סיפוח יו"ש לא דומה למקרה רמת הגולן
רמת הגולן היא החריג ולא הכלל, וטעות תהיה לנסות לשחזר את ההפקר. עלינו לשלוט על העתיד שלנו ולהבין כי לסיפוח עלולות להיות השלכות כבדות
התעוררנו בבוקר 1 ביולי – תאריך היעד לסיפוח – ובמקום תוכנית ממשלה סדורה שתסביר לאזרחי ישראל אילו שטחים יצורפו מצאנו בכותרות מאמר של תומך ישראל נלהב, ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון, שכותרתו "אני מגן נלהב של ישראל. ולכן אני מתנגד לסיפוח". לעצם הסיפוח לא היה זכר. אולי הוא עוד יצוץ בקרוב בהיקף כזה או אחר, אבל כבר לא ב-1 ביולי.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אז למה דחוף לאוהבי ישראל לומר לנו שסיפוח הוא לא טוב לנו, גם לאלו מימין וגם לאלו משמאל? הרי הוא נעשה בחסות הנשיא טראמפ במסגרת תוכנית המאה, תוך ניצול חלון הזדמנויות נדיר? לא רק שמדובר בצעד לגיטימי אלא הוא מחויב המציאות, אומרים התומכים. הזדמנות כזו לעולם לא תחזור.
המתנגדים טוענים שהצעד מנוגד לדין הבינלאומי שקובע שעל הכוח התופס להימנע מלבצע שינויים בשטח, ובפרט כאלה שאינם לטובת האוכלוסייה המוגנת בו, כולל שינויים חוקיים ומשפטיים (עיקרון הזמניות). יהודה, שומרון ועזה מלכתחילה נחשבים לשטחים שישראל החליטה לא להחיל בהם את החוק שלה כדי לשמור על זכויותיה העתידיות. בהקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני מוסכם על הקהילה הבינלאומית שגורלו הסופי של השטח ייקבע במשא ומתן ישיר בין הצדדים. התביעות העתידיות של ישראל לגבי גושי ההתיישבות ברורות וידועות לעולם ואף הוכרו בכך בסבבי משא ומתן קודמים. ראיה אחת לכך ניתן לראות במכתב הנשיא בוש לראש הממשלה המנוח אריאל שרון.
כל עוד ישראל לא מבצעת שינויים קבועים בשטח התפוס, והיא מכבדת את ההסכמה של הקהילה הבינלאומית שלפיה גורל השטח ייקבע במשא ומתן, נשמרת הלגיטימציה הישראלית על הזכות לקבל בהסכם סופי חלק מהותי מן השטח במסגרת גושי ההתיישבות. הליכה לעבר סיפוח קובעת עובדות בשטח והופכת את המצב מזמני לקבוע, תוך הרחקת האופציה למשא ומתן עתידי על גורל השטח. אבל אין משא ומתן, אין הסכמות, ובוקר אחד נתעורר ונגלה שהעולם בחר לנהל במקומנו את הסכסוך.
בשבועות האחרונים רבים שואלים: מה הבעיה, למה לא לספח, זה הרי הצליח לנו ברמת הגולן? אז זהו, שלא בדיוק. בואו נבחן את הדברים כפי שהם:
1. רמת הגולן סופחה לשטח מדינת באמצעות חוק רמת הגולן. בדיון בכנסת על אמר ראש הממשלה דאז מנחם בגין במפורש בתשובה לדבריו של ח"כ פרופ' אמנון רובינשטיין כי הוא לא משתמש במילה סיפוח, אלא במינוח הקבוע בחוק, "החלת המשפט השיפוט והמנהל". כלומר, ממשלות ישראל לא התייחסו אל החלת החוק כמהלך סופי וקביעת עובדה שרמת הגולן היא שטח מדינת ישראל לעד. לראייה, בזמנים מאוחרים יותר ניהלו ממשלות ישראל משא ומתן עם הסורים על עתידה של רמת הגולן.
2. עם החלת החוק הישראלי ברמת הגולן הוצעה לתושבים הדרוזים הסורים אזרחות מלאה.
לישראל אינטרס עליון להשאיר על כנה את ההסכמה הגורפת שרק משא ומתן בין הצדדים יחרוץ את גורלו של השטח ביהודה ושומרון ולא שום גורם אחר. רק לפני כמה ימים פורסם שבית הדין הפלילי בהאג ימהר לפרסם את החלטתו בעניין פתיחת חקירה נגד ישראל בחשד לביצוע פשעי מלחמה בדמות בניית והרחבת התנחלויות. מהלך הסיפוח הגביר את המוטיבציה של בית הדין להגיע להחלטה לפני פרסום תוכנית הסיפוח.
בניגוד לגופים אחרים, לבית הדין הפלילי בהאג סמכות לשפוט יחידים בגין ביצוע פשעים פלילים בינלאומיים והוא יכול להוציא צווי מעצר נגד בכירים בראשות המדינה, הצבא, פקידות בכירה וראשי מועצות אזוריות ומקומיות, וכן לתת רוח גבית חזקה לקמפיין אנטי–ישראלי שיעודד חברות בינלאומיות להפסיק פעילותן פה ולצמצם את השקעותיהן. על מנת לקנות את סמכותו הוא יצטרך להכריע בשאלות מהותיות של מעמד השטח בסכסוך מדיני פוליטי מובהק שאינו בסמכותו.
רמת הגולן היא החריג ולא הכלל, אל לנו לשים את ידנו בהנאה מהפקר זה או אחר. עלינו לשלוט על עתידנו ולהבין כי להחלטות שלנו עלולות להיות השלכות כבדות.
סופו של דבר הוא כך: על הצדדים לחזור ולשבת למשא ומתן. החודשים האחרונים הוכיחו עבורם כי האופציות מחוץ לשולחן המשא ומתן עלולות להיות גרועות יותר בטווח הרחוק מאשר לפתוח בערוץ הידברות ישיר ביניהם. ואולי יצא טוב ממהלך הסיפוח והוא ידחק את ישראל והפלסטינים לשבת אל שולחן הדיונים ולקחת את גורלם בידם.
- ד"ר דנה וולף היא מומחית למשפט בינלאומי וניהול משא ומתן מהמרכז הבינתחומי הרצליה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
