דייר לא יפונה חרף חוב שכירות של 64 אלף ש'

חברה שמשכירה יחידות דיור במזרח ירושלים פנתה להוצל"פ עם פסק דין שלדבריה מאפשר צו פינוי. אבל הרשם סבר שהיא ויתרה בעבר על הסעד הזה

מערכת פסקדיןפורסם: 13.01.21 , 07:09

רשם לשכת ההוצאה לפועל בירושלים שי קידר הורה לאחרונה לסגור תיק שבו נפסק כי יש לפנות דייר בשכונת צור באהר שבמזרח העיר, לאחר שקבע כי פסק הדין כלל לא מורה על פינויו. המשמעות היא שהחברה שבבעלותה יחידת הדיור שבה התגורר לא תוכל לפנות את הדייר אף שהודה כי לא שילם שכר דירה.

מדובר בתביעת פינוי שניהלה חברת "מג'לס אלאסכאן", המחזיקה ביחידות דיור על אדמות הוואקף האסלאמי בצור באהר, נגד כמה דיירים במתחם. ההליך הסתיים לפני כשמונה שנים בהסכם פשרה שאושר כפסק דין.

במסגרת ההסכם חזרה בה החברה מהתביעה וויתרה על פינוי הדיירים, ואילו הם הצהירו שאינם דיירים מוגנים. עוד נקבע כי אם הדיירים לא ישלמו את שכר הדירה - הדבר ייחשב להפרה יסודית של הסכמי השכירות שלהם והחברה תהיה רשאית לנקוט נגדם הליכים.

(צילום: shutterstock)

לאחר שאחד הדיירים צבר חוב דמי שכירות של כ-64 אלף שקל, הגישה החברה באמצעות עו"ד מוחמד עבאדין את פסק הדין לביצוע בהוצאה לפועל וביקשה להוציא מכוחו צו פינוי.

אלא שהדייר, שיוצג על-ידי עו"ד לילך סנג'רו, טען בתגובה שהחברה נוהגת בחוסר תום לב משום שבמסגרת הסכם פשרה היא חזרה בה מתביעת הפינוי. במילים אחרות, פסק הדין שעליו היא מתבססת לא כולל הוראה של פינוי. בנוסף נטען כי הסכם הפשרה נחתם תחת כפייה ותוך הטעיית הדייר בנוגע לסכום השכירות.

החברה השיבה כי בהסכם הפשרה נכתב מפורשות כי אם השוכר יפר את תנאי השכירות - היא תוכל לנקוט נגדו הליך פינוי. היא הוסיפה כי סמכותו של רשם ההוצאה לפועל מוגבלת ליישום פסק הדין והוא לא רשאי להעניק לו פרשנות.

הרשם שי קידר קבע כי החברה צודקת במובן זה שחובתו היא להביא לביצוע שלם ונכון של פסק הדין שבגינו נפתח התיק, אלא שקריאת הסכם הפשרה מוביל לתוצאה הפוכה לחלוטין מזו שביקשה.

הוא ציין כי מההסכם לא ניתן להבין אלא דבר אחד: שהחברה ויתרה על סעד הפינוי "כליל", ושהפרת הסכם השכירות מקימה לה עילה לתביעה נגד הדייר אבל לא להוצאת צו פינוי בהוצאה לפועל. במילים אחרות, בהסכם הפשרה אין הוראה מפורשת לפינוי במקרה של אי-תשלום שכירות. כל שנקבע בו הוא שהיה והסכם השכירות יופר תהיה לחברה עילת תביעה נגד המפר.

מעבר לזה, בהסכם הצהירו הצדדים במפורש שאין ולא תהיה להם כל טענה או תביעה האחד כלפי השני. כלומר, ההסכם שלל מהחברה את הזכות להגישו לביצוע בהוצאה לפועל.

"דין תיק זה להיסגר, משאין בפסק הדין צו פינוי מפורש וברור. מעבר לכך, הזוכה ויתרה 'כליל' על סעד הפינוי בפסק הדין, כמו גם שהצדדים ויתרו על טענות קיימות ועתידיות", סיכם הרשם.

החברה חויבה לשלם לשוכר הוצאות משפט של 1,500 שקל. בסכום זה לקח הרשם בחשבון את העובדה שתיק ההוצאה לפועל נפתח בניגוד לפסק הדין ולהסכם הפשרה מצד אחד ומצד שני את העובדה שהדייר הודה כי אכן לא שילם דמי שכירות.