תבע כ-400 אלף ש' בגלל טעות סופר בחוזה

רוכש דירה טען להטעיה של המוכרים לגבי גודל המחסן הצמוד. אבל ביהמ"ש קבע שמדובר בתביעת סרק וחייב אותו ב-35 אלף שקל שקל הוצאות

עו"ד שמעון חזן | פסקדיןפורסם: 25.11.20 , 07:11

בית משפט השלום באשקלון דחה לאחרונה תביעה לפיצויים של כ-400 אלף שקל בטענה להפרת הסכם למכירת דירת גן בעיר עקב הטעיה מצד המוכרים בנוגע לשטח המחסן המוצמד. השופט עידו כפכפי קיבל את טענת המוכרים שלפיה מדובר בתביעת סרק שמתבססת על טעות סופר תמימה בהסכם המכר התקבלה.

אשתו המנוחה של התובע ניהלה את המשא ומתן ובדצמבר 2015 חתמו בני הזוג על הסכם לרכישת הדירה תמורת 1.13 מיליון שקל. בתביעה שהגיש הבעל לפני כשנתיים וחצי הוא טען כי בהסכם נכתב כי המחסן של הדירה בשטח של 81.6 מ"ר ואילו גודלו כשלושה מ"ר בלבד.

לדבריו אשתו לא בדקה את המחסן והוא עצמו גילה על ההטעיה רק ב-2017, כשביקש לאחסן בו ריהוט. לטענתו, המוכרים הפרו את ההסכם ולפיכך עליהם לשלם לו הן פיצויים מוסכמים והן פיצוי עבור שווי של מחסן בשטח המובטח והוצאות אחסון רהיטים. בסך הכל הוא תבע 396,770 שקל.

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

הנתבעים טענו מנגד כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, כתגובה לתביעה שהגישו נגד התובע בעקבות איחור בתשלומים (שבמסגרתה זכו בשנה שעברה בפיצויים המוסכמים). הם הוסיפו שמדובר בסך הכל בטעות סופר כשהכוונה בהסכם הייתה לשטח הגינה.

המוכרים הבהירו כי התובע לא העלה שום טענה בקשר למחסן בכתב ההגנה לתביעה שהגישו, וגם לא סביר שייזכר באי-ההתאמה יותר משנה לאחר המסירה. הם הוסיפו כי טענת התובע חסרת היגיון משום שלדירות רגילות בבית משותף אין מחסן בגודל כזה, ומלבד זאת, אשתו ראתה את המחסן ואף ביקשה מהם לצבוע אותו.

השופט עידו כפכפי קבע כי עצם השיהוי בהעלאת הטענה לגבי המחסן "מטיל צל כבד על התביעה" ומעלה את החשד שהתביעה נועדה להרתיע את הנתבעים ולגרום להם לסגת מהתביעה שהגישו נגד התובע.

אף לגופו של עניין הוא התרשם שהמוכרים צודקים ומדובר בסך הכל בטעות סופר תמימה. בפסק הדין צוין כי מנסח הטאבו והתשריט אפשר ללמוד כי השטח שנכתב בהסכם התייחס למעשה לחצר. נקבע כי לא סביר שהתובע ציפה למחסן ששווה בגודלו לשטח הדירה כשהוא ממוקם בקומת מחסנים של בית משותף.

מעבר לכך, התובע לא הוכיח שהמוכרים הטעו את אשתו המנוחה בשלב המשא ומתן, וטענתם כי היא ראתה את המחסן לא נסתרה ואף גובתה בעדות המתווך. השופט הוסיף כי מכל מקום קשה להאמין שהדירה נרכשה מבלי לבדוק את המחסן, מה שהמנוחה חתמה על פרוטוקול מסירה שמאשר כי הדירה לשביעות רצונה.

לפיכך נקבע כי הנתבעים לא הטעו את התובע וכי הוא ורעייתו ידעו היטב מהו טיב הנכס, כך שהטעות בהסכם לא משנה דבר. השופט חייב את התובע בהוצאות משמעותיות של 35 אלף שקל על הגשת תביעת סרק בסכום מנופח תוך שימוש לרעה בהליכי משפט ובזבוז זמן שיפוטי יקר.