הרחיבו את דירתם על השלד של השכן - ויפצו

דייר בקומת קרקע גילה ששכניו ישתמשו במבנה שהקים להרחבת הדירה שלו. ביהמ"ש קבע שהם "טרמפיסטים" וחייב אותם ב-75 אלף שקל

עו"ד משה פורמן | פסקדיןפורסם: 11.08.21 , 08:58

בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעה שהגיש דייר בבית משותף בעיר נגד שכניו, שהרחיבו את דירתם תוך שימוש בבסיס מבנה שהקים בעצמו. השופט אלעד פרסקי קבע ששיקולי צדק מחייבים שהשכנים ישתתפו בחלק מעלות הקמת התשתית.

התובע גר בקומה הראשונה בבניין והנתבעים בקומת הקרקע. הוא ביקש וקיבל היתר בנייה להרחיב את דירתו לתוך חלל השטח המשותף בבניין. מכיוון שהשטח שמתחת להרחבה המתוכננת לא היה בנוי, עלה צורך לבנות בסיס בקומת הקרקע. על גבי אותו בסיס (יסודות ושלד) הוא בנה את הרחבת דירתו.

לטענתו, שכניו התנגדו לבקשת היתר הבנייה שלו, אך חודשיים לאחר שהגיש את בקשת ההיתר מטעמו, ובטרם אושרה הבקשה, הגישו בעצמם בקשה להיתר בנייה להרחבת דירתם תוך שימוש ביסודות שבנה בקומת הקרקע.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

בסופו של יום אושרו על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים היתרים הן לתובע והן לשכנים, אך בדיעבד התחוור כי ההיתרים סותרים זה את זה. היתרו של התובע כולל בניית גרם מדרגות בצד הצפון מזרחי של דירת השכנים, וגרם המדרגות חוסם אפשרות לפתיחת חלון בצד המזרחי של תוספת הבניה שאושרה לשכנים. בנסיבות אלה ביטלה הוועדה את האישור לחלון.

התובע הדגיש שהשכנים סירבו לשתף עמו פעולה לצורך בניית היסודות ולאחר מכן השתמשו בתשתית לטובתם האישית.

הנתבעים טענו מנגד כי הבנייה שביצע גרמה להם נזק, בין היתר בביטול החלון. הם גם הכחישו שסירבו לשתף פעולה. לדבריהם, התובע ביצע את הבנייה לקידום אינטרס עצמי וטובת ההנאה שהם הפיקו מכך הייתה שולית.

בית המשפט מינה מומחה שהעריך את החלק מתוך עבודות התשתית שהיטיב עם הנתבעים ושיש לזקוף לחובתם בסך של 101,218 שקל. השופט אלעד פרסקי כתב שהזריזות שגילו הנתבעים בהגשת בקשת ההיתר בסמוך לאחר הגשת בקשת התובע, אף ששנים רבות קודם לכן לא עשו זאת, אומרת דרשני.

הוא הוסיף כי ניכר שהנתבעים המתינו לשותף לבניה בשטח המשותף וכאשר הגיע התובע וקפץ ראשון למים ניצלו את ההזדמנות. הובהר כי עילת עשיית עושר ולא במשפט מבוססת על שלושה יסודות: התעשרות, שבאה לזוכה מן המזכה, שלא על-פי זכות שכדין.

השופט קבע כי אין ספק ששני היסודות הראשונים מתקיימים במקרה זה. כתוצאה מבניית התובע חסכו הנתבעים, במהלך הרחבת דירתם, את עלות בניית התשתית.

ביחס ליסוד השלישי כתב השופט כי אמנם הנתבעים לא הפרו "דין חיצוני" אך הם הפרו "דין פנימי" וחייבים בהשבה על פי דיני היושר. זאת, מאחר שהם המתינו לבניה של התובע וניתן לראותם כ"טרמפיסטים" (free riders).

הוא קיבל את הערכת המומחה אך כתב כי יש להפחית מהסכום שלו זכאי התובע 35 אלף שקל בשל הצורך של הנתבעים לבנות חצר אנגלית (פתח מיוחד) לצורך אוורור הצד המזרחי בדירתם שחלקו נחסם כתוצאה מבניית התובע. בסופו של דבר חויבו השכנים לפצות את התובע ב-60,268 שקל בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל.