בגלל איחור וליקויי בנייה: 210 אלף ש' לרוכשים

שני רוכשי דירות בחדרה טענו שקיבלו את הנכסים באיחור, עם מדרגות שאינן עומדות בתקנות, ליקויי גימור ורטיבות. החברות הקבלניות חויבו לפצות

עו"ד יגאל מצלאוי | פסקדיןפורסם: 31.08.21 , 10:09

בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בעלי שתי דירות בחדרה נגד החברות הקבלניות שבנו את הבניין, בטענה שהדירות נמסרו באיחור ושהיו בהן ליקויי בנייה. השופטת מירב קלמפנר נבון חייבה אותן לפצות את הרוכשים בכ-210 אלף שקל.

התובעים הם רוכשים של שתי דירות בבניין שנבנה על ידי "נאות חן הגורן בע"מ" ו"נאות חן הנדסה ויזום בע"מ" ברחוב חטיבת הנחל בחדרה. הם טענו לשלל ליקויי בניה בדירות שנרכשו ב-2011, בהם בין היתר מדרגות שאינן עומדות בתקנות, ליקויי גימור, רטיבות ועוד.

במשך שנים, נטען, ביצעו החברות תיקונים כושלים שגרמו לנזקים נוספים. התובעים צירפו חוות דעת של מהנדס שקבע כי עלות התיקונים בדירה אחת הינה 293,504 שקל ובדירה השנייה 275,267 שקל. בנוסף הם תבעו פיצוי על איחור במסירת הדירות, ירידת ערך הדירות בשל הליקויים ועל עוגמת הנפש שנגרמה להם בשל "אכזבה גדולה, טרדה, טרחה, אובדן ימי עבודה" ועוד.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

החברות הנתבעות טענו מנגד שהרוכשים הערימו עליהן קשיים בביצוע התיקונים בשל דרישות לביצוע תיקונים באופן מידי ובנוכחות באת כוחם. למרות זאת, טענו, הליקויים תוקנו ואם ישנם ליקויים נוספים הם נגרמו על ידי קבלנים חיצוניים שהוזמנו על ידי התובעים.

בנוסף טענו החברות שלפי הסכם המכר הן יכלו לעכב את מסירת הדירות ללא מתן פיצוי. כמו כן, במעמד מסירת הדירות נערך פרוטוקול תיקונים לאחר שהתובעים בדקו את הדירות, והם מנועים מלהעלות היום טענות על ליקויים שלא נרשמו בפרוטוקול. הן צירפו חוות דעת של מומחה שהעריך את הנזקים לשתי הדירות בסך כולל של 19,950 שקל בלבד.

השופטת קלמפנר נבון קיבלה את התביעה באופן חלקי. היא הסבירה שלמועד מסירת הדירה חשיבות רבה, ושלנוכח פערי הכוחות בין רוכש דירה פרטי לחברה קבלנית, תניה בהסכם מכר שמאפשרת גמישות בלתי מוגבלת במועד המסירה הינה מקפחת.

עוד נקבע שהחברות הנתבעות התרשלו בתהליכי התכנון והבנייה, ובהיותן בעלות מומחיות בתחומן היה עליהן לצפות שבנייה רשלנית תביא לליקויים ומשם לנזק.

טענת רוכשי הדירות לנזק לא ממוני התקבלה. השופטת הסבירה שיש להתחשב באי הנוחות שנגרמה להם, ובאובדן ימי העבודה וההוצאות שנאלצו לשאת בהן עקב הליקויים בדירות. מנגד, התובעים לא הוכיחו ירידה בערך הדירות מאחר שלא צירפו חוות דעת של שמאי.

לבסוף קבעה השופטת כי הנתבעות איבדו את זכותן לשוב ולתקן את הליקויים, מכיוון שהיו להן הזדמנויות רבות לעשות זאת במהלך השנים אולם רק חלק מהתיקונים בוצעו וגם זה באופן חלקי בלבד. בנוסף, היחסים בין הצדדים עוינים והתובעים איבדו את האמון בנתבעות.

השופטת קיבלה חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט שבדק את דירות התובעים והעריך את עלות התיקונים בכל אחת מהן. בהתאם, היא חייבה את הנתבעות לשלם על הליקויים, האיחור במסירה ונזק לא ממוני פיצויים בסך של 75,153 שקל עבור דירה אחת, וסך של 82,316 שקל עבור הדירה השניה.

בנוסף חויבו הנתבעות לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 52,500 שקל.