אמונה אלון, הסופרת, הפובליציסטית והמרצה, כלת פרס היצירה לסופרים ומשוררים הוזמנה להרצות לדוברי עברית בשיקגו על ספרה האחרון "בית על מים רבים". עשייתה הספרותית של אלון נוגעת בכתיבת ספרי ילדים ונוער, ספרי עיון וארבעה רומנים. שלושת ספריה הקודמים: ,"שמחה גדולה בשמיים", "ותכתבו: אהובתנו" ו"במופלא ממני" נולדו בישראל, מחומרי גלם מוכרים, מההיסטוריה אותה ינקה ובנופים אשר גדלה. "כל הסיפורים שבעולם הם סיפורים אוניברסליים על האדם באשר הוא", אמרה. "ההבדל בין סיפור אחד למשנהו נוצר מכיוון שכל סופר מספר את אותו סיפור בשפה שלו ומשתמש בחומרי חייו השופעים בעוצמה, רגש, ודמעות". לדבריה, בתהליך הכתיבה לספר "בית על מים רבים" נשבתה בדמותו של יואל בלום, סופר ישראלי מצליח, בן לאמא הולנדית נפלאה שהגנה עליו בעוז ובקשה ממנו בקשה צנועה אחת - שלעולם כף רגלו לא תדרוך בהולנד. "ידעתי שיואל נושא בתוכו סוד הקשור לשנות חייו הראשונות, אותן שנים שכל אחד מאיתנו איננו זוכר אותן ויש להן השפעה מכרעת על חיינו ועל מי שאנחנו. ידעתי שסודו ייחשף". אמרה אלון. " כמו כן ידעתי שיואל בלום דר בבית אבן משפחתי מוכר ברחביה, והנוף של עמק המצלבה בו גדלתי אני, יככב בסיפור". גל נוסטלגי חמים הציף את אלון כשבעלה המנוח, הרב בני אלון, הציע לה להצטרף אליו לביקור קצר באמסטרדם לרגל פעילותו הפוליטית הבינלאומית. היא בקרה בהולנד בעבר הרחוק וזכרה את טחנות הרוח, פרחי הצבעונים, רוכבי האופניים, אומנותם של ואן גוך ורמברנדט ותעלות המים הרבות. "להולנד אין קונוטציה שלילית לגבי השואה כגרמניה, פולין, והשלטון הוישי בצרפת". המיתוס, האומר שהולנד הייתה טובה ליהודים בתקופת השואה השתמר למרות פרסומו הנרחב סיפורה המרגש של אן פרנק שהומחז הוסרט, ופרט על נימי נפשנו. אכן חסידי אומות עולם נפלאים הסתכנו והצפינו אותם במשך שנים, אך היו אלה הולנדים שהשלינו ושוטרים הולנדים הסגירו אותם לגסטפו".

אמונה אלון.

בביקורה הקצר באמסטרדם טיילה על פני התעלות והלכה למוזיאון היהודי. המוזיאון היהודי התחדש ולפתע במוזיאון, הסיפור קרם עור וגידים לנגד עיניה. בספרה "בית על מים רבים" מנתצת אמונה אלון את המיתוס הבלתי מדויק ומתארת בדיוק רב את האמת המכאיבה של יהודי הולנד בשואה. בלשון צלולה ופיוטית מפליאה אלון להסגיר את כל העוול הזדוני שעברו יהודי הולנד וליבנו נחמץ מכאב. "יהודים רבים" מנתצת אמונה אלון את המיתוס הבלתי מדויק ומתארת בדיוק רב את האמת המכאיבה של יהודי הולנד בשואה. בלשון צלולה ופיוטית מפליאה אלון להסגיר את כל העוול הזדוני שעברו יהודי הולנד וליבנו נחמץ מכאב. יותר יהודים נשלחו אל מותם מהולנד מאשר כל מדינה מערב אירופית אחרת. אם כי נקרא בספרה על רגשות החרון של יהודים כלפי ראש מועצת היהודים. עמוד 161 "כלומר זה נכון שלבעלך, כלומר לאדון דה- לאנג, יש אפשרות למנוע שילוחים של יהודים"? היא אינה שופטת את שיתוף הפעולה של פרנסי הקהילה עם הנאצים שהאמינו בכל ליבם שבאופן זה ימזערו את סבל הקהילה היהודית. אלון השקיעה עבודה עילאית בהכרת נושא השואה למרות העובדה שלא חוותה את סיפורי השואה בביתה. משפחתה הגיעה ארצה בעלייה שנייה. " כמי שגדלה בארץ בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, השואה הייתה חלק מאוד אימננטי מחיי, קראתי על השואה, הכרתי שכנים, מורים, והורי חברות ששרדו את השואה". בנוסף לעריכת תחקיר יסודי שכלל שיחות רבות עם יוצאי הולנד ועם ילדיהם, טסה אלון לאמסטרדם לשהייה ממושכת בת חודש ימים. "הייתי חייבת להכיר את סוניה אימו המופלאה של יואל מבפנים ולהיכנס לנעלי אימהותה המופלאה. מצאתי שמתוך קהילה בת 145,000 איש נספו 100,000 יהודים בשואה. יהודי הולנד לא העלו בדעתם שמה שהתרחש במזרח יכול להתרחש בהולנד בה חיו מספר דורות בשוויון זכויות. הם צייתו להוראות החדשות בנאמנות ולא הפגינו התנגדות אקטיבית או פסיבית . הטיהור נערך בשיטתיות, באלגנטיות, בנימוס ובסדר מופתי. היהודים הוצאו מבתיהם באור יום, הושבו על ספסלים בכיכר וכובדו בתה וסוכר וכך בלי משים, קלפו אותם מכל שכבות ההגנה. מהכיכר הועברו למחנה מעבר וסטרבורק ובכל יום שלישי בשבוע נשלחה מהם קבוצה לאושוויץ או לסוביבור.

