מילה קוניס עונדת תכשיטים בעיצובה של אלכסנדרה בן זקין מור

"גדלתי בבית עם נשים חזקות שלצד זה שניהלו קריירה גם גידלו משפחה למופת וחינכו אותי לעצמאות מלאה. במקרה אני מעצבת תכשיטים. יכולתי להיות כל דבר אחר, אבל בכל קריירה שהייתי בוחרת הייתה טביעת אצבע שיש בה איכויות של עשיה עם ערכים, עומק, התמדה.אני מאמינה שזה לא משנה מה אנחנו עושים, אלא איך אנחנו בוחרים לעשות זאת וזה עושה את כל ההבדל" אומרת אלכסנדרה בן זקין- מור (47 ) מעצבת תכשיטים מהצמרת הבינלאומית שאת העיצובים היוקרתיים שלה עונדות מיטב הכוכבות בעולם כמו: אופרה ווינפרי, ביונסה, קייט ויינסלט ונעמי קמפבל. היא נולדה בשכונת הדר הכרמל בחיפה בת יחידה לאמא ילידת צרפת ואבא הונגרי שנפרד מהאם כשהייתה בת שנה ומאז לא היה נוכח בחייה. זה כל מה שידעה עד לפני כשנה, אז חקרה את אילן היוחסין של אביה כחלק מפרוייקט בת מצווה של בתה ואז גילתה לתדהמתה את הסיפור האמיתי שרחוק מהמציאות שהכירה. שישה חודשים של חקירת שורשיו של אביה הביאו אותה לגילוי שהיה צועני ולא יהודי. הסקרנות גרמה לה לעשות בדיקת DNA ואז היא גילתה שהיא בכלל לא צועניה ואין בדמה שום מקור הונגרי אלא מקור אשכנזי מהאם וצפון אפריקאי מהצד של אביה.

לאחר חקירת בני משפחה גילתה שכאשר האם הייתה פרודה מבן זוגה ההונגרי (זה שהיא חשבה כל חייה שהוא אביה הביולוגי) היא פגשה על חוף הים בחיפה בחור צעיר, ניהלה איתו רומן, נכנסה ממנו להריון ולא סיפרה לאיש. "עדיין לא הגענו לחקר כל הסיפור, אבל גיליתי שני חצאי אחים שנוצרו איתם קשרים חמים והדוקים. וככה באמצע מהחיים מבת יחידה הפכתי לאחות קטנה לשני אחים בוגרים. הפספוס הגדול זה שלא פגשתי את אבי הביולוגי מעולם כי הוא נפטר לפני שנים". תחרותיות ושאיפה למצויינות ליוו אותה מגיל צעיר, כשהתחרתה בשחייה בנבחרת הפועל חיפה. "הייתי ילדה אקטיבית מחד אך מופנמת ושקטה מאידך. בגיל 12 בחרתי בדרך עצמאית ועברתי לגור בקיבוץ בצפון, שהאנשים בו, המשפחה שאימצה אותי והקהילה הפכו לאבן מרכזית בעיצוב העתיד שלי, ולדרך ההסתכלות על העולם. המעבר לקיבוץ עם קבוצת בני נוער מרקעים שונים הייתה חוויה מעצבת, שילוב של השתלבות ושייכות"

והמשיכה לאומנות הייתה כבר אז?

 "החיים שלי סבבו סביב טבע, רכיבה על סוסים שהיה מקור האור שלי בשנות הנעורים ובהמשך חיי. לצד הפעילות הספורטיבית, נמשכתי לאומנות וזאת המגמה שסיימתי בתיכון".

ולאן המשכת אחרי התיכון?

"התנדבתי לשנת שירות בנוער העובד, תפקיד שהעניק לי יכולת ארגון וניהול פרויקטים. ואח"כ התגייסתי לצבא, כקצינת חינוך וידיעת הארץ. המקום שיש לתפקיד הזה במסע חיי משמעותי, משם קיבלתי את הבטחון להופיע בפני קהל, יכולת ניתוח מצבים וכמובן פיקוד וניהול של תהליכים ואנשים. אחרי השחרור טיילתי בעולם ומאז התמכרתי להנאה שיש בלחקור תרבויות שונות".

כשחזרה ארצה נרשמה לעיצוב אופנה בשנקר ובתקופת הביניים עד תחילת הלימודים עבדה כעוזרת במאי ומנהלת לוקיישן בקולנוע וטלוויזיה מהלך ששינה את כל תוכניותיה. "זו הייתה תקופה מדהימה ומלאת לימוד ומפגש עם אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה, חלקם מהווים חלק משמעותי בחיי גם כיום. למרות שקיבלתי מלגת לימודים בשנקר התאהבתי בעולם המדיה ונשארתי שם כמפיקה בפועל של סדרות טלוויזיה ופרסומות".

