האמהות העקודות: תרחמו גם עליהן בבית הכנסת

הרחם והממסד תינוקות נובטים ברחם אמם ובתוכו הם גדלים במשך תשעה חודשים העטופים כאב, פחד ותקווה. אם צולח מסעם מהרחם אל העולם ומסתיים בשלום, עבורם ועבור אמם, נחתך חבל הטבור והם עוברים להשתכן בחיקה ולהיזון משדיה לאורך ימים, חודשים וגם שנים. שותפות שאין למעלה ממנה, לפחד המוות ולתשוקת החיים, קושרת בין האם לילדיה והיא מייצרת מרחב אינטימי של אהבה שנדמה שאיש לא יכול לו. > אלא שאל מול אינטימיות הרחם, ניצב הממסד המשפחתי, השבטי והדתי. נפעם מכוח אהבת אם-בן, רז שבו אין לו חלק, הוא חומד וחומס את אהבתם. ההנהגה השבטית לא יכולה לשאת אינטימיות זו והיא מפרה אותה ומעבירה את נאמנותו של הילד מהמרחב הפרטי של אמא, אל הסמכות. המלחמה הסוערת, הכואבת והיסודית של האנושות מתקיימת בין המעגל האינטימי של חמלת הרחם, להיררכיה השבטית המבקשת להחיל על הבן חוקי ציות עד מוות. נחשו מה? סמכותם של מנהיגי השבט מביסה את אמא. "וכי תבואו למלחמה... והרעותם" מדהים לגלות כי בראש השנה, ביום בו עומדת האומה לדין לפני אלוהיה, היא משמיעה בפניו קול שופר המעיד כאלף עדים על הרגע שבו הביסה הפטריארכיה, בשירות האל המונותאיסטי, את נאמנות ואהבת האם לבנה. בין התשוקה האימהית לצו השבטי סיפור עקידת יצחק וסיפור לידת שמואל הנקראים בראש השנה, נפתחים בתשוקה עזה כמוות של שתי נשים - שרה וחנה - ללדת ילד. זעקת האמהות העקרות העולה מסיפורי התנ"ך, היא זעקה אישית לקשר פרטי מכל פרטי שבין אם לבנה. אמהות אלו לא מבקשות "ופרצת" או ילדים "ככוכבים לרוב" הן לא שואלות "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה", הן רוצות להיות אמא. בשני הסיפורים זוכה משאלת העקרות למימוש, ובשניהם מוגש לתשלום מס-אמהוּת שאין אכזרי ממנו. המעגל הפרטי שנוצר ברגע נביטת ההריון, נפרץ ומובס על ידי הממסד הדורש הכפפת ראש מלאה ואף מחיר דמים. "אל הנער" יצחק, בנה יחידה אשר אהבה, יילקח משרה על ידי אלוהים ואביו, ויהיה לעולה על אחד ההרים. חנה, שכבר הבינה את העסק, ידעה שעל תשוקתה לבן יהיה עליה לשם באובדנו. היא חותכת בעצמה בבשר החי של הלב, ומציעה את העיסקה שאין ממנה מנוס (שמואל א א, י"א): "וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכּ

האמהות העקודות: תרחמו גם עליהן בבית הכנסת

אודות ועזרה

כלים ושירותים

ערוצי תוכן