תמ"א 38: חצי מיליון ש' לרוכשים בגין איחור מסירה

יזמית פרויקט בהוד השרון נכנסה להקפאת הליכים והדירות נמסרו בעיכוב. טענת חברת הבנייה שהחליפה אותה כי האיחור לא היה בשליטתה – נדחתה

עו"ד חן ספקטור | פסקדיןפורסם: 01.08.21 , 09:19

בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישו רוכשים של שתי דירות בפרויקט תמ"א 38 בהוד השרון, והם יפוצו בכחצי מיליון שקל בגין איחור של 3.5 שנים במסירתן.

התובעים הם שני זוגות שהתקשרו כל אחד בנפרד עם חברת "יובל בנייה ונכסים" בהסכם לרכישת דירה בפרויקט תמ"א 38 ברחוב יסוד המעלה בהוד השרון. ההסכם נחתם ביוני 2016 ותאריך המסירה נקבע לתחילת ספטמבר 2017.

בסוף 2016 נכנסה חברת יובל להקפאת הליכים, והיזמית-הנתבעת, "א.א. בנין עדי עד השקעות נדלן ויזמות בע"מ", רכשה את זכויותיה בבניית הפרויקט והתחייבה למסור את הדירות בזמן. אלא שבפועל הן נמסרו רק השנה (2021) – באיחור של 3.5 שנים מהמועד שנקבע בחוזה.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

בעקבות זאת הרוכשים הגישו תביעה נגד היזמית וביקשו לחייב אותה בפיצוי. הם טענו שהיא בנתה קומה נוספת בבניין כדי להגדיל את הכנסותיה אך הדבר גרם לאיחור המופרז במסירת הדירות. בעוד שהיא התעשרה על חשבונם, נטען, להם נגרמו נזקים ועוגמת נפש.

היזמית טענה להגנתה שהעיכוב נגרם בשל עניינים שאינם תלויים בה, כמו מצבו הקשה של הפרויקט שהתגלה לה רק שהחלה בעבודות בפועל, עיכובים מצד חברת חשמל ותאגיד המים, סגר הקורונה שבגללו לא היו פועלים, ושינויים שהתובעים עצמם ביקשו לבצע בדירות, ולכן לפי הסכם המכר הם לא זכאים בפיצוי.

השופטת אפרת בוסני הסבירה שהמחוקק בחר להגן על רוכשי דירה בחוק המכר אשר קובע פיצוי בגין איחור במסירת דירה, ומדובר בהוראה קוגנטית שאי אפשר להתנות עליה. החוק אמנם מתיר לצדדים לקבוע בהסכם המכר הוראה שפוטרת מפיצוי כשהאיחור נגרם מנסיבות שאינן בשליטת המוכר, ציינה השופטת, אלא שבמקרה זה היזמית לא הצליחה להוכיח שהאיחור לא בשליטתה.

בנוגע למצב הפרויקט נקבע כי לא הוכח קשר בינו לבין האיחור במסירה, ובכל מקרה היה בפני היזמית את כל המידע, והיא הייתה צריכה לחשב את צעדיה לפני שהתחייבה למסור את הדירות במועד המקורי.

עוד קבעה השופטת שהיזמית לא הוכיחה שהעיכוב בעבודות החשמל והמים השפיעו על קצב הבנייה. ממילא איחור במסירת דירה בשל התנהלות רשות ציבורית לא פוטרת את היזמית מחובתה לפצות את הדיירים, ועליה למצות את זכויותיה מול אותם גופים ככל שנפגעה מהתנהלותם.

בנוגע לטענה שהשינויים שביקשו הרוכשים לעשות בדירות גרם לעיכוב, נקבע שלפי הפסיקה היזמית הייתה צריכה לקבוע מועד מסירה חדש מוגדר וברור בשל השינויים – דבר שלא נעשה. מה גם שלא הוכח שהאיחור במסירה היה סביר ביחס לשינויים שביקשו. גם הטענה למחסור בפועלים בשל הסגר לא גובתה בראיות ונדחתה.

נקבע שעל היזמית לשלם לכל אחד מהזוגות התובעים את הפיצוי הקבוע בחוק בגין 36 חודשי איחור בסכום של 238,715 שקל, בהפחתת 85 אלף שקל שכבר שילמה לכל זוג, ובתוספת 40 אלף שקל עבור אגרה ושכר טרחת עורך דין.