התעקשה והפסידה: עיריית בני ברק תשלם מיליונים

העירייה התנתה מתן היתר לתמ"א 38 בהתחייבות להקצות שטחי ציבור, אף שנקבע שהדרישה לא חוקית. היא תשלם ליורשי היזם כ-2.3 מיליון שקל

עו"ד חן רואימי | פסקדיןפורסם: 11.03.21 , 09:27

בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב לאחרונה את עיריית בני ברק לשלם פיצויים של כ-2.3 מיליון שקל ליורשיו של עו"ד שיזם פרויקט תמ"א 38 בבניין שבבעלותו - אבל לא קיבל היתר משום שסירב להיענות לדרישה לא חוקית להקצות במסגרתו שטחי ציבור. השופט דורון חסדאי קבע שלעירייה לא הייתה סיבה לגיטימית לא להוציא את ההיתר.

ב-2010 אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בבני ברק את בקשתו של העו"ד להיתר בנייה, בתנאים שאחד מהם היה חתימה על כתב התחייבות למסירת שטחים לעירייה כ"תמורה ציבורית". היזם מילא אחר התנאים התכנוניים אבל סירב לחתום על ההתחייבות.

בשל כך התנהלו בינו לבין הוועדה הליכים שונים בפני ועדת הערר ובית המשפט לעניינים מנהליים שקיבלו את טענתו שההתחייבות שנדרשה ממנו לא סבירה ואין מניעה להוציא את ההיתר המבוקש. למרות זאת הוועדה לא העניקה לו את ההיתר ואפילו ועדת הערר התרשמה שהיא פשוטה עושה הכול כדי למנוע ממנו לבצע את הפרויקט.

(צילום: shutterstock)

ב-2015 פנה העו"ד לבית המשפט המחוזי בתביעה לפיצויים על סך כ-4.5 מיליון שקל על הנזקים שנגרמו לו בשל סירובה של הוועדה להוציא את ההיתר, לדבריו כנקמה על כך שלא חתם על ההתחייבות. תוך כדי ההליך הוא הלך לעולמו והיורשים שלו ניהלו אותו במקומו.

בתביעה נטען כי הוועדה מנעה לממש את זכויותיו באופן לא חוקי וכתוצאה מהתנהלותה המנוח לא הגשים את הפרויקט להעמדת בניין חדש וחסין מפני רעידות אדמה במקום הבניין הישן שנמצא בסכנת התמוטטות.

הוועדה המקומית טענה מנגד שהחליטה על מדיניות של הפרשת שטחי ציבור במסגרת היתרים לתמ"א 38 נוכח המחסור הקיצוני בשטחים כאלה בעיר. היא ציינה כי עמלה על תוכנית שתאפשר זאת ובינתיים ביקשה מעורך הדין לחתום על התחייבות עתידית בלבד, ולא שללה ממנו את הזכות להתנגד לתוכנית החדשה אחרי שתופקד.

למעשה, טענה הוועדה, המנוח הוא זה שוויתר על ההיתר ואשם בעיכוב הפרויקט כיוון שלא עמד בתנאים שנדרשו ממנו. מלבד זאת, היא התווכחה על הערכת הנזק של התביעה.

בפסק דין שהתפרש על פני 56 עמודים דחה השופט דורון חסדאי את עמדתה העקרונית של הוועדה. הוא הבהיר כי ועדת הערר קבעה מפורשות שהדרישה מהתובע לחתום על כתב ההתחייבות לא הייתה לגיטימית.

השופט שוכנע כי הסירוב של התובע לחתום על ההתחייבות הזו היה "צודק הגיוני וסביר", וכי לא הייתה כל מניעה לאשר את הבקשה שלו שעמדה בכל התנאים התכנוניים והטכניים.

במילים אחרות, למרות ההחלטות שניתנו נגד הוועדה היא מנעה ממנו את ההיתר רק בשל הסירוב המוצדק לחתום על ההתחייבות. בנסיבות אלה הוועדה מנועה מלטעון שהיא לא אחראית לנזק שנגרם לתובע בשל העיכוב או להאשים אותו בכך, נקבע.

לאחר בחינת הנזקים שנגרמו בעקבות התנהלות הוועדה המקומית חייב השופט את הוועדה בפיצויים של כ-2.2 מיליון שקל בהתאם לחוות דעתה של שמאית שמונתה מטעם בית המשפט. בנוסף הוא פסק לתובעים שכר טרחת עו"ד בסך 80 אלף שקל והוצאות משפט.