חברת פירות וירקות תסולק משטח חקלאי במושב

בעלת הזכויות בקרקע מכרה אותן בלי אישור מרמ"י והרוכש הפעיל בה עסק. ביהמ"ש קבע שמדובר בשימוש חורג ורמ"י תפוצה בכ-177 אלף שקל

עו"ד אירם גל | פסקדיןפורסם: 23.11.20 , 07:07

בית משפט השלום בפתח תקווה חייב לאחרונה בעלים של חברה לשיווק פירות וירקות ממושב זיתן, ואת האישה שזכויות החכירה בקרקע שייכות לה, לסלק את העסק מהשטח ולשלם לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) דמי שימוש של כ-177 אלף שקל. השופט אמיר לוקשינסקי-גל קבע כי בעלת הזכויות מכרה אותן לחברה ללא הסכמתה בניגוד להסכם המשבצת, וכי נעשה בקרקע החקלאית שימוש לא חוקי החורג מהייעוד שלה.

הסכם המשבצת שנכרת בין רמ"י לבין האגודה השיתופית של המושב אוסר על העברת הזכויות לצד שלישי ללא הסכמה בכתב ומראש מצד רמ"י. למרות זאת ברת הרשות באחת החלקות החקלאיות במושב מכרה אותה ב-2015 תמורת 5.3 מיליון שקל לבעל עסק לשיווק פירות וירקות בשם "י.ת קלמטינה" ללא אישור.

בתביעה שהגישה רמ"י ב-2016 נגד בעל העסק, אשתו, החברה שבבעלותו ובעלת הזכויות הרשמית, היא טענה כי נעשה בקרקע שימוש עסקי החורג מהייעוד החקלאי שלה. כך, החברה הקימה מבנה לאחסון סחורה שהיא משווקת ומפיצה עבור חקלאים וכולל גם משרדים וחדרי ישיבות. בנוסף היא סללה שטח של 1,000 מ"ר לחניית משאיות.

(צילום: Shutterstock)

לפיכך ביקשה רמ"י להוציא צווי סילוק ולהורות לנתבעים להחזיר את הקרקע למצבה טרם הפלישה ולהפסיק כל שימוש לא חוקי בשטח. עוד התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים לשלם לה דמי שימוש עבור 2016-2015.

בעל החברה טען כי מאחר שהחברה עוסקת בגידולים חקלאיים באמצעות הסכמי עיבוד עם חקלאים הרי שהפעילות שלה תואמת את הייעוד. נטען כי במבנה מאוחסנת סחורה חקלאית ורק חלק קטן ממנו משמש כמשרד שאף הוא הוקם לצורך תפעול הגידולים, ואילו החנייה משמשת את המשאיות שמשנעות את התוצרת החקלאית ולכן לא מדובר בשימוש חורג.

עוד נטען כי לא היה מקום להגיש את התביעה נגד אשתו של בעל החברה שכלל לא מעורבת בעסק וכי לרמ"י אין כל יריבות עם ברת הרשות שאין לה כל אחריות לנעשה כיום בקרקע.

השופט אמיר לוקשינסקי-גל קבע כי מאחר שלא מדובר בתוצרת חקלאית שהחברה מגדלת אלא בסחורה שהיא משווקת עבור חקלאים אחרים השימוש בקרקע אינו חקלאי. השופט הסביר כי לפי הפסיקה טיפול בסחורה שאין בינה לבין הקרקע זיקה ואין כל הכרח שייעשה דווקא בקרקע חקלאית לא נחשב לשימוש חקלאי.

עוד נקבע כי ממילא החברה ובעליה מחזיקים בקרקע שלא כדין משום שהעברת הזכויות לא אושרה על-ידי רמ"י ומכאן שהסכם המכר לא תקף כלפיה.

לפיכך השופט נעתר לבקשת רמ"י והוציא צו שמורה על סילוק החברה והפעילות שלה מהשטח והשבת המצב לקדמותו, והורה על תשלום דמי שימוש של כ-177 אלף שקל וכן הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 30 אלף שקלים.

הצו והתשלומים הופנו כלפי בעל החברה, החברה ובעלת הזכויות, שבהקשר שלה הבהיר השופט כי מאחר שמבחינת רמ"י אין תוקף להסכם המכר הרי שהיא עדיין נחשבת לברת הרשות בקרקע ומחויבת כלפיה. עם זאת, השופט קיבל את הטענה כי אשת הבעלים לא מעורבת כלל בנושא ולכן התביעה נגדה נדחתה.