תמ"א אושרה למרות התנגדות של דייר סרבן

המפקחת על המקרקעין בחולון הסכימה לאשר את הפרויקט בשני תנאים: ויתור על חניית מכפיל ליד חלונן השכן, וטיפול ברעש המעלית המתוכננת

עו"ד גיא יקותיאל | פסקדיןפורסם: 09.12.20 , 08:20

המפקחת על המקרקעין בחולון דגנית קציר-ברין אישרה לאחרונה פרויקט תמ"א 38 ברחוב חנקין בעיר על אף התנגדות של בעל דירה בקומה הראשונה – היחיד שמסרב לחתום על ההסכם עם היזמית. עם זאת, היא הוסיפה שני תנאים למיזם בעקבות טענותיו: הראשון הוא שהיזמית תוותר על אחת החניות המתוכננות במכפיל בשל קרבה לחלון ביתו או תגביל את גובהה. השני הוא התקנת בידוד בדירתו אם יתברר שהרעש מהמעלית בלתי סביר.

הפרויקט המתוכנן של היזמית "יחד מימוש תמ"א" כולל שיפוץ וחיזוק של הבניין הישן מפני רעידות אדמה, הרחבת הדירות הקיימות, הוספת מעלית והקמת תשע דירות חדשות – שמונה על הגג ואחת בקומת הקרקע. בשנה שעברה פנו בעלי שמונה מתוך תשע דירות למפקחת משום שהשכן שלהם מהקומה הראשונה סירב לחתום על ההסכם.

התובעים ציינו כי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה כבר דחתה התנגדות שהגיש לבקשת ההיתר וקבעה כי אין מניעה להוציא לפרויקט היתר בנייה בכפוף להשלמת תנאים מסוימים. אבל הניסיונות להגיע איתו להסכמות לא צלחו. לפיכך התבקשה המפקחת לאשר את הפרויקט ולהסמיך את עורכי הדין שלהם לחתום בשמו על כל המסמכים הדרושים.

אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)

הנתבע העלה מצידו שורה ארוכה של התנגדויות. טענותיו המרכזיות עסקו בפגיעה בקניינו ובזכותו לפרטיות. ראשית, הוא טען שחניות המתוכננות במכפילים נמצאות במרחק של 30 ס"מ מחלון דירתו. עוד הוא טען כי המעלית תגרום לרעש בלתי נסבל. בנוסף הוא טען לחוסר שוויון בינו לבין הדיירים האחרים, שערך דירותיהם יעלה יותר מערכה של דירתו. כמו כן, הוא התלונן שליזמית אין ליווי בנקאי.

המפקחת דגנית קציר-ברין, שערכה סיור בבניין, התרשמה שהוא כל כך ישן ומוזנח שיש צורך ממשי לשפץ ולחזק אותו כדי למנוע אסון. היא הוסיפה עוד כי הנתבע העלה טענות רבות שלא הופיעו בהתנגדותו המקורית רק כדי ליצור ויכוח מיותר, כמו הטענה לגבי הליווי הבנקאי שהוא עצמו סיכל כשסירב לחתום על תיקון צו הבית המשותף.

נקבע כי השכן לא הוכיח שמי מבעלי הדירות קיבל הטבות עודפות. היא הבהירה כי אין כל ספק שדירת הנתבע תושבח וערכה יעלה (לפי הערכת השמאי מטעמו ביותר מחצי מיליון שקלים), ועצם העובדה שייתכן שערכן של דירות אחרות יעלה יותר לא נחשבת לפגיעה בשוויון. השוויון צריך להיות מהותי, קבעה, במובן זה שכל אחד מבעלי הדירות יקבל תוספת שווה ולא שוויון בערך הכלכלי שיתווסף לכל דירה.

עם זאת, המפקחת התרשמה כי הנתבע העלה שתי טענות ראויות להתייחסות: ראשית, נמצא כי אחת החניות שמתוכננת במכפיל אכן קרובה מדי לדירתו וכשמעלים את המתקן הוא מגיע כמעט לחלונו.

עניין נוסף הוא המעלית. המפקחת אמנם לא שוכנעה שתיגרם לנתבע תגרום פגיעה אקוסטית מהותית אבל קבעה כי יש לבדוק זאת לאחר הבנייה ולבצע בידוד מתאים במידה שיתברר כי הרעש עולה על התקן.

משכך, היא אישרה את הפרויקט אבל בשני תנאים: ויתור על החנייה מתחת לדירת הנתבע או הגבלת הגובה ל-2.5 מטרים, ומימון בידוד בדירתו אם בדיקה אקוסטית של המעלית תאשר שהרעש עולה על התקן.

התובעים חויבו לשלם לשכן הוצאות של 20 אלף שקל – סכום שלוקח בחשבון את הטענות המיותרות שהעלה וגרמו לבזבוז זמן.