היה אדם אחד שהשפיע עלייך במיוחד?

"עבדתי כמנהלת הפקה אצל יורם לוי ז״ל, שהיה מאושיות התעשיה. הוא היה מנטור נפלא, שידע לזהות את הפוטנציאל הטמון באנשים הרבה פעמים אפילו לפני שהם זיהו זאת בעצמם. הוא שלח אותי ללמוד באוניברסיטת תל אביב. במטרה שאקים אצלו את מחלקת הפרסום ומשם המסלול כמפיקת פרסומות היה בטוח. הפרויקט האחרון לפני שעברתי לניו יורק להמשך לימודי קולנוע בשנת 1999, היה הסדרה הבורגנים שהייתי המפיקה בפועל שלה".

שתפי אותנו במעבר שלך לארה"ב ?

"הייתי בטוחה שאסיים לימודי קולנוע ואחזור בחזרה לתעשיית הקולנוע. אבל, למדתי שבחיים תכנון לחוד ומציאות לחוד. כשהגעתי לכאן הייתי אנונימית, בלי קהילה ואנשים שאפשר לפנות אליהם בעת צרה. הייתה נקודה שבה כמעט נשברתי, אני זוכרת שעליתי על הרכבת בחזרה לסבלט שגרתי בו באיסט ווילג, עם אוזניות ומוזיקה בפול ווליום, והדמעות זולגות. עבדתי אז בעבודה היחידה שיכולתי לקבל כסטודנטית צעירה, הפקידו בידיי מעילים במסעדה כשרה. על כל מעיל קיבלתי דולר ובמקרה של סועד ממש נדיב שניים. כל מה שהרווחתי שמתי בצד ללימודים. המזל שלי היה שקיבלתי מלגה ואז הדברים התחילו להשתנות. ככל שהכרתי יותר אנשים, והמעגל התרחב, כך גם הלב והאפשרויות. אני מסכלת אחורה ואומרת לעצמי, שהייתי רוצה לשים בבקבוק את האמון והנאיביות הזו, את החוסן ולתת לייקום לתמוך בי, כמו אז . חזרתי לעבוד בצילומי ההפקה של הבורגנים. וזאת היית חוויה מרוממת, הסט הרגיש כמו בבית, הצוות כמשפחה. זה מה שנתן לי כוח להמשיך. השייכות והחיבור לעיר ניו יורק הגיעו מאוחר יותר כשבנינו את הבית שלנו ונולדו הילדים".

נעמי קמפבל עונדת תכשיטים בעיצובה של אלכסנדרה בן זקין מור

ואיך מעולם הקולנוע הגעת להיות ארט דיירקטור ב”ווג” האיטלקי ולמעצבת תכשיטי היוקרה מהמובילות בעולם שכוכבות הוליוודיות עונדות את התכשיטים שלה על שער מגזין ולפרימיירות?

"פגשתי את בעלי שהוא יהלומן ודרכו נחשפתי לעולם התכשיטים. זוכרת את הרגע שלקחתי קורס צורפות ומיד התאהבתי במקצוע וידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. הפרסום הגדול, שחקניות מפורסמות שענדו את התכשיטים שלי בפרימיירות ועל שערים זה משהו שהגיע רק לאחר עשור של עבודה קשה, לאחר שבניתי והשקעתי במערכות ולאחר שיצא לי שם של מישהי שכל נושא הקיימות חשוב לי. העובדה שהיו לי מטרות חברתיות סביבתיות ושילבתי זאת בתכשיטים הביאו לפרסום רב, כי התכשיטים שלי הם הרבה מעבר לעיצוב".

את משלבת בחלק מהעיצובים שלך את אגוז הטגואה, איך נחשפת אליו?

 "לאחר שנים של עבודה מסביב לשעון והצלחה בינלאומית החלטנו לצאת כמשפחה לחוויה. לקחנו את הילדים וטסנו שנתיים לבאלי שם הם למדו בבית ספר בעל מודעות סביבתית רחבה. בבאלי כולנו נחשפנו לתרבות עשירה ושם גם נחשפתי לתופעה של ציד והכחדת פילים כדי להשתמש בשנהב שלהם. למרבה הצער, גיליתי שתעשיית התכשיטים היקרים אחראית לחלק גדול מהסבל וההרג הזה. לאחר מחקר מקיף גיליתי את אגוז הטגואה שהוא האלטרנטיבה הטבעית לשנהב ואני משלבת זאת בחלק מהתכשיטים שאני מעצבת. החוויה והעבודה עם אגוז הטגואה היא של פעם החיים. חשוב לי להעביר מסר שכל אחד מאיתנו יכול להביא לשינוי ולהשתמש במה שאנחנו עושים כפלטפורמה של נתינה ושינוי לטובה".

