יזמיות ישלמו 1.3 מיליון ש' בגין איחור מסירה

דירות בפרויקט תמ"א 38 נמסרו לבעליהן באיחור של שנה וחצי. ביהמ"ש דחה את טענות היזמיות שלפיהן העיכוב נבע מכוח עליון וממחדלי המפקח

עו"ד צביקה גרייבר | פסקדיןפורסם: 22.06.21 , 10:13

בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישו 18 בעלי דירות נגד חברות הבנייה "אוניל" ו"תמוז" שביצעו תמ"א 38 בבניין ומסרו את הדירות באיחור של כשנה וחצי. השופט עדי הדר חייב אותן לפצות כל בעלי דירה ב-73 אלף שקל.

בעלי הדירות חתמו שב-2011 עם החברות על הסכם לביצוע עבודות חיזוק לבניין כנגד רעידות אדמה ועבודות הרחבה ושיפוץ על פי תוכנית תמ"א 38. בתמורה קיבלו החברות את גג הבניין וזכויות הבנייה בו, לצורך הקמת יחידות דיור נוספות שיימכרו על ידן.

העבודות החלו באוגוסט 2013 והיו אמורות להסתיים בפברואר 2015. ואולם, במועד זה לא התקבל טופס 4, המעליות לא פעלו ולא נמסרו, הגינה לא טופלה, לא הותקנה תאורה בשטחים הציבוריים, טרם הושלמו העבודות בחניון ולא הושלמו העבודות בדירות.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

רק במרץ 2016 ניתן לבניין טופס 4. כחודשיים לאחר מכן החלו הנתבעות לפעול למסירה ראשונית של הרכוש המשותף. אולם, גם בו התגלו חוסרים, ליקויים ואי התאמות והיה צריך לבצע תיקונים רבים.

לטענת התובעים, הליך המסירה הסתיים רק בסוף אוגוסט 2016. הם דרשו את הפיצוי המוסכם בסך 150 שקל עבור כל יום איחור למשך תקופת האיחור וכן פיצוי על עוגמת הנפש, הפסד הזמן ואובדן ימי עבודה ושכר.

הנתבעות טענו מנגד שהמפקח מטעם התובעים פעל נגדן, גרם לעיכובים רבים במיזם וסירב להכיר בהשלמת העבודות מתוך מניע ברור להמשיך ולקבל שכר. לדבריהן, כשגחמותיו של המפקח לא נענו, הוא "הפך לאחרון התגרנים בשוק ואיים ברצח".

לטענתן, העיכובים נבעו גם מכוח עליון שלא היה תלוי בהן וזאת בשל מחדלים שונים מצד הרשויות וכן לנוכח מבצע צוק איתן. הן הוסיפו כי מספר דיירים חתמו על כתב ויתור ולכן אינם זכאים לפיצוי.

השופט עדי הדר מינה מומחה לבחינת מועד סיום העבודות, והוא קבע שהחברות כשלו בניהול המיזם ושהעבודות הסתיימו רק באוגוסט 2016. השופט אימץ את חוות דעתו ודחה את טענת החברות בעניין כתבי הוויתור. הוא קבע שהן שילבו בחוסר תום לב כתבי ויתור בפרוטוקולי המסירה והחתימו עליהם את הדיירים ללא נוכחות המפקח. גם הטענה לכוח עליון נדחתה מחוסר הוכחה.

ביחס לטענות נגד המפקח כתב השופט כי החברות לא הוגשו התכתבויות מזמן אמת המתעדות את ההאשמות החמורות. הוא קבע כי בבסיס הטענות נמצא ניסיון הנתבעות להתנער מכישלונן במיזם על ידי שעיר לעזאזל.

בסופו של דבר חייב השופט את שתי החברות לפצות את בעלי הדירות על איחור של 18.5 חודשים (559 יום) בסכום של 73,328 שקל לדירה, ובסך הכל 1,319,904 שקל. הן חויבו גם בשכר טרחת עו"ד של 20 אלף שקל לכל דירה ובהוצאות. בשל פגמים שונים בהתנהלות במהלך המשפט נפסקו לחלק מבעלי הדירות רק מחצית מההוצאות ומשכר הטרחה.