עד מתי ההגמוניה של הכסף

הלוואי שבמקום לדאוג לחשבונות הבנק שלהם, היו אנשי העסקים ההדוניסטים ונוטפי הגרגרנות מדלגים מעל חוקי הג'ונגל ומגלים קצת אכפתיות

ענת לב-אדלרפורסם: 29.06.20 , 12:03

ענת לב-אדלר(צילום: יח"צ)

בראיון מרתק ומכאיב שהעניקה הזמרת טורי איימוס למוסף "כלכליסט", היא דיברה על משפחות ההון הכבדות מהימין הקיצוני בארה"ב שהשתלטו על אחורי הקלעים של מפלגת השלטון הרפובליקנית ושינו באופן קיצוני ביותר את אופיה ואת האג'נדה שלה. משפחות אלה, שבכיסיהן מיליארדי דולרים רבים, משפיעות באופן ישיר ומסואב על האופן שבו מתוקצבים ומנוהלים שלל עניינים שעל סדר היום, אמרה איימוס – שהיא גם פעילת "מי-טו" מובילה. וכך, למעשה, כל מה שלא תואם את אמות המידה הימניות הקיצוניות של משפחות ההון-שלטון הללו, מיובש ולא זוכה לתקצוב.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

למשל, למאבקים בעלי אג'נדה נשית, או מאבקים שנועדו להשיג שוויון חברתי, קשה מאוד להמשיך ולפעול – כי הכסף שנדרש עבורם לא מגיע לייעודו. וזו רק דוגמה אחת, כיוון שכאשר בעל הממון מנהל את המדינה שעושה לו את ההון, הוא מנהל אותה כך שיהיה לו עוד הון, בעוד שאר העניינים נדחקים לתחתית. במציאות כזו גם השלטון לא מתעניין באזרחים, שגלי המציאות חובטים בהם, אלא עולה על הסיפון המנצנץ של בעלי הממון כדי לשרת אותם ולא את הציבור.

זו גם הסיבה לכך שבארה"ב לא יכול היום לקום שום פוליטיקאי רפובליקני, גם אם הוא נאור ובעל תפיסה ליברלית, שיעז להציע למשל סיוע כלכלי לנפגעי הקורונה, או יילחם בהטרדות מיניות, או יצעק "מי-טו". וכך יוצא שהמציאות כולה נצבעת בגוונים של שמרנות, שוביניזם, פוריטניות, פטריארכליות, שנאת זרים ועוד. התנהלות מסוכנת כזו מאיימת על הדמוקרטיה ועל הפרקטיקות היומיומיות המאפשרות אותה, כמו מאבק בגזענות, מלחמה באלימות כלפי נשים, סיוע לשכבות מוחלשות, תמיכה בעניים, השגת שוויון מגדרי ועוד.

נכון שלמזלנו המצב בישראל עדיין רחוק מאוד מהתיאור המובא כאן, אבל אנחנו צריכים לשים לב לאותות האזהרה המהבהבים ממרחק באשר לסכנה שבהגמוניה שכזו. הרי גם אצלנו בעלי השליטה הכלכלית במדינה הם מספר מצומצם מאוד של אנשי עסקים ומשפחות בעלות ממון רב, שגם להם השפעה משמעותית על המתרחש מאחורי הקלעים של הפוליטיקה.

בעיקר כעת, כאשר כולנו נתונים בתוך המציאות המטלטלת של מגפת הקורונה, אנחנו נוכחים לדעת שפלח משמעותי של המשפחות העשירות מאוד בישראל לא רק שאינו יוצא מגדרו כדי לתמוך בשכבות החלשות של החברה הישראלית החבוטה – אלא שכל מה שמעניין ומניע את קברניטיו הוא הדאגה לכיסיהם הפרטיים, לפיצויים המגיעים להם מהמדינה ולשימור ערך נכסיהם.

הייתי שמחה לראות אותן משפחות עשירות מאוד שעושות את הונן מהציבור – שגם מועסק אצלן וגם רוכש מהן – דואגות בשעה זו להושיט יד למאות אלפי המובטלים ובעלי העסקים שאיבדו את עולמם. רק תחשבו איזו תקווה גדולה זו הייתה יכולה להיות אם היינו מגלים שבמקום שאנשי עסקים הדוניסטיים ונוטפי גרגרנות עצמית ידאגו לחשבונות הבנק שלהם, היו מדלגים מעל לחוקי הג'ונגל ומגלים אכפתיות ואחריות כלפי האזרחים. ועד שזה יקרה, כדאי להיזכר שהדבר שבאמת מפחיד את בעלי ההון הן הפגנות המוניות שבכוחן לערער את יציבות השלטון שבו הם חפצים.