שם הקוד: סודי ביותר

יוסי, המכונה יוד, היה שקוע בכורסה הרכה בלשכת ראש הממשלה. הקמטים העמוקים שחרשו את מצחו ורעמת שערו הלבנה שיוו לו מראה של מוכר גלידה קשיש וחביב יותר מאשר ראש המוסד. למעשה, חזותו סייעה לו בעבר לצלוח בשלום מבצעים עלומים ומסוכנים, במיוחד כאלה בהם היה עליו להתחזות למוכר גלידה קשיש וחביב.
הוא הוזעק בשעת לילה זו לפגישה בלתי מתוכננת עם הבוס. בעודו תוהה במה דברים אמורים, נכנס ראש הממשלה לחדר, התיישב מולו ופתח ללא הקדמות יתרות: "התעשיות הביטחוניות עומדות בפני סיום של פרויקט שאין חשוב ממנו. הוא יעניק לישראל מערכת ביטחונית ייחודית שתבטיח את שרידותה באזור המסוכסך הזה למאה שנים ויותר". הוא הדף לעבר יוד תיק דק עליו נכתב באותיות אדומות ובולטות "סודי ביותר", והמשיך: "המערכת הזו תייצר בזמן אמת מעטפת אלקטרו-מגנטית מעל ישראל אשר תמנע באופן הרמטי כל חדירה של טיל בליסטי, קונבנציונלי או גרעיני". ראש הממשלה הניח ליוד לעכל את הדברים ואז הוסיף: "אבל,יש בעיה. כדי להשלים את הפרויקט נדרש רכיב אלקטרוני מיוחד שיותקן בלב המערכת ויתאם בצורה מדויקת את פעולות מרכיביה. רק מפעל אחד, בארצות הברית, הצליח לפתח רכיב כזה. אין סיכוי שהאמריקנים יסכימו למכור לנו אותו כך שיהיה צורך לגנוב אותו. זו המשימה. ביטחון המדינה מונח על כפות המאזניים. לטיפולך המיידי".
בעוד מכוניתו דוהרת ללשכתו בתל אביב, הרהר יוד במשימה שהוטלה עליו. הוא ידע, כי לביצועה יידרש לסוכן הטוב ביותר שיוכל להקצות לה. הוא ידע שהאיש שלו לפעולה הוא נון. רק סוכן עתיר מעללים כמוהו שמבצעיו כבר היו לאגדה יוכל לבצע את המשימה. יוד שלח את ידו לעבר הטלפון.
באותה שעה ממש הסב נוח, המכונה נון, ליד שולחן הבאקרה בקזינו שביריחו. ביד בוטחת הציץ בקלפים כאשר צלצל הטלפון הנייד שלו. "הלו", צעק במאמץ להתגבר על הרעש שמסביב. רגע אחרי נותקה השיחה ועל הצג הופיעה הסיסמה הסודית שלו "LOW BATTARY", והוא ידע כי עליו להתייצב מיידית במטה המוסד למשימתו הבאה.
כבר למחרת הוקם צוות המשימה שיספק לנוח את הסיוע המבצעי לו יזדקק. במקביל, הצליח צוות האקרים של "המוסד" לחדור למחשב המפעל האמריקאי ומומחים קבעו כי רק מהנדס אחד שם מכיר את הרכיב הסודי לפרטיו ורק הוא יוכל לספק את הסחורה. שמו היה ד"ר ר. המכונה "הדוקטור". נוח למד בעיון את תיקו האישי של הדוקטור שנגנב ממחשב המפעל. בן 46, נשוי באושר לדיאנה, עקרת בית מסורה, אם למופת לשני כלבי המשפחה שבזמנה הפנוי, ומזה יש לה הרבה, נהנית להשתתף בסיאנסים ולהעלות רוחות באוב. בעוד זמן קצר יהיה הדוקטור גם נשוי בעושר. חותנתו נפטרה לפני מספר ימים ובתום ימי האבל תיפתח צוואתה ויתברר כי דיאנה היא היורשת היחידה של הרכוש הרב שהותירה אחריה.
