שתף קטע נבחר

האם ישראל היא באמת מעצמת אנרגיה מתחדשת?

מה המשמעות האמיתית של הדירוג של ישראל במקום הראשון מבין מדינות ה-OECD בשיעור ייצור חשמל סולארי מתוך כלל צריכת החשמל במשק? מבט אל האותיות הקטנות של שוק האנרגיה הישראלי

לאחרונה פורסם כי בדו"ח שנתי של סוכנות האנרגיה הבינלאומית (International Energy Agency- IEA), הגיעה ישראל למקום הראשון מבין מדינות ה-OECD בשיעורייצור אנרגיה סולארית מתוך כלל צריכת החשמל בישראל בסוף 2019 עם 8.7 אחוזים ובמקום השני בעולם כולו, אחרי הונדורס.

 

 

נתחיל בכך שבהחלט יש מקום לתת חיזוק חיובי למדינת ישראל על הישגיה בתחום האנרגיה. בשנים האחרונות, ישראל סוף סוף העבירה הילוך בהקמה של מתקני אנרגיה מתחדשת (בעיקר מתקנים פוטו-וולטאיים), ומקימה מתקנים אלו בקצב גבוה יותר. שינוי חיובי זה התרחש גם הודות להקלות ברגולציה הישראלית, בזכות הוזלות מחירים, בזכות שיפור מתמיד ביעילות פאנלים סולאריים והודות להפניית מימון לתחום.

 

עוד כתבות ב"זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה"

הסוללות של מחר

קיץ לוהט בסיביר

לוחכות האש

 

כיום, ישראל ניצבת על סף עמידה ביעד של ייצור 10 אחוזים מהחשמל שלה מאנרגיה מתחדשת עד סוף 2020.

 

אולם, לצד המחמאות עלינו גם לשאול מה באמת עומד מאחורי הנתונים החיוביים: האם אכן מדובר בהישג של ממש? האם אנו יכולים לנוח על זרי הדפנה כמובילים עולמיים? האם ישראל מובילה את האנושית בצמצום פליטת גזי חממה, בהאטת שינוי האקלים, בצמצום זיהום אוויר וביטול התלות במשאבים מתכלים?

 

למרבה הצער, התשובות אינן מחמיאות כל כך לישראל.

 

כאמור, ההישג המובלט בכתבות שסיקרו את הדירוג עוסק בשיעור אופטימלי של יצור אנרגיה סולארית מתוך כלל צריכת החשמל במדינה. (ללא מערכות תרמו-סולאריות, כמו מתקן ה-CSP באשלים, או דודי שמש).

 

אנרגיה סולארית בבסיס צה"ל בדרום (צילום: דובר צה"ל) (צילום: דובר צה
אנרגיה סולארית בבסיס צה"ל בדרום(צילום: דובר צה"ל)

 

העובדה שישראל נמצאת במדד הנבחר במקום שני בעולם אחרי הונדורס, כבר רומזת על כך שהמציאות מורכבת יותר מכותרת הגאווה הישראלית הפשוטה. הונדורס היא מדינת עולם שלישי באמריקה הלטינית, המדורגת בשליש התחתון העולמי של מדדים כלכליים, חברתיים ובריאותיים רבים.

 

אז איך יתכן כי מדינה שכזו מובילה את העולם במדד שנראה כה חדשני ופורץ דרך? יש לכך כמה גורמים: רוב מדינות ה-OECD ממוקמות באזורי אקלים ממוזג (עם יותר משאבי מים ורוח ופחות קרינת שמש) ולכן הן מסתמכות יותר על אנרגיית רוח, אנרגיה הידרו-אלקטרית ועל אנרגיית חום משריפת ביומסה או פסולת כמקורות עיקריים לאנרגיות מתחדשות. במדינות אלו קרינת השמש בדרך כלל נמוכה יותר וגם שעות השמש השנתיות פחותות מאשר בישראל (ובהונדורס). פאנל סולארי בישראל זוכה לכ-120-40 אחוז יותר קרינת שמש שנתית לעומת אותו פאנל באקלים ממוזג.

 

בישראל, מקור האנרגיה המתחדשת השופע והמשתלם ביותר הינו אנרגיית שמש. אין בישראל הרבה רוח וכמובן שאין מים זורמים בכמויות הרלוונטיות לייצור אנרגיה הידרו-אלקטרית. לכן, במסגרת הטכנולוגיות הקיימות כיום, לישראל נותר לנצל בעיקר את אנרגיית השמש.

