אני פוגשת את הדר כץ לראיון זומי. היא בביתה ברומא, ואני בניו ג'רזי. אנחנו מתואמות לשעה 11 בבוקר שעון חוף מזרחי, אני פותחת את הפגישה בזום ב-10:55 והיא מתייצבת בשעה 11 בדיוק. הגברת כץ רק בת 17. ההגעה שלה בזמן לראיון, בלי מניירות מיותרות של כוכבת הוליוודית שובה את ליבי באופן מיידי, שלא לדבר על יופייה והתוכן שפיה ישמיע כמו היתה אישה מנוסה מאוד בחיים. הסיבה לראיון החגיגי: צאת הסרט 'My Dad's Christmas Date' לאקרנים ב-6 בנובמבר 2020. הסרט עוסק באב (ג'רמי פיבן הגדול!), בתו (אוליביה מ. בארט) וחברתה (הדר כץ). לאחר אובדן אשתו, הבת מחליטה לפתוח לו פרופיל באתר היכרויות, והשאר בידור מתמשך לימים מושלגים ורומנטיים.

כץ נולדה בישראל. כשהיתה בת שלוש החליטו הוריה לעבור לחיות באירופה. בבחירה שבין רומא ללונדון הפור נפל על רומא "אמא אמרה שמזג האויר באיטליה נוח יותר" מרכלת לי הבת הצעירה מבין שלושה אחים על מי מקבל את ההחלטות בבית שלהם. אמא 'מפיקה' רותי עוד תפציע רבות במשך הראיון. להדר שני אחים בוגרים, נדב (25) סטודנט לקולנוע ויפתח (22) מסיים תואר שני באוירונאוטיקה, שניהם בלונדון. אבא "משהו בביזנס בתחום ה-IT". כץ: "המשפחה שלי היא מתנה, כולם תומכים בי ובמה שאני עושה. האחים שלי גדולים ממני משמעותית והם רק דואגים שאני לא אעוף על עצמי יותר מידי" היא צוחקת. הדר שמשדרת ביטחון רב, יודעת שיש בסיס איתן להתקדמות שלה עד כה. רבים מאוד מגיעים לאודישנים, בכל הגילאים, והיא יודעת כי מעבר לכשרון שנדרש כדי להתקבל להפקות יוקרתיות, נמדד גם הכח הנפשי של המתמודד, היכולת לעמוד בלחצים וכמובן המשמעת העצמית "אף מפיק לא רוצה לעשות בייביסיטר". הדר תלמידת י"ב בבית ספר בריטי ומשתתפת בתוכנית היוקרתית The International Baccalaureate עם שלושה מקצועות מוגברים: כימיה, ביולוגיה וספרות אנגלית ושלושה מקצועות נוספים איטלקית, מתמטיקה ו'היסטוריה של האמנות' כדי שחלילה לא יחסר לה מה לעשות. כשהיא בנסיעות, צמוד אליה מורה פרטי. היא לא מפסידה דבר.

הדר על הסט. צילום באדיבות: Gravitas Ventures VIA Davis Media.

אצל כץ יש היסטוריה מוכחת של עמידה בלחצים ומשמעת עצמית. היא רוכבת מיקצועית על סוסים ומתחרה בענף 'קפיצות הראוה' מגיל צעיר מאוד. בגיל 11 ייצגתי את ישראל בפעם הראשונה בתחרות בין-לאומית וזכיתי במקום הראשון. הייתי הילדה הכי צעירה "אני תמיד מייצגת את ישראל. בקבוצות שאני מתאמנת איתן באיטליה הציעו פעמים רבות לצאת לתחרויות בקבוצה האיטלקית. אני מרגישה ישראלית, ותמיד אהיה כזו. אמנם אנחנו לא גרים בישראל, אבל המשפחה שלי, הסבתות שאני אוהבת כל כך וכולם בישראל. זו הזהות הראשונה שלי". חיות באופן כללי דומיננטיות בחייה, יש לה כלבים, ובסוסים היא מטפלת ואוהבת אותם מאוד "הם חלק מהחיים שלי". כץ היא גם צימחונית מבחירה "אני אוכלת לעיתים רחוקות מאוד דגים, מהטעם הבריאותי. אני עורכת בדיקות דם שנתיות, אני 176 ס"מ ובריאה, כנראה שאני עושה משהו נכון" היא מצהירה "אני לא יכולה לאכול משהו שאני לא יודעת מה היה איתו לפני שאכלתי אותו. זו חיה ואני פשוט לא רואה את עצמי אוכלת אותה".