התחלת בתעשיית הקלונוע ומשם עברת לעיצוב תכשיטי יוקרה והגעת להצלחה חסרת תקדים, מה לדעתך הגורמים להצלחתך ?

 "המודל שראיתי בבית היה של נשים חזקות, עצמאיות שמפרנסות לצד גידול משפחה. במשפחה של בעלי הגישה הייתה אחרת לגמרי. שם הציפייה הייתה שרק יטפחו את המשפחה. בתחילה הרגשתי שתהום פעורה בין שתי הגישות. אבל, במקום להלחם הבנתי שעליי לכבד דעה אחרת ובמקביל, לדבוק בדרך שבה אני מאמינה. זה היה שיעור עבורי שגם כשיש שוני צריך לכבד דעה אחרת ואת מי שמחזיק בה. לצד זה שהייתי חזקה למדתי גם להכניס יותר רכות ופתיחות לחיי בלי להקטין את עצמי, או את נוכחותי. הבנתי שאם זה מאיים על מישהו, אני לא צריכה לקחת על זה אחריות. במהלך השנים עברתי שינוי, לא לקחת דברים באופן אישי ולסמוך על שיקול הדעת והאינטואיציה החזקה שלי. כיום אני יודעת שאם הגוף שלנו מגיב למשהו, יש בזה הרבה אינפורמציה, כנשים מלמדים אותנו שאנחנו יותר מדי רגישות, אבל עם מודעות והבנה של הרגישויות האלה, יש מקום עצום לחוכמה שנמצאת בנו תמיד״.

אלכסנדרה בן זקין מור ובתה.

אילו תכונות יש בך שעזרו לך להצליח?

 "התכונה הבולטת ביותר היא בהירות רגשית עם עצמי. זה מאוד אינטואיטיבי, לא משהו שאני מכוונת אליו ולפעמים אני תוהה מהיכן היא מגיעה. יכול להיות שבגלל שכל החיים הייתי צריכה לבנות את עצמי לבד, זה הפך להיות חוסן פנימי, כך שכל מה שהחיים יביאו בפניי אצליח להתגבר. זה גם מתחבר לגישה האופטימית שמלווה אותי והיכולת להיות פתוחה וגמישה לשינויים, יש בזה כוח רב".

מה היית מייעצת למי שרוצה להצליח בארה"ב?

 "להצליח בארה״ב או בכל מקום אחר בעולם דורש פחות או יותר אותן תכונות, החשובה שבהם היא לדעת למה אתה רוצה לעשות את מה שאתה רוצה. אני פוגשת המון אנשים עם רעיונות נפלאים וחלומות, אבל הם לא באמת יודעים למה הם רוצים להשיג זאת. זאת הסיבה שהקמתי השנה את מעגל האבנים circles of stone. שם אני עוזרת לאנשי עסקים ומנהיגי ארגונים וחברות לחדד את הנקודה הזו ולמצוא דרך לבטא עצמם דרך העיסוק או העסק שהם בחרו להוביל. זהו שילוב של קריאטיב עם מיתוג, קיימות ותוכנית אסטרטגית ועסקית. זה לא מתאים לכל אחד, ובדרך כלל זה מתבטא בשיחה הראשונה או השניה כשמתחילים לדבר על ה ״למה״ אני עושה את מה שאני עושה".

אופרה ווינפרי, על שער המגזין 'או', עם תכשיטים בעיצובה של אלכסנדרה בן זקין מור

מה האתגר החדש שעומד בפנייך?

 "גידול ילדים בעולם שכזה הוא אתגר שכל הורה היום חושב עליו. יש כל כך הרבה שינויים ולנו ההורים אין כלים מספקים עדיין. אני תמיד מקשיבה ללב כשזה נוגע לילדים, וגם מקשיבה להם כי יש להם חוכמה אחרת וראייה של דברים מאוד שונה ומסועפת משלנו. הם המורים שלנו. הנסיעה לבאלי היתה חלק מהנסיון למצוא סביבה אחרת שבה יוכלו לגדול, ויבינו את העוצמה שבקהילה ונתינה בחזרה וכן, חיבור לרוח ולטבע. זה שינה את כולנו, ונתן לנו הרבה הבנות וחוויות שיהיו חלק מאיתנו תמיד".

אורלי כרמון, מנכ"לית אורקה עוצמה נשית חובקת עולם ארגון הנטוורקינג הגדול לפתוח מנהיגות, השפעה וקשרים בין נשים ישראליות מ-50 מדינות. Orlycar@gmail.com