הספר מילא את חוה פרנקפורט-נחמיאס, אחת המאזינות להרצאה בשיקגו בהתרגשות רבה. הוריה, הולנדים ציונים עלו לארץ בשנת 1936 עם חברים ציונים כמותם. "דודי, אחיו של אבי, נישא לגרמניה. הוא, אשתו ובני דודיי הסתתרו באמסטרדם בעת המלחמה", סיפרה לי. "הדוד קיים חליפת מכתבים עם סבי וסבתי ושלחם בתום המלחמה לאבי בישראל. מדי פעם כשאבי ניסה להקריא לנו את אחד המכתבים, לא יכול היה לעצור בעד דמעותיו ולהשלים את הקריאה. בכדי לא להכאיב לו ולנו, נושא השואה ירד מסדר היום. מידי פעם בקרנו את הדוד ובני הדודים בהולנד שהיו השרידים היחידים של משפחתי. החברים ההולנדים הציונים הפכו להיות משפחתנו המורחבת. הספר " בית על מים רבים" תאר, כמעט בפרטי פרטים את ניסיונם המצמרר של סבי וסבתי שנספו בשואה. לאחר מותו של אבי התגלה בביתנו המכתב ההיסטורי מסבי וסבתי שנכתב לדודי ממחנה המעבר וסטרברוק (המוזכר בספרה של אלון) מכתב זה הוא המכתב האחרון שנכתב ב-19 ביולי 1943 יום לפני שנשלחו למחנה המוות סוביבור. להלן המכתב שתורגם מהולנדית לעברית על ידי אחותי אלישבע סמיט.

וסטברוק הולנד 19 ביולי 1943

ילדים אהובים, היום יום שני, 19 ביולי ואנחנו הולכים לארוז. בשבת הגיעה הבשורה שבולי (חותמות) פלסטינה בוטלו, וכל האנשים האלה ישלחו לטרנספורט, וכמובן זה כולל גם אותנו. היינו כל כך שמחים אילו יכולנו להישאר כאן, אך דבר לא עזר, וכנראה זהו המכתב האחרון שאנו יכולים לשלוח לכם, באמצעות גברת בקר, החביבה, שברוב טובה הואילה גם להעביר חבילה.

קשה מאד, שבימי זקנתנו אנו צריכים כך לנדוד, אך אנו חייבים להחזיק מעמד. אלפים הולכים עמנו, אני חושבת שגם ליאו וייטי הולכים עמנו. הדבר הגרוע ביותר הוא שלא נשמע מכם יותר וכן גם מהנכדים האהובים לישיה, שלי ופיא. מחשבותינו תמיד עימכם. הייתה זו נחמה גדולה בשבילינו שדאגתם לנו כל כך יפה. תהי זאת גם לכם נחמה שאתם, שלי ותותי עשיתם כל מה שיכולתם.

ילדים חביבים, בתקווה ששורות אלו יגיעו אליכם, דבר שאני מטילה בספק. וכך אני נשארת, האוהבת אתכם, אמא וסבתא, ואת כולכם במחשבתי מחבקת ומנשקת גם את הילדים האהובים. שלום מישל, שלום תותי תביא את זה (המכתב) גב' באקר. עוד הספקתי לאכול את קופסת השעועית.

זה היה טעים. את המרק נצטרך כנראה להשאיר, וזה חבל. האם הגיעה אליכם באותו יום שני הידיעה על עזיבתנו, על ידי גברת אחת שנסעה לא (אמסטרדם) ושהייתה אמורה לספר לכם? אני מקווה שכן.

מכתבה המצמרר של הסבתא בדרכה האחרונה אל הגרדום טלטל את חברות החוג. סבים אהובים שנקרעו מהחיים בחוויה כה טראומטית ויד מציאותית עטפה אותנו עד מחנק מעדות נוקבת זו. הסבתא תיעדה את הרגשותיה והביעה ספק אם הם יתגלו. רגליה העייפות ביקשו לשאת אותה הרחק מאורח חייה המעוותים אל פלסטינה, תקוות שווא שלא התגשמה. רוב היהודים לא ידעו לאן הם פניהם מועדות נראה שסביה של חוה כבר הבינו את התופת הצפונה עבורם. הם הביעו את עוצמת האסון כחצי נחמה, צרת האלפים שיישלחו עימם. ספרה של אלון חודר ללבבות, דמויותיה הינם "גיבורים" שאפשר להזדהות עימם, להבין אותם ולבקר אותם (כל אחד ואחת מהם) בתוך הר הגעש של ההיסטוריה. בתחילה התרשמתי מהרובדיות בספר המופיעה במספר מקומות בספר. לדוגמא בעמוד 9: "אי אפשר, לטעמי , לכתוב ספרות ישראלית ללא התייחסות עקיפה לתל הארכאולוגי שעל גביו מדינת ישראל צומחת ואת חופיו מלחכים גליה הישנים והחדשים גם יחד".