איך הגעת לשחק בסרט שצפוי להיות הלהיט האמריקאי של הכריסמס הקרוב?

 "אני בטוחה שזה הרבה מאוד מזל" היא עונה בצנעה "אבל אם אני יכולה להמר, אני חושבת שזה בגלל שאני סופר ממושמעת. אני חושבת שזה הגיע מאמא שלי ומסבתא שלי. אין כזה דבר שאני לא אעשה בזמן את הדברים. כשעשיתי את הסרט הייתי בת 16, המפיק הכיר אותי עוד שנה לפני. אני לומדת גם פיתוח קול כ-7 שנים. אחי הבכור למד מוזיקה לפני שעבר ללימודי קולנוע. המורה לפיתוח קול שלי וחברה קרובה של המשפחה ידעו שאני שרה ואחי כותב שירים. היא הכירה כבר אז את המפיק של הסרט שעתיד לצאת ב-2021: Mr. Mayfair. המורה המליצה עלי, וכשהוא ראה אותי דרך המצלמה הוא ממש אהב אותי. התחלנו לשמור על הקשר והוא אמר "I want to take a chance on you, I really really like you. I think you are special" (בתרגום חופשי: אני רוצה להמר עליך. אני מאוד מאוד אוהב אותך. אני חושב שאת מיוחדת). היא מצטטת אותו בהתרגשות, הוא שלח אותי לאודישן והשאר היסטוריה. זה קרה וזה מטורף בשבילי. אני חושבת שבגלל הרכיבה ובגלל הבי"ס הבריטי וקצת איך שנראה העולם שאליו נולדתי, הכל עזר. אני מרגישה את זה ורואה את הילדים סביבי, אני לא לגמרי דומה להם, אני בוגרת ואני לא ממש יודעת להגיד מה הם חושבים עלי. אני יכולה לנהל שיחה עם אנשים בכל גיל, מבוגרים וצעירים כאחד. אני חושבת שהמפיק ראה את זה".

הדר כץ. צילום: Eva Schwank for Davis Media

איך הסתדרת, בכל זאת ילדה בת 16 על הסט?

"מתחת לגיל 18 צריך מלווה במשרה מלאה. היתה לי מלווה-אישה. בשבילי זה היה ממש קשה. אני רגילה להסתדר בעולם לבד. מגיל 11 טסתי לבד לארה"ב למחנות קיץ. חונכתי לעצמאות. יש לי מזל שההורים שלי כל כך נהדרים. יש לי מערכת תומכת חזקה. אני חושבת שבעצמי אני אדם יחסית חזק. אם אני בארוחת ערב אני לא יושבת בפינה ושותקת. אני אומרת מה שאני חושבת, אני דעתנית. זה מאוד עוזר לי. לילדים אחרים שאין להם את הנס המשפחתי הזה, זה יכול להיות מסוכן. צריך שיהיו להם אנשים מסביב שהם יכולים לסמוך עליהם. אני בתחילת דרכי וקיבלתי את כל הדרישות".

מה עם החשיפה לעולם ברשתות החברתיות?

