פחות ארנונה: כך הוגדרה מרפסת גג בקומה 1

בעלי דירה בבניין שהוקם על גג מבנה מסחרי בגבעתיים טענו כי בשל הייחודיות של הבית יש מקום לפרש את צו הארנונה בגמישות. השופט הסכים

עו"ד כרמית סוויד | פסקדיןפורסם: 21.09.20 , 23:20

בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגישו תושבי גבעתיים על החלטת מנהל הארנונה לסווג את השטח שצמוד לדירתם כמרפסת רגילה ולא כמרפסת גג - באופן שמחייב אותם לשלם ארנונה לפי השטח המלא (120 מ"ר) במקום על 25% בלבד. השופטת גיליה רביד קבעה כי המערערים גרים בבניין לא שגרתי שבו דירתם נמצאת בקומה הראשונה של בניין מגורים אבל על גג של מבנה מסחרי. בנסיבות אלה יש מקום לפרשנות גמישה יותר של צו הארנונה שמותאמת לנסיבות התכנוניות ולשכל הישר.

הדירה נמצאת בקומה הראשונה של מגדל ברחוב ריינס שנבנה על גג של מבנה מסחרי, ומקיף אותה שטח של 120 מ"ר, שלמעשה הוא חלק מהגג של המבנה, באופן שיצר שתי מרפסות גדולות.

בתחילת השנה דחתה ועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית גבעתיים ערר שהגישו על כך שמנהל הארנונה סיווג את השטח כמרפסת רגילה במקום כמרפסת גג. מדובר בעניין מהותי כיוון שמרפסת גג זכאית לשיעור ארנונה מופחת על 25% מהשטח בלבד בעוד שעבור מרפסת רגילה משלמים לפי השטח המלא.

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

בערעור שהגישו על החלטתה טענו המערערים כי הוועדה שגתה כשקבעה כי אין אפשרות להגדיר את השטח כמרפסת גג משום שהדירה שלהם לא דירת גג, שכן בצו הארנונה אין הגדרה לדירת גג.

הדיירים הדגישו כי הבניין הוא לא מבנה סטנדרטי שכן הדירה אמנם בקומה הראשונה של בניין המגורים אבל היא גם נמצאת על הגג של המרכז המסחרי. לפיכך גם הפרשנות לצו הארנונה צריכה להיות גמישה ומותאמת לבנייה הייחודיות.

הם הוסיפו כי תוכנית הבנייה שחלה על המתחם הגבילה מרפסות רגילות ל-15 מ"ר בלבד ועל כן גם בהיתר הבנייה סומנו המרפסות כמרפסות גג.

מנהל הארנונה טען מנגד כי צו הארנונה לא מאפשר לסווג את המרפסת של המערערים כמרפסת גג משום שהיא לא נמצאת על הגג של הבניין או בקומה העליונה שלו. קבלת עמדת המערערים תיצור מצב אבסורדי שלפיה קומה ראשונה בבניין תוגדר כפנטהאוז. עוד נטען אי אפשר להסתמך על היתר הבנייה לצורך פרשנות של דיני הארנונה.

אלא שהשופטת גיליה רביד קבעה כי המערערים צודקים, שכן צו הארנונה לא מגדיר מהי דירת גג ובסופו של דבר המרפסות שלהם מצויות על שטח שהוא גג של מבנה מסחרי ואף הוכרו כמרפסות גג על ידי רשויות התכנון.

היא ציינה כי בנסיבות אלה בהחלט יש מקום להפעיל שיקול דעת בפרשנות צו הארנונה, להיעזר בסיווג התכנוני ולהגיע להחלטה שמתיישבת עם השכל הישר.

בהקשר הזה הודגש כי ההבדל בין חיובי הארנונה של מרפסות רגילות ומרפסות גג מקורו בהנחה שלא משתמשים בכל השטח של הגג. גם במקרה של המערערים לא ניתן לומר שהם משתמשים בכל השטח של המרפסות שגודלן כמעט כגודל הדירה שלהם. על כן, ההחלטה לחייב אותם לשלם על כולו מביאה לתוצאה לא סבירה ולא צודקת.

לפיכך הערעור התקבל. השופטת חייבה את מנהל הארנונה לסווג את המרפסות של המערערים כמרפסות גג ולשלם להם הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 25 אלף שקל.