הספר נושא משמעויות רבות: היסטוריות, אימהיות, קיומיות, שרירותיות, שרידותיות, ומשפחתיות. בכל עמוד מתגלים רבדים חדשים. הספר העשוי כמלאכת מחשבת, נע מההווה בישראל לעבר עת מלחמת העולם השנייה בהולנד. מספר פעמים בספר השורה האחרונה של הפסקה האחרונה מופיעה כשורה הראשונה בפסקה הראשונה. למשל המשפט האחרון בעמוד 75 "סוניה נכנסת אל הבית מבלי לדרוך על השלכת האדומה" פותח את הפיסקה הראשונה בעמוד 79. חזרת השורות נראית פואטית כמזמורי תהילים. למשל מזמור ק"ג מסתיים במילים " ברכי נפשי את אלוקים" ומזמור ק"ד נפתח במילים אלו. מעבר לכתיבה הפואטית העוצמתית ייתכן שכוונת הסופרת להראות שאירועי העבר יכולים לקרות בהווה ואירועי ההווה קרו גם בעבר. האירועים ההם הפכו מבחינת אלון להווה. לדבריה, הרחובות לא השתנו. הבתים עם חלונותיהם הפתוחים לא השתנו גם הם. הרובע היהודי הישן באמסטרדם עומד על תילו כמו גם בתי הכנסת וחנויותיהם של היהודים העומדים על כנם. כל האזור הזה נשאר בדיוק באותו מקום, קפא על עומדו. המים הם אותם מים בכל הקיים הזה, האירועים השאירו את חותמם בהסתר. אנשים אחרים מתגוררים בבתי היהודים. גם מדינת ישראל היא בית על מים רבים. ההרגשה היא שבסופו של דבר מים רבים שוטפים ומבעבעים תחת עצם הקיום האנושי.

מחזה השבוע

It’s a Wonderful Life

כמו בכל שנה מעלה תיאטרון American Blues Theatre את המחזמר "אלו חיים נפלאים" It’s a Wonderful Life לקראת חג המולד. השנה, בתקופת המגיפה, התיאטרון מעלה הופעה חיה אינטראקטיבית באמצעות זום המחממת את הלבבות בעונה זו. רבע השעה לפני פתיחת המחזמר שני שחקנים נפלאים Michael Mahler ואשתו Dara Cameron ארחו את הקהל ונגנו שירים על פי בקשות הקהל. מיכאל מנגן במספר כלים מוסיקליים ודרה היא זמרת סופרן ושחקנית. בין הבקשות והחידונים המוסיקליים השתלבו בשמחה שירי חנוכה ואפילו השיר שרק אני ידעתי את שמו העברי "הבה נגילה" וכמובן שמענו את השיר הנפלא "הללויה" של לאונרד כהן. בניגוד לתיאטראות אחרים המקליטים את המחזה ושולחים לצופים את הלינק. תיאטרון הבלוז הציג את המחזמר בקוביות זום. שמונה שחקנים משובבים את הנפש ומזמרים. חלקם מציגים שני תפקידים והמחזה מפיח שמחה ותקווה. השירים והתאורה נפלאים. בעלילה- לג'ורג' ביילי, בחור עם נטיות אובדניות יש הרבה בעיות פיננסיות שהוא מחליט לסיים את הכול - בהתאבדות בחג המולד. כאשר מלאכי השמיים דנים בג'ורג' הם צופים בחייו בפלאשבק וכשג'ורג' עומד לקפוץ מגשר אל המוות, מזנק המלאך האישי שלו קלרנס לנהר לפניו וג'ורג' טוב הלב נחלץ מיד להצילו. בסופו של דבר, ג'ורג מציל את המלאך השומר עליו שמראה לו איך הייתה נראית עיירתו ללא כל מעשיו הטובים לאורך השנים. "המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו. סוף טוב הכול טוב. מפתיעה העובדה שאנשי עיירתו העניים נרתמים לעזרתו ותורמים כפי יכולתם. ג'ורג בוחר בחיים. המחזמר מלמד אותנו להעריך את הטוב בחיינו ולא לראות כל דבר כמובן מאליו. העולם סובל ממגפת קורונה וממשבר כלכלי אך תמיד צריך לראות את האור בקצה המנהרה ואת חשיבות החסד וערך הסולידריות החברתית. המחזה יועלה עד ה-2 בינואר. 95 דקות כוללות אירוח מוסיקלי 80 דקות מחזמר. לפרטים: www.AmericanBluesTheatre.com