סכסוך שכנים: הבנייה הלא חוקית לא תיהרס

תושב קריית אתא שפנה למפקח על המקרקעין ביקש וקיבל צווים שימנעו עבודות נוספות של השכן ויחייבו לשמור על ניקיון. בדרך הוא עשה טעות

עו"ד מירי וינברגר | פסקדיןפורסם: 07.07.20 , 15:47

המפקח על המקרקעין בנצרת (שלוחת עכו) יובל וסרקרוג הוציא לאחרונה צווי מניעה האוסרים על בעל דירה בבניין ברחוב יצחק שדה בקריית אתא להמשיך לבצע תוספות בנייה וללכלך את הרכוש המשותף. עם זאת, לא הוצא צו הריסה לעבודות שהספיק להשלים בינתיים אף שנעשו ללא היתר בנייה וללא הסכמה של כל בעלי הדירות. הסיבה: השכן שהגיש את התביעה לא ביקש זאת מלכתחילה.

בבניין שתי קומות וארבע דירות. התובע רכש דירה להשקעה בקומה הראשונה ואילו יתר הדירות שייכות לנתבע ומשפחתו. הנתבע ובתו גרים בדירות הקרקע וגרושתו בדירה הצמודה לזו של התובע.

לפני שלוש שנים החל הנתבע בהרחבת דירות הקרקע וסגר חללים ששייכים לרכוש המשותף ללא היתר בנייה. בעקבות זאת פנה התובע למפקח. בתחילה ביקש צו מניעה לבנייה וצו שיורה לנתבע לסלק פסולת בנייה, ובהמשך, בשלב הסיכומים, הוא ביקש גם צו הריסה שכן בינתיים הנתבע השלים את העבודות.

התובע טען כי הנתבע עושה בבניין כרצונו ללא אישורים, ואף גרם לדירתו נזקים והחל להתנכל לו משום שהתלונן על הבנייה. עוד ציין התובע כי עד היום הנתבע לא קיים צווי הריסה שהוצאו לתוספות קודמות שבנה.

הנתבע הסביר כי הוא נכה צה"ל ובנו, אף הוא נכה, עומד לעבור לגור עם בתו. לדבריו, את ההרחבה עשה לצורכי הנגשה וכדי שיהיה להם מרחב מוגן.

(צילום: shutterstock)

עוד הוא טען כי תהליך ההיתר נמצא בעיצומו וכי היה רשאי לבנות למרות התנגדות התובע מאחר שרוב בעלי הדירות (אשתו ובתו) הסכימו לה. יותר מזה, התובע רכש את הדירה אחרי שהעבודות החלו, והבעלים הקודמים נתנו לו את הסכמתם לבנייה. כך שבפועל יש לו הסכמה של כל בעלי הדירות.

המפקח יובל וסרקרוג הבהיר כי בנייה ברכוש המשותף דורשת הסכמה של כל בעלי הדירות. בחוק אמנם נקבעה חריג של רוב מופחת כדי להקל על הרחבת דירה או בניית ממ"ד אבל הוא לא חל כאשר הבנייה נעשית ללא היתר. במילים אחרות, מי שלא הוציא היתר בנייה לא זכאי ליהנות מרוב מופחת.

במקרה הנוכחי, הנתבע אפילו לא הראה סיכוי סביר לקבלת היתר. המפקח הדגיש כי לא ייתכן שבמשך כשלוש שנים לא הצליח להשיג מהוועדה המקומית החלטה כלשהי או אישור עקרוני לכך שאפשר לקבל היתר לבנייה מהסוג שביצע.

מכאן, שהנתבע לא היה רשאי לבנות מאחר שלא קיבל הסכמה מכל בעלי הדירות. בהקשר הזה המפקח ציין כי הנתבע לא הוכיח שהבעלים הקודמים של דירת התובע הסכימו לבנייה – הוא לא הציג טופס חתום, לא פירט לאיזו בנייה הסכימו ולא זימן אותם להעיד.

עם זאת, המפקח דחה את הבקשה לצו הריסה שלא נכללה בכתב התביעה והועלתה רק בשלב הסיכומים, תוך שציין כי התובע אפילו לא ביקש לתקן את כתב התביעה אחרי שנודע לו שהנתבע סיים לבנות.

המפקח קבע כי מדובר ב"הרחבת חזית אסורה" ולפיכך התובע זכאי רק לסעדים שנכללו בתביעה: צווי מניעה האוסרים על הנתבע לבצע עבודות נוספות וללכלך את הרכוש המשותף. כמו כן, חויב הנתבע לסלק את פסולת הבנייה, להעביר לתובע את תוכניות הבנייה ולשלם לו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 5,000 שקל.