נוח ידע כי הזמן דוחק ויש לפרוש את הרשת מייד. מן המודיעין העדכני למד, כי בעוד ימים אחדים יגיע הדוקטור, לבדו, לכנס מדעי חשוב בבאזל שבשוויץ. שם אצוד אותו עם מלכודת דבש, החליט נוח. אבל,מאמציה של הבלונדינית החטובה שנשלחה למשימת הפיתוי הצליחו רק לגרום לדוקטור להתקשר הביתה בתכיפות גבוהה כדי לומר לאשתו כי הוא אוהב אותה. זה הזמן לעבור לתוכנית ב', החליט נוח, ובאותו היום התקבלה בבנק בליכטנשטיין הוראה להעביר חמישה מיליון דולר לחשבונו הפרטי המדולדל של הדוקטור. למרבה האכזבה, החזיר הבנק של הדוקטור את הכסף לחשבון המוסד, בציון הערה כי הלקוח מסרב לקבל כסף ממקור לא ידוע, גם אם הוא בן שבע ספרות. בישיבה דחופה אצל ראש המוסד נאלץ נוח להודות כי לרשת שפרש היו חורים שדרכם חמק הדוקטור ללא קושי. "אני אמצא את עקב אכילס שלו", סינן נוח בשפתיים קפוצות, "הוא יהיה שלי".
מאוחר יותר באותו שבוע יצא הדוקטור לטיול היומי עם כלביו. חשדו לא התעורר למראה דוכן גלידה שלא היה שם אמש. גם המוכר,קשיש חביב לבן שיער, והצעיר המוצק שליקק מגביע גלידה והחזיק את כלבו ברצועה צבעונית לא משכו את תשומת ליבו. כאשר חלף ליד הדוכן קשר עמו הצעיר שיחה בענייני כלבים והשניים נעלמו בפארק הסמוך. הדוקטור חש כאילו הוא משוחח עם ידיד ותיק.
שבוע לאחר מכן בלמה מונית בפתח מטה המוסד. נוח עלה ללשכתו של יוד, הניח על שולחנו מתקן אלקטרוני קטן ואת תיק תוכניות הייצור ואמר בפשטות: "המשימה בוצעה, המפקד".
יוסי זינק ממקומו ושאג: "כל הכבוד! ידעתי שאפשר לסמוך עליך, כמו תמיד. אבל אני לא מבין. סקס לא עבד. כסף לא עבד. איך עשית את זה, לכל הרוחות?"
"לא היה צריך את כל הרוחות", הפטיר נוח, "רוח אחת הספיקה".
"אני לא מבין".
"זה פשוט", אמר נוח, "מצאתי את עקב אכילס שלו. היתר היה קל".
"אני עדיין לא מבין".
"כשטיילנו עם הכלבים הוא התלהב לשמוע שאני יהודי. הוא סיפר לי שלסבתא רבא שלו היתה חברה יהודייה שעסקה בקבלה. הסיפורים על הכוחות העל-טבעיים שהיו לה עברו במשפחה ובהשראתם נמשכה אשתו לסיאנסים עד שהפכה למומחית של ממש בעניין".
"נו?" שאל יוד.
"אשתו גילתה לו, כי מצאה את הדרך להחזיר את האמא שלה לעולם הזה והיא הולכת לעשות את זה".
"והוא מאמין לה?", תמה ראש המוסד.
" ועוד איך. אם יש משהו שהדוקטור יכול להגיד על אשתו זה שאם היא רוצה משהו - בסוף היא מצליחה והיא מאוד מאוד רוצה את האמא שלה לידה".
"ואז?"
"ואז שאלתי אותו מה היה מוכן לתת כדי שהחותנת שלו תישאר במקום בו היא נמצאת", השיב נוח, "והוא אמר כי היה מוכן לתת הכל, אבל הכל, כי היא הספיקה לו בגלגול אחד. אמרתי לו שהרכיב האלקטרוני יכול להיות המחיר המתאים כי לי, כיהודי יש את התשובה. הוא אפילו לא התווכח ואחרי שלושה ימים סיפק את הסחורה".
כאשר פנה נוח לעבר הדלת עצר אותו יוד.
"לאן?" שאל.
"לשלם עבור הסחורה".
"כלומר?"
"הסברתי לדוקטור שרק כוח מיסטי חזק שייתן קונטרה לסיאנס של אשתו יכול למנוע את חזרת החותנת ואני הולך לסדר לו את זה". נוח עשה אתנחתה קלה והמשיך: "אני הולך לארגן לו את התשובה היהודית לסיאנסים. אני יוצא לצפת לתפוס כמה מקובלים שיתפללו יחד לעילוי נשמת החותנת ונעילת שערי שמים עליה. זה חייב לעבוד".