על מנת לקבל תמונת מצב אמיתית של הדברים, יש להסתכל על כלל מקורות האנרגיה המתחדשת המייצרים חשמל. בחינה כזאת תגלה לנו שבמדינות ה-OECD, כך מסתבר, 27 אחוז מהחשמל הנצרך מגיע מאנרגיות מתחדשות ובישראל רק כ-9 אחוזים (נכון לסוף 2019). יותר מכך, המדינות המובילות ב-OECD במדד זה (איסלנד, נורבגיה) מגיעות להישגים גדולים פי 10 מאשר ישראל.

 

אבל חשמל זה רק חלק מהסיפור. כאשר מסתכלים על כלל ייצור וצריכת האנרגיה במדינה (כולל תחבורה, חימום, קירור, תעשייה) ניתן לראות כי בסוף 2019, רק 6-5 אחוזים מכלל השימוש באנרגיה בישראל הגיע ממקורות של אנרגיה מתחדשת. זאת לעומת ממוצע של כ-11 אחוז ב-OECD. זה קורה משום שבישראל ייצור אנרגיה מתחדשת שאינה חשמל מוגבלת כמעט אך ורק לדודי שמש (וקצת ביוגז ושריפת פסולת), זאת בעוד שבמדינות OECD רבות נעשה שימוש נרחב בחימום מבנים באמצעות מקורות מתחדשים (ביוגז, תרמו-סולארי, גיאותרמי, חום מבערת פסולת וביומסה). לכן, מבחינת כלל משק האנרגיה הישראלי, כאשר מתבוננים על כלל משק האנרגיה הישראלי, עבודה כבירה עוד לפנינו.

 

לו היינו מגיעים להישג הנוכחי לפני עשור, או אפילו לפני חמש שנים, זו אכן היתה יכולה להיות סיבה למסיבה ולגאווה בחדשנות ישראלית ובהובלת העולם בתחום. אולם האמת היא שישראל נמצאת בפיגור רב אחרי העולם המפותח (ואפילו אחרי כמה מדינות מתפתחות) מבחינת היקף שימוש באנרגיות מתחדשות.

 

אנרגיה פוטו וולטאית (צילום: shutterstock)
אנרגיה פוטו וולטאית(צילום: shutterstock)

 

כדי לתרום את חלקה במאבק במשבר האקלים ולהפחית את הזיהום והפגיעה בסביבה, על ישראל לשאוף להגיע לפחות ל-50 אחוז ייצור חשמל ממקורות מתחדשים עד 2030. השיפור במצב בישראל בשנים האחרונות (והישגים דומים שנרדמו במצרים, בוייטנאם ובמדינות אחרות), מראה שאפשר להגיע ליעדים שאפתניים, עם המדיניות והתמריצים הנכונים.

 

צעד חשוב בדרך להשגת יעדים אלו הוא הפסקת ההתמסרות לגז הטבעי. התלות בגז היא צעד שיהיה לנו קשה להיגמל ממנו בעתיד וכזה שמונע מישראל לצמצם באופן משמעותי מספיק את פליטות גזי החממה שלה בעשורים הקרובים. מעבר מפחם ומנפט לגז טבעי ̶ גם אם משפר את איכות האוויר שאנו נושמים ̶ איננו מצמצם את פליטות גזי החממה והשימוש בגז (ובמיוחד הקמת התשתיות שלו כגון צינורות הולכה ותחנות כוח גזיות בסמוך לערים), מגיע על חשבון השקעה ארוכת טווח באנרגיות מתחדשות ופתרונות אחרים דלים בפליטות פחמן.

 

כדי שישראל תהיה מדורגת במקום גבוה (ואמיתי) בדירוג השימוש באנרגיות מתחדשות, עליה להקצות תקציבים גדולים יותר ולעודד השקעות רחבות היקף בתחום האנרגיות המתחדשות, לקדם אגירת אנרגיה בהיקפים משמעותיים, לקדם הקמת רשת חשמל חכמה וכן להשקיע במחקר ופיתוח בתחום.

 

הכותב הוא חוקר ויועץ בתחום אנרגיה, סביבה וממשל.

 

הכתבה הוכנה על ידי "זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה "

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shuttersotck
אנרגיה סולארית
צילום: shuttersotck
מומלצים