השבוע הראשון של ג'ו ביידן - ובעצם, מן היום הראשון - בתור נשיא ארה"ב התאפיין בעבודה. בגיל 78 ואחרי כמעט יובל בזירה הציבורית, ביידן בא לעבוד: זה נכון שמגפת הקורונה ביטלה כל אפשרות לקיום החגיגות המסורתיות עם כניסתו של נשיא חדש, אבל הנשיא הטרי שרטט רשימה ארוכה של אתגרים שהוא מתכוון לטפל בהם - והוא לא מתכנן לבזבז זמן. הנה רשימה קצרה של הצעדים שהספיק להוביל בשבוע הראשון בתפקידו: הוא החזיר את ארה"ב לארגון הבריאות העולמי ולהסכמי פריס, ביטל את ה-Muslim Ban האוסר כניסת אזרחי מדינות מוסלמיות לארה"ב, הקפיא (ובפועל ביטל) את בניית החומה בגבול עם מקסיקו, הוציא צו נשיאותי שמחייב עטיית מסכות בבניינים ציבוריים, ביטל את האיסור על שירות טרנסג'נדרים בצבא וביטל כל התקשרויות עתידיות עם בתי כלא פרטיים. המומנטום של ביידן חיובי, והרוב דה-פקטו שיש לו בסנאט גם לא מציב יותר מדי מכשולים בדרכו, אבל זו רק ההתחלה. משפט ההדחה (בפועל, הדיון המשפטי האם להרשיע או לא) של טראמפ ייפתח ב-8 בפברואר וצפוי למשוך תשומת לב תקשורתית, פוליטית וציבורית.

המינויים של ביידן מתקדמים לאיטם - נכון לכתיבת שורות אלו, רק שרי ההגנה, האוצר והחוץ, וכן ראשת המודיעין הלאומי, אושרו בידי הסנאט. כל השאר - ממתינים. כל זה כשברקע וירוס הקורונה רושם שיאים חדשים ולא נראה שהולך לשום מקום בזמן הקרוב, והמצב הכלכלי עדיין מקרטע, כאשר חוסר הסכמה לגבי היקף הסיוע הכלכלי מפצל את הקונגרס והרפובליקנים, כך נראה, מתחילים "להתאושש" מתחושות ההפסד והמבוכה שנגרמו להם בעקבות מהומות הקפיטול ונערכים לקרב בלימה על האג'נדה השמרנית. ובכל זאת זה נראה אחרת, ובעיקר נשמע אחרת. בלי ציוצים ב-CAPS LOCK באמצע הלילה, בלי יועצים ומקורבים שאין להם מומחיות בתחומם, עם היצמדות דקדקנית לתוכניות העבודה שגובשו במהלך הקמפיין. מבקריו משמאל של הנשיא חשבו שברגע שייכנס לבית הלבן הוא לא יקדם דבר מההבטחות השאפתניות שלו - הם טעו.

ביידן והעולם

גם בזירה הבינלאומית ביידן, כך מסתמן, הולך קדימה בהתאם לתוכנית שהתווה עוד בטרם נבחר: בשבוע הראשון שלו בתפקיד הוא הספיק לשוחח עם מנהיגי קנדה, מקסיקו, בריטניה, צרפת, גרמניה ורוסיה, בסדר הזה. בשעה שחמש המדינות הראשונות הן השכנות והשותפות הבכירות של ארה"ב, ההחלטה של ביידן לשוחח עם מנהיג מעצמה יריבה כפוטין - ולא, למשל, עם מנהיגי בעלות ברית אסטרטגיות כמו יפן או הודו - מעוררת הרמת גבה. ביידן הזכיר לפוטין את העמדה האמריקנית בשורת נושאי ביטחון שארה"ב ורוסיה חלוקות לגביהן - משלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה ועד ההתערבות הרוסית בבחירות - אך השניים הסכימו כי יפעלו להארכת הסכם בקרת הנשק START II, הלא הוא האמנה לצמצום נשק אסטרטגי, אשר תוקפו אמור לפוג ב-5 בפברואר.

השבוע הראשון של הנשיא ג'ו ביידן.

