המוביל הארצי משנה כיוון: יוביל מים אל הכינרת
מאז קום המדינה הייתה הכנרת אחד ממקורות המים הראשיים שסיפקו מים מהצפון ועד לנגב. אך בשנים האחרונות השאיבה מהכינרת הצטמצמה משמעותית. בקרוב ולראשונה בתולדות משק המים בישראל, תתחיל הובלה מסיבית של מים בכיוון ההפוך - ממרכז הארץ לכינרת. כך נראות העבודות להשלמת הקו החדש של המוביל הארצי
בשיתוף מקורות
במשך רוב שנות קיומה של מדינת ישראל, אגם הכנרת היה שם נרדף למקור מים מתוקים שפירים, שהוביל מים למשקי הבית ולחקלאות מהצפון ועד לנגב. אבל מאז עברו לא מעט מים במוביל הארצי והצריכה עלתה ועדיין עולה בכל שנה. וכיום עם בנייתם של מתקני ההתפלה על גדות ים התיכון הזרימה מהצפון דרומה מתחילה לנוע לכיוון ההפוך - מהדרום אל הכינרת.
בשנה האחרונה "מקורות" משלימה את השלב הראשון מתוך שלושת שלבי הביצוע של הקמת "המוביל הארצי החדש", מגה פרויקט שיכניס את מדינת ישראל לעידן חדש. התלות של מדינת ישראל בכנרת כמקור מים מרכזי פחת משמעותית. הכינרת התמלאה השנה לחלוטין - גם כמובן בגלל גשמי החורפים האחרונים שיצרו זרימה קבועה של מים, אך לא פחות מכך, בגלל שהשאיבה מהימה הצפונית פסקה כמעט לחלוטין. יצאנו לראות את העבודות להשלמת הקו החדש. צפו בווידיאו בראש הכתבה.
"מאז שנות החמישים והשישים בהן הוקם המוביל הארצי נהנים תושבי ישראל ממים מתוקים", אומר קינדו וונדה, מהנדס אזרחי בחברת מקורות. "אספקת המים של מדינת ישראל, הייתה מבוססת בעיקר על הכנרת וגם על הקידוחים המקומיים, שבכל אזור ואזור היה לו את הקידוחים שלו".
המוביל הארצי הוותיק תוכנן ובוצע על בסיס 'גרביטציה', שמאפשרת למים לזרום מהנקודה הגבוהה לנקודה הנמוכה בחתך של תעלה פתוחה, אבל הזרימה ההפוכה משנה את כללי המשחק. "למעשה, ברגע ששינינו את כיוון הזרימה מדרום לצפון, מהנקודה הנמוכה לנקודה הגבוהה, אי אפשר לעשות יותר שימוש בתעלה פתוחה, אלא נדרש לעבוד על מערכת סגורה, עם צינור", מסביר זיו כהן, מהנדס הפיתוח של המוביל הארצי.
שומרים על המערכת האקולוגית ועל הכינרת
אחת הסיבות המרכזיות לשינוי שעושה מקורות היא צריכת המים שעולה משנה לשנה. צריכת המים באזור הכנרת (לבית, לחקלאות ולתעשייה) צפויה לעלות משמעותית בשנים הקרובות, כמו גם מחויבותה של ישראל, מתוקף הסכם השלום, לספק מים לממלכת ירדן. אך מעבר לכך, לפרויקט שתי מטרות: הראשונה, לשמור על איזון המערכת האקולוגית באזור הכנרת ובצפון הארץ בכלל; השנייה, שימור הכנרת כמקור מים אסטרטגי למשק המים בישראל.
שימור כניסות מים בעתות בצורת חשוב לחילוף המים בכינרת, ולשימור רמת המליחות המתאימה לשימוש לצריכה ביתית, לתעשייה ולחקלאות".
מתקן ההתפלה הצפוני ביותר בישראל ממוקם בחדרה (מפעל התפלה בגליל המערבי עדיין בשלבי תכנון), הפרויקט כולל פיתוח מערכת הולכת מים ממרכז הארץ צפונה על ידי הקמת מאגרי מים גדולים בפריסה ארצית והנחת קו מקביל בקטרים שונים בתחום תכנית "המוביל הארצי".
בשלב זה, המערכת מתוכננת כך שתוכל להעביר את עודפי ההתפלה, הקיימים בעיקר בעונת החורף, בה לא מתבצעת השקייה, מהמערכת הארצית לטובת הזרמה לכנרת. המערכת מתוכננת כך, שתאפשר בעתיד להמשיך את המערכת צפונה, לטובת אספקה לאזור מעלה הכנרת, ולתגבור האספקה לצפון מדינת ישראל. מים מהמערכת הארצית יגיעו עד מאגר אשכול בבקעת בית נטופה שבגליל התחתון.
עם השלמת הפרויקט צפויים להגיע בתקופת החורף 60 מיליון מיליון קוב מים לכינרת (שווה ערך לכ-60 ס"מ במפלס הכנרת) ובתקופת הקיץ יגיעו לכינרת 48 מיליון מיליון קוב מים ועוד 12 מיליון מיליון קוב יסופקו למפעלים אזוריים. על פי זיו כהן, "התוכניות לטווח הארוך הן להולכת עד 300 מיליון קוב אל הכינרת, סדר גודל של 2 מטרים תוספת למפלס הכנרת בכל עונה".
"אני מאמין שמי שהגה את הרעיון של המוביל הארצי, לא חלם על הרעיון שיום אחד אנחנו נוליך מים חזרה צפונה", אומר וונדה. "כחלק מהתמודדות בבצורת החליטה ממשלת ישראל על פיתוח משק המים בישראל והשקעה עצומה של כ-14 מיליארד שקלים למשך 7 השנים הקרובות, שזה כולל בתוכו מספר מגה פרויקטים, ביניהם: תוכנית אב לערבה, תוכנית אב לנגב, תוכנית אב ליהודה ושומרון".
"כל מערכות המים וכל מקורות המים יוכלו יחוברו למוביל הארצי, ובאמצעות מערכת ההולכה הארצית נוכל לנתב את המים לאן שצריך, לאו דווקא לצפון הארץ - אלא לכל אזור במדינה", אומר כהן. "המוביל הארצי הוא למעשה הכביש 6 של המים במדינת ישראל. ניהול הפרויקט נותן לי ברמה האישית תחושת סיפוק מאוד גדולה", מסכם כהן. "מרגיש שאנחנו עושים היסטוריה ונותנים מענה למשק המים לעוד 70 שנה".
בשיתוף מקורות
לפנייה לכתב/ת 
