"אני יהונתן ואני המיילד שלך"

יהונתן עוזרי בן ה-35 הוא מיילד. כן כן, הוא מכיר את הרמת הגבות וגלגולי העיניים כשהוא מציג את עצמו כשהוא נכנס לחדרי הלידה. "אבל לא הייתי רוצה לעשות שום דבר אחר", הוא אומר. עוזרי שעד לפני כמה שנים היה בכלל יועץ אסטרטגיה, לא חשב אף פעם שזה מה שיעשה בחיים. כשאשתו הייתה בהריון הראשון היא הייתה בשמירת הריון במשך זמן רב, והוא נחשף לעבודת הצוותים בחדרי הלידה - ונדלק.

"במקביל ובצירוף מקרים גורלי שכזה, גם סבא שלי נזקק לכמה ניתוחי לב ושניהם היו מאושפזים במשך חצי שנה בבית חולים שונים. זאת הייתה תקופה שבה התרוצצתי בין מחלקות ויצא לי לפגוש צוותים רפואיים מגוונים. המפגש היה כל כך עוצמתי וחיובי בשני המקרים שהחלטתי שאני לא יכול להמשיך במה שאני עושה". עוזרי החליט להירשם להסבת אקדמאים לסיעוד. 

"אני לא אשכח שהגעתי ב-11 בלילה למשמרת הראשונה שלי, רועד מפחד. דינה שהייתה הסגנית שלי וגם יילדה את הבת הקטנה שלי, תפסה לי את היד ולא השאירה לי שום ברירה", תוך כמה דקות, עוזרי מצא את עצמו בעיצומה של לידה. "העוצמות שהיו בחדר זה משהו שאני לא אשכח אף פעם. אני זוכר איך קוראים ליולדת, אני זוכר איך קוראים לבעלה. ואני לא אשכח את הרגע הזה שדינה הוציאה את התינוק והניחה אותו על היולדת ואני פשוט התפרקתי מבכי ובאותו רגע ידעתי שאני לא יוצא מפה".

היום, כשעוזרי, העובד במרכז הרפואי וולפסון,  מסתכל אחורה על האופן בו נהגו להפחיד את הגברים בכיתת הסיעוד, זה נראה לו כל כך רחוק מהמציאות. "זה מרגיש לי כל כך מקובע עכשיו. כל הזמן שואלים אותי למה זה מיוחד להיות גבר מיילד? המדד האמיתי לדעתו, הוא הגישה. "אנחנו בתור מיילדים או מיילדות, נכנסים לחדר ומלווים איזשהו תהליך. אנחנו מלווים אישה, אנחנו מלווים משפחה, אנחנו מלווים בן זוג. אני צריך לדעת איך בתוך המכלול הזה אני לוקח את הלידה ומעצים את החוויה ואת האישה הזאת".

"אני לא מקבל את זה כמובן מאליו שנשים צריכות לקבל אותי בחדר לידה כי אני בחרתי את המקצוע הזה, אני מבין שאני צריך לרכוש את הכבוד שלהן ואת האמון שלהן" הוא מסביר. "אני מאוד מקפיד שכל הבדיקות שלי עם כמה שהן חושפניות ופולשניות, יהיו מתחת למצעים, גם כשאני מסדר אישה לקראת לידה אני דואג לאיזה כיסוי שהוא קצת אובר אצלי. אני מאוד נותן להם את התחושה של אני מודע לזה שאני גבר בחדר לידה. אני לא מבטל את זה".

הוא מספר כי אחרי ההלם הראשוני הוא נתקל במעט מאוד התנגדויות. "יצא לי עכשיו ליילד חסידות גור, יצא לי ליילד כשרבנים בחוץ והבעלים מתפללים מניין מחוץ לדלת. יילדתי אפילו אמא מהגן של הבנות שלי. זאת העבודה, אתה מכיר מגוון רחב של אנשים ומשפחות. הם כבר מכירים את דרך העבודה שלי, את איך שאני מגיב ואיך שאני מתנהל איתן ולכן כמעט לא נתקלתי בהתנגדויות", הוא מספר.

"הייתה אישה שליוויתי אותה במהלך ההיריון והיה לנו חיבור מאוד טוב, אבל כשהגענו למעמד הלידה הבעל ביקש שאני אצא. יצאתי מהחדר לחמש דקות וביקשתי מהם לדבר כמה זמן. כשחזרתי לחדר הבעל אמר 'מבחינתי זה בסדר, אני הבנתי שאשתי רוצה'. זה משהו שחוזר על עצמו לפעמים, לבעל יש איזושהי תפיסה שהוא לא מוכן שגבר ייגע באשתו, הוא פשוט לא מוכן. אני יכול להבין אותו גם, הוא מצפה למשהו אחד והוא מקבל משהו אחר. הוא מקבל פתאום גבר עם זיפים שבא ליילד את אשתו".

לעוזרי חשוב לא לברוח מהתנגדויות, אלא להתמודד איתן, להבין מה המניע שלהן. "לפעמים קיבלתי התנגדויות על רקע הלכתי מנשים שלא כל כך מכירות אותי. אם יש התנגדות מאוד חזקה, אני לא הולך לדחוף את עצמי. האתיקה הבסיסית שלי זה לקדם לידות בכלל ולידות בריאות בפרט. אני יודע שאם יהיה מישהו שיכול להרוס לידה בתוך חדר, אני לא מוכן שזה יהיה אני". הוא מבטיח.

"ההתנגדות השלישית שחשובה לי מאוד", הוא אומר, "זאת התנגדות שמגיעה מרקע של תקיפה מינית או הטרדות מיניות. נשים סוחבות כל כך הרבה דברים. זה עולם שנשים לא כל כך חושפות בפני גברים. בכלל, העולם של נשים בכל הנוגע ללידות, הפלות או דברים אינטימיים אחרים זה עולם שנחשב טאבו ונשים לא נוהגות לדבר על זה עם גברים.

"השבוע הלכתי לבקר את אחותי במכמורת, בשעה אחת שמעתי מ-3 נשים שונות על סיפורי הלידה, ההפלה והגרידה שלהן. בגלל שהן יודעות מה העבודה שלי וזה משהו שמעסיק אותי, הן מרגישות בנוח. אבל זאת תופעה מוכרת. אני רואה את זה כשאני יושב בחבורה של נשים שמדברות איתי ואז מגיע עוד גבר והשיחה פשוט נגמרת. זה כאילו עולם חדש שהתגלה לי פתאום. הייתי בטוח שאני הכי פתוח והכי ליברל עד שהגעתי לעבודה הזאת שפשוט שינתה לי כל כך הרבה תפיסות עולם. בכלל, חדר לידה זה מקום עם המון אמוציות. הכל פה רגש. דברים מאוד עמוקים יוצאים כאן".

"יש את הרגע הזה שאתה מוציא את התינוק ומחזיק אותו מהעורף ומהטוסיק כשהוא עוד מחובר לאמא. ואתה מראה להם אותו וזו הזווית בעצם הכי יפה שיש, כי אתה רואה אישה מסתכלת עליך רואה את התינוק שלה, הבעל רואה את התינוק. רגע של התרגשות שפתאום הם בשנייה הופכים להיות יחידה משפחתית".

לשאלה אם היה רוצה לחוות לידה, הוא מודה שלא. "אני אהיה בצד הזה של המתרס. אני נולדתי ככה, אני אשאר ככה. אתן תעשו את העבודה שלכן, אני אעשה את שלי".