ביידן נקט קו ניצי מול רוסיה במהלך הקמפיין ומעולם לא הסתיר את הביקורת שלו כלפי המדיניות שלה, אבל אם לשפוט לפי השיחה הזו - הוא מתכוון לנסות לשתף פעולה עם רוסיה בנושאים שבהם, כנראה, אי-אפשר שלא לשתף פעולה. עם כניסת ביידן לבית הלבן, החל הנשיא הדמוקרטי לשבץ בעלי תפקידים נוספים בכוורת שלו, ביניהם גם לראשונה מי שנתפסים כגורמים בעייתיים יותר מבחינת ישראל. רוב מאלי, שעסק בנושא הישראלי-פלסטיני ולא נחשב לידיד גדול של ישראל, עשוי להיות השליח לענייני איראן - מעניין יהיה לראות איך יפעל עם שר החוץ בלינקן ושר ההגנה אוסטין. הראשון התחייב להתייעץ עם ישראל בנושא הסכם הגרעין והשני מכיר את פעולותיה המזיקות של איראן היטב מימיו כמפקד פיקוד המרכז. מאהר ביטאר, אמריקאי ממוצא פלסטיני שכיהן כמנהל התחום הישראלי-פלסטיני בימי אובמה, צפוי לחזור למועצה לביטחון לאומי כמנהל תוכניות המודיעין.

ביטאר, לשעבר יועצו של יו"ר ועדת המודיעין בקונגרס אדם שיף (דמוקרט מקליפורניה), הוא עורך דין שהתמחה בסוכנות הפליטים הפלסטיניים של האו"ם אונר"א, ישב בהנהגת תא ה-Students for Justice in Palestine באוניברסיטת ג'ורג'טאון וכתב את התזה שלו על הפליטות הפלסטינית. בתור תומך מוצהר בזכות השיבה, גם הוא עשוי למצוא את עצמו בעמדה המנוגדת לעמדת הרוב בכוורת המדינית-ביטחונית של הנשיא. מבקריו של הנשיא יגידו שכעת נחשף הגוון האמיתי של הממשל הדמוקרטי - עוין, אנטי-ישראלי ומבקש לבטל את הישגי הממשל הקודם. תומכיו של ביידן, מנגד, יאמרו שאין במינוי אחד או שניים בתפקידים זוטרים יחסית כדי לבטל את הבון-טון האוהד והסובלני לישראל ששורר בבית הלבן של ביידן בקרב בכירים כמו קמלה האריס, טוני בלינקן, לויד אוסטין וכמובן ביידן עצמו. המציאות, כמו תמיד, מורכבת יותר: היה ברור שביידן יבנה צוות עם מגוון של דעות, וההחלטה "להסתיר" מינויים כמו מאלי וביטאר נועדה לחסוך לו ביקורת מצד הרפובליקנים.

האם הם יצליחו לקדם את הדעות שלהם בתוך הבון-טון שבסביבת ביידן או שייבלעו בין ידידיה של ישראל? מוקדם לדעת. ברקע, היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן שוחח עם מקבילו הישראלי מאיר בן-שבת והזמינו לפגישת עבודה ראשונה. כשברקע האזהרות החריפות של הרמטכ"ל אביב כוכבי, לפיהן חזרה להסכם או אפילו תיקונו יהיו טעות אסטרטגית, לא בטוח שזו תהיה פגישה מסוג הפגישות הידידותיות והנעימות שבן-שבת התרגל אליהן. קודמו בתפקיד של סאליבן היה רוברט או'בריאן, שעל גב הספר שכתב על דעיכת אמריקה בימי אובמה הוזכרה דוגמה אחת - הסכם הגרעין עם איראן, אותו הסכם שג'ייק סאליבן היה ממנסחיו ורואה בו לא רק הצלחה אסטרטגית אלא מורשת אישית. רוח אחרת הולכת לנשב מוושינגטון בשנים הקרובות - ועוד מוקדם לדעת האם תהפוך לסופה.

רותם אורג, עורך ראשי של הבלוג ״וושינגטון אקספרס״ העוסק בניתוח ופרשנות של פוליטיקה ומדיניות חוץ אמריקנית. אפשר לעקוב אחרי הבלוג בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם.