קיבינימט, יש הרבה יותר מחצי כוס מלאה

בשבוע הבא אני מתחיל תחרות טלוויזיונית ראשונה מסוגה בישראל: "היפה בנשים" - תחרות יופי לנשים מעל גיל 40. מדינת ישראל בת ה-53 היתה מתקבלת לתחרות. לדעתי, היא גם היתה זוכה בגדול.
כנגד כל הציניקנים ורואי השחורות, כנגד כל אלה שאיבדו אמונה או שאף פעם לא היתה להם כזאת, כנגד כל אלה שחושבים שיישמעו מתוחכמים ו"פוליטיקלי קורקט" אם יביעו גועל מהתנהגות האנשים פה ובחילה מרמת התרבות פה, שלא לדבר על נבואות שחורות לגבי העומד להתרחש כאן - אני רוצה לקום ולצעוק בקול רם את האמת שלי: "המדינה שלנו היא מהיפות בעולם! האנשים שחיים פה הם אנשים טובים! ההתקדמות הטכנולוגית שלנו היא מעל ומעבר ל-99% מהמדינות בעולם! התיאטרון בארץ יותר טוב מהתיאטרון בלונדון ובברודווי! הרפואה בארץ מתקדמת ומפותחת בצורה מעוררת גאווה! האוכל פה טעים יותר ומגוון יותר מאשר בכל מדינה אחרת בה הייתי! השירות במסעדות הפך להיות מקצועי ומכובד! באל על מגישים את האוכל הטעים ביותר! הבחורות כאן באמת הכי יפות! הטלוויזיה שלנו, יחסית לכל טלוויזיה אחרת שראיתי בעולם, מביאה מיגוון תוכניות מעולה! מכבי תל-אביב הגיעה לפיינל פור! בהיי-טק אנחנו מקום ראשון בעולם! וזאת רק רשימה חלקית של העובדות.
אני לא עיוור ואני לא חסיד שוטה של המדינה שלנו. באותה הקלות יכולתי גם למנות את הפגמים והקשיים והחוליים. אבל, קיבינימט, יש רגע שמותר לראות את החצי המלא של הכוס, וכל הרשימה שציינתי לעיל מהווה הרבה יותר מחצייה של הכוס.
שלשום חזרתי מטיול בטוסקנה. אתם יודעים – יש מקומות שהשם שלהם בלבד גורם לסוג מסוים של אנשים להיאנח בנוסטלגיה מלאכותית: "אח, טוסקנה..." כדי להוציא לכם עד הסוף את העיניים, אספר ששכרתי ברומא מכונית מרצדס מהסוג המהודר ביותר ושכרתי בטוסקנה בית בן כמה מאות שנים עם בריכת שחייה צמודה, שישה חדרי שינה, סלון עם אח מבוערת וסוכנת-בית שבישלה לי על-פי הזמנה את כל המאכלים שביקשתי. אני מודיע לכם, חברים, בצימר של שרה ממן בראש-פינה יותר כיף, האוכל הרבה יותר טעים, הנוף לא רק שיותר יפה (עמק החולה פרוס לרגליך), אלא גם הרבה יותר קרוב לליבי. האנשים יותר סימפאטים, ולא רק מפני שהם מדברים עברית. כשאתה נוסע משם למסעדת "בת יער" ליד צפת או יורד ל"אורוות הברון" או ל"אחוזת שולמית" גם האוכל וגם היחס בהרבה יותר יפים וטובים ומגוונים מבכל מסעדה פיקנטית בטוסקנה, שלא לדבר על כך שהמחירים זולים יותר והמלצריות יפות יותר.
לפני כמה שנים ביקרתי בברזיל בקרנבל. כשהייתי בריו הלכתי לחוף קופקבנה. שוב אני שומע אנחה של הפלצנים המתוחכמים: "אח, קופקבנה!..." קופקבנה נראית בדיוק כמו מחנה פליטים בעזה בהשוואה לטיילת בתל-אביב או לחוף הים באשקלון או באשדוד. התאורה מזכירה את ימי הצנע של שנות ה-50 בארץ, על החוף מסתובבים סרסורים שמנסים למכור את אחותם לתיירים, וביניהם פזורים דוכני משקאות ומאכלים שאם תטעם - תזכור את קופקבנה ארבע פעמים ביום בשירותים. ועל קופקבנה הזאת נכתבו שירים רומנטיים שמהללים את יופיה. אותו הדבר נכון לגבי אקפולקו. גם שם הייתי, ותאמינו לי - אילת הרבה הרבה יותר יפה.
לא צריך לספר לי שהמצב עצוב ונראה חסר פתרון. תאמינו לי, אני קורא עיתונים כל יום. אבל ביום העצמאות, יום-ההולדת של המדינה, צריך לדעת לומר את הדברים הטובים והאמיתיים, ויש כאן המון כאלה.
מזל טוב לך מדינת ישראל. תמשיכי להיראות ככה עוד הרבה שנים ושכולם יתפוצצו מקנאה.