נתניהו ואוחנה מינויים בע"מ
אם תיפתח חקירה בפרשת המניות, רה"מ ישמח שהיא תנוהל תחת המפכ"ל ה"נכון". בהתאם מונה שר נכון לא פחות, שעורך מיונים בסגנון ריאליטי
בעברי שימשתי יועץ תקשורת לשר המשטרה. הייתי אז עדיין בדור הבילויים והתכוננתי ליציאה ביום שישי בערב, כאשר הטלפון צלצל. על הקו היה תת-ניצב שרצה להיפגש איתי בדחיפות. גרתי בירושלים והקצין שלח אליי את נהגו כדי להסיע אותי לביתו בגוש דן. בדרכי לפגישה ניסיתי לנחש מה האירוע הדרמטי ששיבש את תוכניותיי לאותו סוף שבוע. האם הוא רוצה לספר לי על פרשת שחיתות שהתגלתה במשטרה? או אולי יש לו מידע על בכיר פוליטי שסרח וצריך להגיע רק לאוזנו של השר?
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הקצין המתין לי בסלון ביתו כשעל פניו ארשת כבדת ראש וסיפר שהוא מתמודד על תפקיד בכיר במשטרה הנושא דרגת ניצב. הבעיה שלו, כך הסביר בכאב, הייתה שמפיצים עליו במטה הארצי שהוא משוגע. במשך שעה ארוכה הוא ניסה לשכנע אותי שאינו כזה. לבסוף הוא נבחר לתפקיד, למרות המלצתי, ולימים גם כיהן בתפקיד ציבורי מרכזי ומוכר.
מועמדים לתפקידים בכירים, ובעיקר לתפקיד המפכ"ל, מנסים להשפיע על החלטתו של השר לביטחון פנים באמצעות מקורביו ועוזריו. פקודת המשטרה מרחיקה את השר מכל אפשרות להשפיע על עבודת החוקרים, אבל היא מעניקה לו סמכות לחתום על מינויים שמציע המפכ"ל לקצונה הבכירה. השר הוא גם זה שמציע לממשלה, בהתייעצות עם העומד בראשה, את מינוי המפכ"ל.
כך הופך השר לביטחון פנים, שאין לו סמכויות בניהולה השוטף של המשטרה, למי שקובע את גורלם של הקצינים שרוצים להגיע לראש הפירמידה. מדובר באנשים חזקים ויצריים שזוהי תכלית חייהם המקצועית.
עד כמה יהיו ניצבי משטרה מוכנים להרחיק לכת כדי לזכות במינוי למפכ"לות? השאלה הזו הייתה תיאורטית עד לא מזמן, כאשר כיהנו שרים לביטחון פנים שאימת דעת הקהל והתקשורת הרתיעה אותם. הנחת היסוד שלהם הייתה שמינויים לא סבירים יציגו אותם כמי שפוגעים בעוצמת המערכת המופקדת על שלטון החוק. גם הם רצו להתקדם בסולם התפקידים הפוליטי והעדפת טובת הציבור יכולה לשרת את העדפתם בעיני הבוחרים.
אבל כללי המשחק התרסקו כיום. בנימין נתניהו אינו חושש לשמו הטוב משום שאין לו כזה, והשר הנוכחי אמיר אוחנה יודע שכדי לזכות בשם טוב אצל ראש הממשלה הוא צריך להוציא שם רע למשטרה. נכון, נתניהו לכאורה לא יכול לעסוק במינוי המפכ"ל, אבל כדי להתגבר על המכשול הפעוט הזה הוא מינה את אוחנה. מדובר במומחה לשפת גוף שמסוגל לזהות אצל הבוס הפוליטי שלו את רצונותיו, בלי שזה ישמיע הגה.
אוחנה יצר לעצמו דימוי של בריון פוליטי נטול כל תחכום או אנינות. זהו סוד קסמו בעיני נתניהו וגם בעייתו בעיני הציבור. עילת מינויו הבלתי רשמית לשר המשפטים במהלך ממשלת המעבר הייתה לחלץ את נתניהו ממשפט. לצורך זה הוא מינה את דן אלדד לממלא מקום פרקליט מדינה שניסה לפגוע ביועץ המשפטי לממשלה באמצעות פרשת הרפז. המהלך הזה נכשל משום שהוא איחד נגדו את הפרקליטות וגם יועצים משפטיים לשעבר. אחד מהם, אליקים רובינשטיין, שהיה שופט עליון, שכנע את אלדר לוותר על התפקיד.
נתניהו, שמסיבות פרוזאיות סבור שאוחנה הצליח בתפקידו במשרד המשפטים, מינה אותו לתפקיד השר לביטחון פנים. המטרה, אומרים האומרים, היא למנוע את חקירת פרשת המניות. על שולחנו של השר עומדת סוגיית מינוי מפכ"ל קבוע במקום ממלא המקום האוטוטו נצחי מוטי כהן. השר אוחנה, שכאמור זקוק למפכ"ל "נוח", החל בתהליך בחירה בסגנון של תוכנית ריאליטי, כאשר המועמדים נדרשים לעבור מבחני הישרדות.
לפי פוסט שאוחנה פרסם בפייסבוק התברר שהוא הורה לקציני משטרה לגלות "אפס סובלנות מול חוסמי כבישים", תופעה שאותה כינה, "אלימות נגד אזרחים תמימים". נראה שמישהו הבין את הרמז, או לפחות את רוח המפקד, עצר את תת-אלוף אמיר השכל שהפגין מול בית ראש הממשלה, והפך אותו לסמל שיסחוף אחריו רבים אחרים בהפגנות הבאות נגד נתניהו.
וכך אוחנה, שמונה להציל את הבוס שלו, גורם לו רק נזקים. המהלכים שנתניהו עושה כדי להתמודד עם ההסתבכויות הפליליות שלו נראים שקופים ומסורבלים. שכבת האיפור הכבדה שעל פניו נמסה ונוזלת ועיניו המבוהלות מן המשפט המתקרב, הקורונה החוזרת ומצב המשק, נחשפות באכזריות.
ביבי במיטבו לא היה ממנה לראשות משרד כה רגיש מישהו שמתנהל כמו פיל בחנות חרסינה. הוא גם לא היה אומר את המשפט על ההפיכה השלטונית שהיועץ המשפטי לממשלה מנסה לעשות נגדו. זה לא מעיד על מנדלבליט, אלא על נתניהו שאיבד את זה.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