האינסטגרם שלך בחיתוליו. "האינסטגרם שלי התחיל בתור חשבון פרטי לאנשים שקרובים לי. זה לא בא לי באופן טיבעי לצלם את כל מה שאני עושה. רק לפני כמה חודשים החלטתי לפתוח את הפרופיל שלי ולתת לאנשים שאני לא מכירה לעקוב אחרי, ולכן המספרים שלי מאוד נמוכים עדיין. אבל בעולם שאני רוצה להכנס אליו זה מאוד חשוב. מצאתי בזה יופי. מאוד חשוב לי להראות לאנשים, לילדים שירצו לעקוב אחרי שאני לא מושלמת. אני לא רזה, אני לא טוויג, אני נערה עם קצת קפלים, אני לא עורכת את התמונות שלי, ואני בכל זאת מצליחה בחיים שלי בלי להיות רזה מידי. אני עובדת על האינסטגרם שלי כדי שיוכל לייצג את האדם האמיתי שאני. ולא רוצה שיתן לאף אחד פרספקטיבה מטעה או מעוותת על החיים שלי. ואני חייבת לומר שמצאתי בזה איזה שהוא יופי. אני נהנית מזה. אני אוהבת את התמונות עם הכלבים שלי, הסוסים והספרים שלי. המסר שלי הוא Take it or leave it. החשיבות נובעת מזה שהרשתות הגדולות שמשדרות תכנים מסתכלות על זה. יש בזה משהו עצוב, כי בסוף אתה לא תיבחר כי יש לך פחות עוקבים באינסטגרם, ולא ישימו לב לכשרון שלך. מרגע שהחלטתי שיהיה לי פרופיל אינסטגרם ציבורי, ידעתי שהוא ייצג את מי שאני, מה אני חושבת שחשוב ובין השאר החשיבות של בי"ס, הישגים, ולחיות את החיים עם יותר מ"אהלן מצאתי את המוצר הזה והזה". אני רוצה לעשות דברים משמעותיים. לאו דווקא בשביל אוסקר. אני רוצה ליצור דברים שיש להם משמעות בשבילי או בשביל הקהל שצופה בי. אני כאן בשביל איכות ולא כמות. אני מעדיפה פרוייקט אחד שאני לגמרי מחוייבת לו ולא ארבעה שאין להם השפעה על כלום".

כץ. צילום: Liana Miuccio for Davis Media

איך את מרגישה עם הנושא של הסרט?

 "הנושא חמוד ומצחיק. זה סרט קלאסי לכריסמס לצפות בו עם המשפחה. הוא מצחיק, הומוריסטי, אני שמחה להיות חלק מהפרויקט הזה וכמובן גאה מאוד".

מי המודלים שלך?

"בחיים שלי אמא שלי. היא רול-מודל (דמות לחיקוי). אמא תמיד תהיה מספר אחת. אמא שלי חכמה, יפה, כל מה שבעיניי נקרא להיות אישה. אני רוצה להיות כמוהה. הרבה אנשים אומרים שאני מיני-היא. והיא: תמיד צודקת. אחרי אמא זו מריל סטריפ. היא מושלמת. ראשית המשחק שלה. יש לי אין סוף כבוד למה שהיא עושה. מה שמעניין הוא שלא שומעים ממנה חוץ מאשר הסרטים שלה. רואים אותה באוסקר וזהו. בעיניי זה ממש יפה. לה למשל אין אינסטגרם, היא מאוד מאוד מקצועית. גם ג'ניפר לורנס מדהימה. אני רוצה לשחק כמוהן".

בעטייה של מגפת הקוביד-19 ההפקות מוקפאות ורק פרויקטים גדולים מאוד מצטלמים. כאמור לכץ פרוייקט אחד שנמצא בתהליך, אבל הכללים שמכתיבה המגיפה סגרו על עולם הבידור ולא רק עליו. בעצת אמא רותי, הדר לוקחת את הזמן, קוראת, לומדת עוד ועובדת על הכישורים שלה כדי להתפתח. כשצריך היא תתעורר ב-2 לפנות בוקר כדי להשתתף בשיעורי זום למשחק בקליפורניה, לערוך אודישנים ולעבוד על השפה ועל המבטא. "הסרט היה בצורה קיצונית הדבר הכי כיף והחוויה הכי חשובה שהיתה לי בחיים. חוויה מעצימה. אני ממש נהניתי. הפחד שזה לא יקרה שוב מטורף. הכל יכול לקרות, הסרט יכול לצאת ואנשים לא יצפו בו. אי אפשר לדעת. אני מקוה שהדברים יקרו כמו שאנחנו מצפים. ואם זה לא יצא אז נמשיך לדבר הבא. כבר הכנסתי לעצמי לראש".