אם לא מהמגפה, אולי נמות מהפוליטיזציה שלה
לכל שר יש תיאוריה רפואית אחרת, ובאופן מפתיע היא תומכת באינטרס הפוליטי שלו. כשמתייחסים למלחמה בקורונה כאמצעי, למה שנציית לכללים?
(צילום: אוליבייה פיטוסי)
לפני כמה שבועות התקשרה אלי היועצת של ראש הממשלה החליפי בני גנץ וביקשה שאהיה חבר ב"צוות הקורונה של גנץ". מה זה, שאלתי. זה צוות מקביל לזה של ביבי, היא ענתה. כששתיקתי הובנה נכון כתדהמה זועמת היא התגוננה: "זה לא שאתם תמיד צריכים להחליט הפוך מהצוות של ביבי, אבל...". זו הייתה המחשה אופיינית, אחת מני רבות, לעובדה שלנגיף הקורונה הגיע כוח סיוע מווירוס אחר, האגואיזם הפוליטי. הם התארגנו יחד והם מתקדמים יעד אחר יעד בדרך לניצחון.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ביום שבו נכתבו שורות אלו שווה מספר הנדבקים שהתגלו בישראל למספר החולים שנוספו באיטליה, ספרד ואנגליה ביחד, שרשרת מדינות הקטסטרופה שרק באפריל כל כך התגאינו שאנו שונים מהן. מבולבלים? גם אני. והסיבה לבלבול ולכישלון היא הפוליטיזציה הנוראה שהודבקה למחלה הארורה הזו על ידי כמעט כל מי שנגע בה. הנה רשימה חלקית:
המשרדים שהתקוטטו על לקיחת הקרדיט בהתחלה ועכשיו רבים על חלוקת האשמה; אלה שדחפו את ראש הממשלה לעלות כל ערב על המסך, ואלה שהתאמצו להעיפו משם שמא הוא עושה זאת כי הבחירות בדרך; נציגי התעשיינים שהביטוי "העיקר הבריאות" מהם והלאה, ושבמחיר הקמפיין היקר נגד היבואנים יכלו להעסיק מאות עובדים שנשלחו לבתיהם; נציגי המורים שסירבו לגלות נדיבות כלפי מיליוני הורים שכמעט איבדו את שפיותם כשילדיהם מרותקים לבתיהם, ושר החינוך שהחליט בברוטליות להראות לכולם מי הוא כבר ביומו הראשון; אלו שניצלו את הקורונה כדי להצדיק מהלכים פוליטיים, ואלו שהתבצרו בטענה המופרכת שהטיפול בשחיתות דחוף יותר.
באמצע אפריל התבשרנו על עימות קשה בין שר הכלכלה שדרש פתיחה רחבה של המשק לבין משרד הבריאות שהתנגד. כמה ימים לאחר מכן היה זה שר התחבורה דאז בצלאל סמוטריץ' שהשתלח במשרד הבריאות בדרישה להשיב את מבחני הנהיגה. בתחילת מאי כבר התנהל עימות בין משרד החינוך שדרש לפתוח את בתי הספר לבין משרד הבריאות שהתנגד.
לכל שר הייתה תיאוריה רפואית אחרת לגבי הקורונה, ובאופן מפתיע היא תמיד תמכה באינטרס הפוליטי שלו. כשכל כך הרבה מקבלי החלטות מתייחסים אל המלחמה בקורונה כאמצעי ולא כמטרה, מדוע שנציית לכללים שהם משיתים עלינו? איך נדע שההוראה לחבוש מסיכה, למשל, אכן נועדה להגן עלינו ולא לשרת אינטרס צר של מקבל החלטות אלמוני בשרשרת הסבוכה של מקבלי ההחלטות?
במצב זה הנטייה הטבעית היא להתעלם מהכללים ולהדחיק את הקורונה עמוק אל מתחת לתת המודעות שלנו. גם באיטליה, ספרד ובריטניה הוסר הסגר, אבל הציבור שם מקפיד הרבה יותר על ההנחיות, לא משום שהוא זהיר יותר וצייתן יותר מאיתנו, אלא משום שהוא נותנים אמון בהוראות ובאלו שקבעו אותן.
למרות הזינוק הנוכחי במספר הנבדקים, נגיף הקורונה מסוכן הרבה פחות מווירוס האגואיזם הפוליטי. גם אם נכונו לנגיף הקורונה עוד ניצחונות רבים, הוא יובס לבסוף. לא בזכות הצלחתם של הגורמים המטפלים בו, אלא למרות כישלונם.
לקורונה יש תוחלת חיים מוגבלת ולשמחתנו היא קצרה מתוחלת החיים של מדינות. אבל וירוס האגואיזם הפוליטי מאריך ימים, לפעמים עשרות רבות של שנים. כשהוא ימשיך להכות בנו לבדו, הוא יביא בשלב הראשון להרס הכלכלה, ולאחר מכן גם להרס הביטחון והמרקם החברתי בישראל, אלא אם יתמזל מזלנו ונמצא לו חיסון.
- פרופ' אייל וינטר הוא ראש הקתדרה ע"ש סילברצוויג לכלכלה באוניברסיטה העברית. ייעץ לממשלת בריטניה בבניית אסטרטגיית היציאה שלה מהקורונה בתחום התמחותו – כלכלה התנהגותית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
פרופ' אייל וינטר
צילום: ליגל קוק
מומלצים
