מלכוד 22 של ועדות הסולחה בחברה הערבית
לקבוצת הנכבדים הממונה לתווך בין משפחת הרוצח למשפחת הקורבן, לעיתים ביוזמת ובעידוד המשטרה, יש תפקיד חשוב ומועיל. אבל הנורמה הזאת עלולה להזיק עד כדי עידוד עבריינות פוטנציאלית בחסות הסולחה
רצח רודף רצח בחברה הערבית, והפעם בכפר הדרוזי השלו כסרא שבגליל. בתחילת השבוע נרצח נג'יב עבדאללה (32) והותיר אחריו אישה ושתי בנות. האירוע היכה בתדהמה את תושבי הכפר בפרט ואת הציבור הדרוזי בכלל, כי מדובר בכפר מלוכד הידוע בקשרים ההדוקים בין יושביו. נראה שמה שאירע בתקופת הבערות לפני מאות שנים ממשיך ללוות את החברה הערבית: בין השנים 494 ל-534, עשורים לפני הולדת הנביא מוחמד, התנהלה מלחמת "אלבסוס" בין שני שבטים שטבחו זה בזה בכמה קרבות. 1,500 שנה חלפו ומה שהשתנה זה רק אמצעי ההרג. אז חרבות, היום אקדחים ורובים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
רציחות בחברה הערבית אמנם מתחילות בין שני מעורבים, אבל הסכסוך לוכד לבסוף את כל בני שתי המשפחות - זו של הקורבן וזו של הרוצח. המצב מחמיר אם מדובר בחמולות גדולות ואז עלול מעגל האיבה לכלול את מרבית התושבים ביישוב. לעיתים בתגובה משלמת משפחת הרוצח בשניים או שלושה קורבנות תמי לב שלא היה להם כל קשר למעשה. בשלב זה גובר הסיכוי לתגובת נגד ונחשול הדמים עלול להימשך שנים על גבי שנים.
אחרי כל רצח מתנדבים נכבדים מכל הכפרים לתווך בין הנצים, והם מכונים "ועדת סולחה". כינונה נעשה בעידוד – ולעיתים ביוזמת – משטרת ישראל. תפקידה להרגיע את הרוחות ולפעול להשכנת שלום, ולו זמני (הודנה, במובן של "שביתת נשק"), בשעות הראשונות אחרי האירוע, שעה שהרוחות עדיין לוהטות והמצב עלול להתלקח.
טורים נוספים של עו"ד שקיב עלי:
- 15 מיליארד ש' לחברה הערבית? עבדו עליכם
- לא תקנו יותר את הדרוזים בליטופים וכבוד
- אין ערבים בין הדגלים השחורים
- עדיף גיהינום ישראלי על פני גן עדן ערבי?
- המסמר האחרון בארון הקבורה של החברה הערבית
- הקשר בין שלטון החמולות להתגברות הפשיעה
- יש פתרון לפשיעה בחברה הערבית: שב"כ
ברוב המקרים מסכמת הוועדה על הרחקת משפחתו הקרובה והמצומצמת של הרוצח מהכפר לתקופה בלתי מוגבלת, כצעד ראשון למניעת נקמה. יש גם מקרים שבהם משפחת הרוצח מוגלית מהיישוב לעד. בהמשך עשויה משפחת הרוצח להידרש לשלם פיצויים של מאות אלפי שקלים למשפחת הקורבן - מה שמכונה "עטווה" – מהלך המהווה הכרה באחריות.
יש בחברה הערבית הטוענים שמוסד הסולחה הוא האח החורג של העבריין הפוטנציאלי, בין היתר כי הוא ממתיק את חומרת העבירה ומקטין את ההרתעה מעבריינות עתידית. זאת משום שוועדת הסולחה תדאג שהעבריין לא באמת ישלם ביוקר על מעשיו.
יש הרבה טעם בטיעון זה, הרי אין להוציא מכלל אפשרות שאדם המעוניין לרצוח עלול לבצע את זממו מתוך הנחה שממילא הוועדה תסדר עבורו עסקה קלה עם משפחת הנרצח, שיכולה להתבטא בתשלום פיצויים והקלה בעונשו ככל שיוגש כתב אישום.
לצד זאת יש לקחת בחשבון כי "ההליכה עד הסוף" במיצוי הדין עם העבריין עלולה שלא לספק את משפחתו, שמבחינתה כבר שילמה מחיר כבד, בין אם בהגליה ובין אם בתשלום פיצויים. במקרים כאלה על רשויות האכיפה להלך בין הטיפות ולמנוע כל התלקחות נוספת, לרבות פגיעה בעדים, בין אם באמצעות עסקת טיעון ובין אם בהקלה בעונש.
בד בבד יש להמשיך ולחזק את ועדות הסולחות שלרוב מצליחות לבלום הדרדרות בתחילת הדרך ועוד בטרם עמדה משפחת הקורבן על ממדי האסון שפקד אותה. מה שהמשטרה לא מצליחה לעשות ביישובים הערבים בשעות הראשונות לאירועי דמים שכאלה, עושות ועדות הסולחה ובהצלחה ניכרת.
אך יחד עם זאת אסור שהסולחה תבוא במקום מיצוי הדין עם העבריין. על רשויות האכיפה לפעול במשורה ובזהירות המתבקשת באופן הנותן מענה הולם בעיקר לחיי אדם שנקטלו, אך גם לסכנות הצפויות ממיצוי הדין עד תום עם העבריין.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
