תופעה: צעירים ערבים מוואדי ערה מתגייסים לצה"ל
שלושה צעירים מכפר זלאפה התגייסו השנה לצה"ל, וצעירים אחרים מהכפר מבקשים ללכת בעקבותיהם. על רקע דבריו של ראש השב"כ לשעבר עמי איילון, כי "אין בכך כל סיכון בטחוני", מפלגת סוגיית הגיוס את הערבים אזרחי ישראל
תופעה: שלושה צעירים ערבים-ישראלים מכפר זלאפה בוואדי ערה, התגייסו השנה לצה"ל, ואחרים פוקדים את לשכת הגיוס בטבריה ומבקשים להתגייס. התופעה מעוררת מחלוקת בקרב תושבי הכפר.
שניים מהחיילים, האזה אבו באכר, ובן דודו, אדהאם אבו באכר, התגייסו בשנה האחרונה, יחד עם צעיר נוסף, שהתגייס מעט אחריהם. אביו של אדהאם, מוחמד אבו באכר, מנסה להסביר בשיחה ל-ynet: "כל החיים של אדהאם אני מחנך אותו שהוא חי במדינה והוא אזרח כמו כולם כאן. למרות שלא עודדתי אותו להתגייס, אני חושב שמי שחי כאן, מקבל שירותים מהמדינה, ויכול לשרת - צריך לשרת את המדינה".
לא מדובר בתופעה חדשה לגמרי, שכן מזה שנים נוהג צה"ל לאפשר לצעירים ערבים המעוניינים בכך להתנדב לגיוס. לאחר בדיקות ותחקירים בטחוניים, מחליט צה"ל מי מהצעירים יוכל לשרת ומי לא. לפני שנים אחדות החליט אחד מאחיו של אדהאם להתגייס. הוא ניגש ללשכת הגיוס בטבריה, התנדב, אבל הצבא לא קיבל אותו. אחיו הצעיר התקבל. "אדהאם התגייס לגבעתי", מספר האב הגאה. "הוא כבר שמונה חודשים בצבא, אבל לצערי הוא משרת רחוק ועדיין לא יצא לי לבקר אותו בבסיס. הוא חייל טוב ואני חושב שהוא ילך לקורס קצינים".
עתידו של אדהאם כערבי-מוסלמי ששירת בצה"ל, אינו מדאיג במיוחד את אביו: "הוא מסתדר מצוין. יש לו הרבה חברות ערביות שיודעות על היותו חייל בצה"ל. אני בטוח שהוא עושה את עבודתו כמו שצריך, ושהוא יסתדר גם בחיים".
אבל לא הכל כל כך ורוד. האב מספר על מסכת קשיים שעברה המשפחה עם גיוס אדהאם ובן דודו: "בהתחלה היה קשה לאנשים לקבל את העניין. חלק מתקשה עד עכשיו וחלק בכלל לא מתייחס. אחרים אומרים שהנה, אם בן הכפר הולך לצבא, כנראה שבאמת מגיע השלום".
"מאז שהם בצבא, אני לא לוחץ להם יד", אומר אחד מתושבי הכפר, המתנגד לגיוס. "אנחנו אזרחים, זה נכון, אבל זה חמור מאוד שמישהו מאיתנו מוכן לכוון נשק לעבר האחים שלו. אם השלום מתקרב, אולי תתייחסו אלינו כמו שצריך. וחוץ מזה, הדרוזים הולכים לצבא כל הזמן. למה הם חיים ברמה נמוכה? ואולי תראה לי דרוזי טייס? לא לוקחים אותם ליחידות כאלה".
אדהאם עשוי להתמודד עם דילמה כואבת אם במסגרת שירותו יגיע לשטחים, שכן משפחת באכר היא אחת המשפחות הגדולות באזור ג'נין. חלק גדול מבני המשפחה חי בכפר יעבד, חלק אחר בג'נין, ואחרים חיים בכווית. "זו באמת דילמה קשה בשבילנו", אומר מוחמד. "אני מקוה שהדילמה הזו לא תעלה. בינתיים הבן לא היה בשטחים ולא נאלץ להתמודד עם העניין".
לגלוג על דברי איילון
דבריו בשבוע שעבר של עמי איילון, ראש השב"כ לשעבר, לפיהם ניתן וצריך לגייס את הערבים אזרחי ישראל לצה"ל, והצטרפות הרמטכ"ל, רב אלוף שאול מופז לרוח הדברים, מעוררים אצל מנהיגי הציבור הערבים. "על איזה גיוס אתה מדבר, אפילו חברת החשמל לא סומכת עלינו מספיק כדי לגייס אותנו לעבודה בשורותיה", אומר האזרח הערבי הבכיר ביותר במערכת הביטחון, ח"כ האשם מחאמיד (חד"ש), חבר ועדת חוץ וביטחון בכנסת.
"לא מגייסים אותנו כי חושדים בנו", אומר מחאמיד. "כאשר אני חבר ועדת חוץ וביטחון, מוצאת המערכת הרבה דרכים כדי לעקוף אותי. אם אני מביא לועדה נושא לטיפול, הוא עובר לאחת מועדות המשנה, ואז אני כמו כל חבר בועדה, שומע עליו בתקשורת. אבל גם מצדינו, אנחנו לא יכולים להתגייס ולשרת בצה"ל בגלל הסכסוך הישראלי ערבי. אף אחד לא יכול לצפות שנשרת בצבא הכובש אדמה פלסטינית".
"הזכויות שלנו הן לא בתנאי, אנחנו צריכים לקבל זכויות. ואם נשרת, מישהו מבטיח לנו זכויות? תראה היום את אנשי ש"ס, שאינם משרתים, את התקציבים והזכויות שלהם, לעומת הדרוזים, שמשרתים, ונמצאים במצב הגרוע ביותר מבין כל המגזרים. הם דרוזים בצבא וערבים בביתם. הם עדיין לא משרתים בכל יחידות הצבא. אין דרוזים טייסים בצה"ל".
ח"כ ד"ר עזמי בשארה (בל"ד) טוען כי עמי איילון אינו מנסה באמת לשלב את הערבים הישראלים. "מטרתו איננה שוויון זכויות, אלא קואופטציה", אומר בשארה. "עמי איילון, כמשקפיים בטחוניות, רואה שהדרך למניעת התארגנות האוכלוסיה הערבית בישראל על בסיס לאומי, היא שילובה בזרועות הביטחון. רק צריך להזכיר לו שהגיוס איננו ערובה לשוויון. ישראל לא תהפוך למדינת אזרחיה המשרתים בצבא, אלא תישאר מדינת היהודים שמשרתים בצבא, ושאינם משרתים בצבא, אלה שהם אזרחים ואלה שאינם אזרחים. גיוס הערבים ינציח את אי השויון וגם יקעקע את הזהות הלאומית, ואפילו הקהילתית של הערבים".
ואילו עיתונאי ערבי ישראלי דיבר על עצמו ועל שכניו: "תאמין לי, לא כדאי למדינת ישראל שהערבים ישרתו בצבא. מול מי בדיוק המדינה מצפה שנפנה את נשקינו, אחרי שנתאמן ונשרת בסדיר? אני אומר בדיוק מדוע אנחנו לא משרתים בצבא, כי האמת היא שאתה לא רוצה אותי כאן, ואני לא רוצה אותך. אין בינינו זהות אינטרסים ביטחוניים. אתם הולכים לצבא כי אתם חיים בסכנה מפנינו. לנו לא צפויה כל סכנה ואין לנו עבור מה לשרת בצבא".
פורסם לראשונה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
