נתחיל מהסוף.

תקופה משוגעת עברה עלינו ועל האי הבודד שלנו - מנהטן. גל של פחד בתוך חוסר וודאות ניכר היטב בכמות הדיירים שמנסים להשתחרר מחוזי השכירות שלהם או לפחות לשפר את תנאי החוזה שנחתמו עוד כשקורונה היה רק עוד סוג של משקה בבר השכונתי. עמידי העיר העבירו זמנם בבתי הקיץ שלהם מחוץ לעיר, שהפכו באחת לבתי שלושת העונות.

 207, 87, 75 ,17,54 הפכו למספרים החזקים. לא, אלו לא מספרי הלוטו שלי, אלא מספרים חשובים להתבונן בהם.

מספר הימים הממוצע שלקח לדירה בשוק של ניו יורק להיכנס לחוזה מזמן כניסתה לשוק הוא 207, עליה של עשרה אחוזים משנה שעברה. ואם מספר הימים שנכס נשאר על השוק לפני מציאת קונה במנהטן עלה, מספרים אחרים צנחו. מחיר הדירות, למשל, צלל בירידה חדה של כ- 17 אחוזים. ירידה גם של חמישים וארבעה אחוזים נרשמה במספר העסקאות שנסגרו לעומת השנה שעברה. על פי דו״ח חתימת החוזים האחרון מחודש יוני, כשמונים ושבעה אחוזים מחוזים שנחתמו, היו בעבור דירות ששווין מתחת לשני מיליון.

ובזמן שבפני אנשי הנדל״ן, בעלי הנכנסים ומי שאמונים על מכירתם עומד אתגר גדול, ההזדמנויות לקונים דווקא מביאות איתן משב קל של אופטימיות, ואולי במקרה הזה, המספרים באמת מרגישים כמו מספרי לוטו נחשקים. בזמן שמוכרים חייבים להתגמש ולהתאים את מחיר הנכס שלהם למציאות הוירוס של השוק - או להשאר מחוצה לו, הקונים נהנים מהזדמנויות נדירות. הנפילה באחוזי המכירות ומחירי הנכסים היא הגדולה מזה עשור. במקביל גם אחוזי ההיצע ירדו בכ- 18 אחוזים. זוהי הירידה הגדולה ביותר מאז שנת 2003, מה ששומר על שפיות זמנית של ביקוש בשוק, ומרמז שזהו זמן ללחוץ על ההדק ולנצל את המומנטום באי.

(צילום: דן ליאור)

בשוק ההשכרה במנהטן דיירים פוטנציאליים מחפשים ומוצאים בעלי דירות שבהיעדר ברירה מסכימים להורדה דרמטית של כעשרה ואפילו עשרים אחוזים במחירי השכירויות ו/או מחירי השוק.

רק עד לפני כמה חודשים, מי בכלל יכול היה לדמיין מצב שכזה? במקום שבו מחירי ההשכרה מהווים מדד לא ממש תנודתי במצב נורמלי, תנודה שכזאת במחירים לא היה ניתן לדמיין.

כמובן שב״ניו נורמל״ של ניו יורק ,ובעולם בכלל, הכל נראה עכשיו אפשרי כי המציאות הפכה מוזרה מהדימיון. אם רק בשנה שעברה, חודשי יולי-אוגוסט היו עמוסים באירועים, מסיבות צפופות ושפע של השכרות ומכירות בנדל״ן המקומי, בקיץ המוזר הזה, המונים זזו בנתיים מהעיר הגדולה, מעדיפים לעבוד בשלט רחוק, לשלם פחות ולהישאר ב״סושיאל דיסטנסינג״ במרחבים פתוחים יותר מאלו שמציעה העיר.

במנהטן ענן חוסר הוודאות עדיין מרחף לו, בניינים עדיין שומרים את האמנטיס (שירותים) שלהם סגורים, מה שמצמצם מאוד את מרחב המחייה הפיזי ופסיכולוגי של דיירי מנהטן. חדרי כושר, בריכות וחדרי משחקים לילדים, הם האקסטנטיין של קופסאות העיר הנחשקות ובהיעדרם, אלטרנטיבת מחירי הפרברים מרגישה הרבה יותר רווחית ומרווחת. המצב הזה יצר טירוף של ביקוש וקניית בתים מחוץ למנהטן, שהוביל לעליית מחירים בפריפריה.

חוסר הוודאות בעיר ובשוק העבודה, שאלת החזרה למשרדים, ללימודים, איחור בתשלומים של עסקים וסגירת חנויות, בשילוב קטלני עם מצב פוליטי נפיץ, הפך מאתגר לקונים רבים שמעדיפים להמתין בסבלנות לאותות מהממשל וממקומות העבודה שלהם. המצב ערער גם את המשקיעים, שהחליטו להמתין בסבלנות עם ההשקעות ולחפש אפיקי השקעה נזילים או חלופיים. למרות המציאות הלא פשוטה, אצלנו בתחום הנדל״ן יכולים דווקא לראות רחוק יותר, ומשום כך לשמור על אופטימיות.

העיר אכן מתאוששת מהפתיחה הראשונית בסוף יוני, וכבר אפשר לזהות שינוי גדול בברוקלין. למי שבידיו תזרים נזיל, הזמן הוא של קנייה ולא תהייה. כמה נקודות חשובות יהוו מפתח בהתפתחות הדרמה: פתיחת בתי הספר הציבוריים והפרטיים, חידוש אירועי התרבות, מסעדות, חיי הלילה ושינוי בזירה הפוליטית מקומית. בינתיים, בזמן שהאי שלנו עוד משתקם, ראיה לטווח ארוך של קונים ומשקיעים מזמינה הזדמנות לרכוש מה שאולי רק לפני כמה חודשים נראה היה יקר.

מדוע? כי האי יחזור להיות ה״אי״ כמו אחרי כל סופה והשקט של אחרי כל סערה. בראייה היסטורית של עולם הנדל״ן המקומי, אנחנו יודעים שהכל מתישהו ישוב ל״נורמה״; אולי הפעם זה יהיה נורמלי במסכה. בינתיים, פעולת האסטרטגיה והתכנית של מושל ניו יורק לתמיכה בנדל״ן מסתכמת בעיקר בחזרה על ציטוטים חריפים שהוא מאמץ מצ׳רצ׳יל: ״זה לא הסוף, זה אפילו לא ההתחלה של הסוף, אבל זה, אולי, הסוף של ההתחלה.״ כמוהו, אנחנו נסיים בהתחלה אופטימית: נתחיל בקנייה, ונסיים במכירה.

נמשיך לעדכן מהשטח על התחלה חדשה בשבוע הבא