למה אני תומך ב"שוברים שתיקה"

כי חבריו הסתכלו לפלסטינים בעיניים. הם מספרים לנו את שראו, ואנחנו מדחיקים. ראש שב"כ לשעבר מסביר מדוע הצטרף לאגודת הידידים של הארגון

עמי אילוןפורסם: 01.07.20 , 00:13

עמי אילון (צילום: מיכאל קרמר)

אתחיל מהמובן מאליו: בעולם מתוקן היו הלוחמים מ"שוברים שתיקה" זוכים למעמד של חושפי עוולות או שחיתויות להגנת השלטון ולביצור הדמוקרטיה. בישראל של היום הם מושתקים ועוברים דה-לגיטימציה שיטתית בהוראת השלטון. ואני שואל: היש עוד מדינה שלוחמים מטובי בניה המשרתים ונלחמים לשמירת ביטחונה, הן בסדיר והן בשירות מילואים פעיל, שבמקום הוקרה נבעטים באופן שיטתי אל מחוץ למגרש הלגיטימיות? האם יש כאן בר-דעת אחד שתומך בניהול הסכסוך מבלי להבין שהסכסוך מנהל אותנו?

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

גם הלוחמים, כמו הצמרת הביטחונית, מבינים שהמשך השליטה בעם הפלסטיני הוא סוגייה מדינית שעל אזרחי ישראל לתת עליה תשובה, וכולם, לרבות המתנגדים לשלטון הימין ולמדיניות הממשלה, לא מעלים בדעתם את האפשרות של לא לשרת בצבא. אל תתבלבלו, חברי "שוברים שתיקה" לא משרתים בקריה או ביחידת מודיעין מרוחקת. הם, יחד עם חבריהם ליחידות השונות, פוגשים את הפלסטינים במחסומים, במעצרים, בחיפושים הליליים בבתים. הם פוגשים את פעילי הטרור הפלסטינים, את הילדים המפוחדים, את הנשים והזקנים. הם פוגשים במציאות שבשליטה בעם אחר ורואים את המחיר שאנחנו משלמים על מנת להבטיח את ביטחוננו.

ואחרי שהם ראו את הלבן בעיניים של גדולי אויבנו ואת האדום בעיניים העייפות של האזרחים הפלסטינים, הם מספרים לנו את מה שראו, ואנחנו מסרבים כבר שנים לראות ומעדיפים להדחיק.

הדבר המדהים הוא שכשעוטפים את סיפורי העדות מהשירות בשטחים במותג שהוא לא "שוברים שתיקה", העדות מקובלת ומתקבלת. זוהי צביעות נוראית. הרי אני וחמישה ראשי שירות נוספים שברנו שתיקה בסדרה "שומרי הסף" ששודרה בארץ ובחו"ל ואף אחד לא יעז להוציא אותנו מהקונצנזוס הישראלי. את הלוחמים הצעירים שנותנים עדות ל"שוברים שתיקה" - הוציאו.

הנהגת הימין וספיחיה לא יוצאים רק נגד הלוחמים מ"שוברים שתיקה", אלא באופן אבסורדי גם נגד כל הצמרת הביטחונית הישראלית שאינה מתיישרת לחליל שלה, וסוגיית הסיפוח החד-צדדי היא דוגמה לכך. כמי שהיה שם אני יכול לומר שרוב מוחץ של הצמרת הביטחונית מתנגד לסיפוח, שיביא לסיום החזון הציוני. ניתן לספור על כף יד אחת את אנשי הביטחון הפעילים שבעד מהלך שכזה ודי מובן מדוע. הסיפוח "החד-צדדי" מהווה שינוי פרדיגמטי במדיניות ממשלות ישראל לאורך השנים.

על רקע זה חייב כל אזרח המאמין בישראל בטוחה, יהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות, לחשב מסלול מחדש ולחבור אל המתנגדים, מה גם שהפעם, להבדיל מנושאים שקורעים את החברה הישראלית, רוב ברור ומוחשי (96% לפי סקר שערך קמיל פוקס עבור חדשות 12) נע בין אדישות למהלך להתנגדות פעילה. ההתיישבות היהודית ביהודה, שומרון ובקעת הירדן פשוט לא מעניינת את הישראלים.

ייתכן שמהלך הסיפוח המתוכנן הוא טקס הסרת המסכות של שלטון הימין, אחרי שנים שהמדיניות הרשמית היא שההתנחלויות בשטחים הן "זמניות לצורך ביטחוני בלבד", כפי שהבהרנו לבית המשפט העליון ולקהילה הבינלאומית. מתברר שמילים לחוד ומעשים לחוד. הממשלה המנותקת מתעלמת מהעובדה שלא רק שרוב הציבור הישראלי מתנגד לסיפוח חד-צדדי, אלא רוב מוחלט של קהיליית הביטחון רואה במהלך סיכון ביטחוני העלול להביא להתגברות האלימות, לערעור מערכת היחסים והסכמי השלום עם ירדן ומצרים, ולחיזוק הגורמים הרדיקליים באזור בהובלת איראן וטורקיה המובילות את ההתנגדות לישראל.

ברור גם שהמהלך ישנה דרמטית את אופיה של מדינת ישראל. המשך שליטתנו במיליוני פלסטינים ללא אופק מדיני המבטיח להם הגדרה עצמית, מציב אותנו בפני מציאות של או מדינה דו-לאומית, או מדינה שאינה דמוקרטית. אין אמצע.

וכאן חוזר ההקשר ללוחמי מ"שוברים שתיקה", ששזורים כחוט השני במציאות המורכבת שבה אנו חיים: זכותם וחובתם לספר. חובתנו להקשיב. על אחת כמה וכמה כשמדובר בשינוי הדרמטי במדיניות הממשלה בנוגע לשטחים. המציאות שם תהיה אלימה יותר ומורכבת יותר. לכן המאבק על טוהר הנשק שאותו מוביל ארגון "שוברים שתיקה" יהפוך לחשוב אף יותר.

טוהר הנשק הוא ערך עליון ברוח צה"ל וצריך להיות גם כזה בחברה הישראלית. זאת אחת מאבני הפינה של הדמוקרטיה. העדות של חברי "שוברים שתיקה" והשאלות שהם מציבים בפנינו הן הערובה שהדיון על גבול המותר ואסור לא ייעלם. הם הופכים את צה"ל למוסרי יותר ואת החברה הישראלית לדמוקרטית וסובלנית יותר.

כשאני מסתכל אל העתיד האלים שאליו מוביל אותנו ראש הממשלה, מסיבות שאינן ברורות לאיש, ברור לי שמאבקם של חברי "שומרים שתיקה" על דמותו המוסרית של צה"ל הוא חשוב יותר מבעבר.