המשוגע

נקלעתי לגנים של בית-משוגעים, כשנתקלתי בצעיר קורא ספר פילוסופיה.
על פי הבעת פניו והבריאות שניכרה עליהן, לא נראה לי שהוא מתאים לחולים האחרים במקום.
התיישבתי לידו ושאלתי:
"מה אתה עושה כאן?"
הצעיר הביט בי מופתע. אך כיוון שראה שאני אינני אחד הרופאים, השיב:
"פשוט מאוד. אבי, שהוא עורך-דין מבריק, רצה שאהיה כמוהו. דודי, בעל חברה מסחרית גדולה, רצה שאלך בעקבותיו. אמי רצתה שאהיה העתק של אבי הנערץ. אחותי הציבה תמיד את בעלה כמופת של אדם מוצלח. אחי רצה לאמן אותי להיות אתלט מצטיין כמוהו.
"ואותו הדבר קרה עם המורים שלי בבית-הספר, עם המורה לפסנתר, עם מי שנתן לי שיעורים פרטיים באנגלית: כולם היו משוכנעים ונחושים שהם המופת הטוב ביותר. איש לא הביט בי כפי שיש להביט בבן-אדם, אלא כפי שמביטים במראה.
"וכך, החלטתי לאשפז את עצמי כאן. לפחות כאן אני יכול להיות אני-עצמי".