישראל מתנהלת מכוח "יד נעלמה". בדרך הזאת ממשיכים לצאת מדי יום עשרות אלפי פועלים, סוחרים וחולים לישראל, מבלי שהדבר מתואם רשמית. הרשות, כך נראה, יכולה אם תרצה לבלום את היציאה, אולם היא מבינה שהתוצאה של מהלך כזה תהיה חיכוך עם הציבור הפלסטיני והפניית זעמו כלפיה. היא מעדיפה לעת עתה לתת למצב הנוכחי להתקיים על מנת לשמור על היציבות הכלכלית (שספגה מכות עזות במהלך משבר הקורונה).

הידוק הזיקה בין הציבור הפלסטיני לישראל איננו רק הסיוט הקיומי של הרשות, אלא צריך להיתפס גם כבעיית יסוד עבור ישראל. בעודה נערכת לתרחישי אימה מהדגם של "אינתיפאדה שלישית", נראה כי השקט הוא זה שאמור להטריד או אף להפחיד את ישראל. התמסרות חלק גדול מהציבור הפלסטיני לקשר אזרחי ישיר איתה, וכמיהתם של רבים מהם להתאזרח במדינה על מנת לשפר את רמת חייהם ואת איכות השירותים שהם מקבלים, משמען פיחות מתמשך במעמדה ובדימויה של הרשות בעיני האזרח הפלסטיני (שגם כך יחסו כלפיה טעון).

ההגעה לתרחיש של "מדינה אחת" (שאין לבלבלה עם הרעיון של "מדינה דו-לאומית") לא עוברת בהכרזות או באירועים דרמטיים, אלא בתהליך זוחל שבו מכורסמת המציאות הקיימת ביהודה ושומרון מזה יותר מרבע מאה. לישראל יש אינטרס עמוק בהמשך קיומו של הממשל הפלסטיני חרף כל מגרעותיו ולמרות המשבר הנוכחי בין הצדדים. לא רק ממניעים ביטחוניים של שימור היציבות ומיגור גורמי טרור ובראשם חמאס (יעד קיומי גם עבור הרשות), אלא גם משיקול אסטרטגי של מניעת המיזוג הדמוגרפי-אזרחי בין תושבי יהודה ושומרון לישראל.

התהליך הזה מתחיל את דרכו בביורוקרטיה, נהלים וטפסים, אולם עלול להסתיים – גם ללא תכנון או רצון – בהשתלבות במערכת הפוליטית במדינה, תוך שינוי עמוק בצביונה.

זהו אינו תרחיש אימים שנועד לצורכי הפחדה ממהלכי הסיפוח, אלא דינמיקה שחשוב שתוכר ותובן על ידי אזרחי ישראל, המחויבים לנהל שיח ער יותר מכפי שמתקיים כיום סביב מהלך בעל פוטנציאל לשינוי יסודי של המציאות האסטרטגית במדינה.