המגפה השקופה: זינוק במספר הנערים שנדחקו לרחוב, לסמים ולאלכוהול
דו"ח עמותת עלם מצביע על עלייה חדה בניסיונות ההתאבדות, הפרעות האכילה והבדידות הקשה שחווים בני נוער בסיכון במהלך משבר הקורונה. 43% מהצעירים דיווחו על חרדה, דיכאון ומשברים נפשיים בהיקפים גדולים פי ארבעה מ-2019
בתוך הקושי וההסתגלות למציאות הקורונה - אוכלוסיות חלשות, שבשגרה נמצאות בשוליים, נדחקו עוד יותר לקצה. המצוקות של בני הנוער והצעירים בסיכון העצימו והחריפו, עד למצבי חירום קשים. משבר הקורונה דחק רבים לברוח לסמים, לאלכוהול, לרחוב, להפרעות אכילה ולפגיעות עצמיות. חלקם נותרו ללא עורף משפחתי, ללא בית, חסרי כל.
מנתוני עמותת עלם, שמתבססים על מידע שנאסף מ-4,800 בני נוער וצעירים בסיכון בני 12 עד 26, עולה כי 251 נערים בהם טיפלה העמותה בחודשים מרץ עד מאי מצאו עצמם ללא קורת גג, עלייה של 47% לעומת אשתקד. 232 צעירים נוער ניסו לפגוע בעצמם, 59 מהם פיתחו הפרעות אכילה - עלייה של 50% לעומת השנה הקודמת. 145 נערים ברחו מביתם בתקופת הסגר ו-143 התעמתו עם המשטרה.
לקריאת הדו"ח המלא (ארבעה עמודים)
43% מבני הנוער שפנו לסיוע העמותה דיווחו על חרדה, דיכאון ומשברים נפשיים (פי 4 מאשר ב-2019), 29% סבלו מבדידות (פי 2.25 מב-2019), 23% השתמשו באלכוהול, 15% השתמשו בסמים, 5% ביצעו ניסיונות אובדניים, 13% מהצעירים סבלו מרעב, 7% דיווחו על אלימות פיזית ומילולית בביתם (עלייה של 70% לעומת אשתקד) ו-4% סבלו מאלימות מינית (כמעט פי שניים בהשוואה ל-2019).
נשיא המדינה, ראובן ריבלין, קיבל לידיו את דו"ח עמותת עלם ואמר: "משבר הקורונה פגע בכל אזרחי העולם, אך בעת הזאת החלשים בחברה הפכו לחלשים הרבה יותר. עבור נערות ונערים המצויים במצבי מצוקה וסיכון סגירת מוסדות הרווחה והחינוך פירושה הגברת מצבי הסיכון שלהם, לפעמים עד כדי סיכון חייהם. ההנחיות להסתגר בבתים מעת לעת עשויות להיות מסוכנות בשביל מי שעבורו הבית איננו, למרבה הצער, מרחב בטוח". הנשיא הודה לנציגי העמותה על פועלם החשוב ואמר: "אתם מלאכי הדרך של הנערים והנערות בסיכון. תמיד בשטח, תמיד נכונים. אתם מצילי נפשות".
נאוה ברק, נשיאת "עלם", סיפרה: "כדי להתמודד עם המצב הגברנו את פעילותנו והמשכנו לפגוש את בני הנוער בכל זירות הפעילות, עם התאמות למצב החדש – ברחובות, במרכזי החירום של העמותה, ברשתות החברתיות ובזום. לא ויתרנו על אף נער או נערה".
"הייתי מותש, רעב וקפוא"
"רציתי שתהיה לי קורונה. עדיף קורונה. עדיף למות ממנה מאשר למות ברחוב", מספרת ליאור, צעירה בת 21 מאחד המרכזים של עלם לצעירות בסיכון גבוה. מאז שעברה פגיעה מינית לפני כשנה היא מתקשה להסתגל למסגרות ובקורונה מצאה עצמה מסתובבת ברחובות חסרת בית, רעבה ללחם, פגיעה וחסרת כל. רק בתום מספר שבועות קשים השתכנעה ליאור לחזור למרכז של עלם לצעירות בקצה רצף הסיכון. "הרגשתי שחזרתי הביתה", היא מתארת. "התחלתי לבכות, זו הקלה אדירה".
ימי סגר הקורונה היו קשים במיוחד עבור ליעד, צעיר בן 16.5 מבית שמש. הוא חי ברחובות, ללא אוכל, מבולבל, בודד ועצוב, מחפש מקום לשים בו את הראש בכל לילה מחדש. "הייתי מותש, רעב וקפוא. חיפשתי מקום לישון בו אבל לא היו לי שום אופציות, אף אחד לא הכניס אותי לבית שלו", הוא משחזר.
ליעד נולד למשפחה חרדית, בת עשרה ילדים. כשהיה בכיתה ז' הרגיש שהוא לא מתחבר לצביון הדתי אליו נחשף בבית ספרו ולאחר ויכוחים קשים עם הוריו, מצא עצמו מחוץ לבית, מסתובב ברחובות ימים שלמים. "הבית התמלא ויכוחים בלתי פוסקים", הוא מספר. "ריבים, צעקות. הם החרימו את הפלאפון שלי, התביישו בי. לא יכולתי להישאר בבית במצב הזה. אחרי מספר ימים בהם חייתי לבד ברחובות הכרתי את עלם. ראיתי את הניידת שלהם לא פעם, אבל יום אחד הם גם ניגשו אלי, ומהר מאוד נתנו לי תחושה שהם שם בשבילי".
לפנייה לכתב/ת 
