צודק, אבל לא חכם

תחושת הצדק חשובה בדרך כלל בכל עשייה מעוררת מחלוקת, במיוחד כאשר מדובר
בחברה דמוקרטית שעושה שימוש בכוחה הצבאי.
הפצצת המכ"ם הסורי בלבנון עונה על תחושת הצדק של רוב אזרחי ישראל, והעדר הספק נובע מהעדר ספק ביחס לתמיכה ולהכוונה לה זוכה החיזבאללה מידי הממשל הסורי.
אבל, וכדרכם של דברים מורכבים יש תמיד לפחות "אבל" אחד, האם המסר הישראלי האלים כלפי סוריה הוא גם המסר החכם? והאם הוא גם היחיד שמהווה מענה לתחושת הצדק שלנו כחברה דמוקרטית? אם אמנם כך, מצבנו הרבה יותר קשה ממה שחשבנו, משום שהדבר מעיד על דלות המחשבה והפתרונות שבידינו, ולא על עוצמת צדקתנו.
חוכמה היא מילת המפתח. בכל מקום שבו נדרשת אסטרטגיה מדינית ולא סיפוקים מידיים, תחושת הצדק אמורה להידחות מפני החוכמה. במה דברים אמורים? ביכולת להפיק מכל מצב, וגם ממצבים קשים וכואבים, את התועלת הרבה ביותר לחברה כולה. גם אם תועלת זו תתברר רק בעתיד.
לבנון נמצאת בתהליך של דחיקת הסורים מתחומה. זהו תהליך איטי ומסובך, ואף מסוכן אישית מבחינת מוביליו, שכן לסורים יש אינטרסים חיוניים בלבנון ואין להם מעצורים רבים ביחס למתנגדיהם. מול דורשי יציאתם מלבנון מעמידים הסורים לא רק את עוצמתם הצבאית, אלא גם קבוצות מיעוט לבנוניות התומכות בהישארותם, כדוגמת החיזבאללה. תפקיד החיזבאללה כיום הוא לספק מעת לעת אירועים שיגבירו את המתח בגבול ישראל, ובכך להחליש את הקריאה ליציאת הסורים.
לישראל עניין אסטרטגי רב ביציאת הסורים מלבנון והיא ניסתה להביא לכך בעבר באמצעות כוחה הצבאי במלחמת שלום הגליל - הסתבכות שהסתיימה בתוצאה הפוכה מהרצויה. לכן, מוזר הדבר שבמקום שבו התהליך האסטרטגי פועל לטובתה מסיבות לבנוניות פנימיות – גם אם בקצב איטי מהרצוי - ממהרת ישראל להוסיף קושי לראש ממשלת לבנון, רפיק חרירי. שהרי חרירי אינו יכול שלא להציג פסאדה של הזדהות עם "האחים הערבים" כאשר הם נפגעים צבאית. ישראל צריכה דווקא להקל עליו בניסיונו להביא לדחיקת הסורים בחסות המשפט הבינלאומי.

מה הרעיון?

הרעיון הבא אומנם מתוחכם מדי עבור מקבלי ההחלטות בממסד הפוליטי, אבל הוא הנכון מבחינה אסטרטגית:
סוריה אינה מכירה בגבולה הבינלאומי עם לבנון, כשם שאינה מכירה בגבולה הבינלאומי עם ישראל, כשם שאינה מכירה במשפט הבינלאומי בכלל. ללבנון ולישראל יש אינטרס ארוך טווח משותף – שהמשפט הבינלאומי יופנם במרחב הערבי בכלל ובסוריה בפרט, שכן הוא אוסר שימוש בכוח ו/או איום בשימוש בו לפתרון סכסוכים מדיניים. על-פי אותו עיקרון, חייבת כל מדינה לכבד את ריבונותה של שכנתה.
בלחץ הסורים אין חרירי מעז להוריד את צבאו דרומה, ואין הוא מקיים את חובתה של ארצו כלפינו. את הלחץ הסורי יכולה ישראל לקזז על-ידי פנייה לבית המשפט הבינלאומי בהאג, בבקשה למתן צו שמחייב את לבנון לקיים את חובתה למניעת פעולות עוינות מתחומה אל שטח ישראל. עצם הפנייה עשוי לזעזע את כל ההיערכות האסטרטגית של הערבים בכלל, ושל הסורים והפלסטינים בפרט.
האסטרטגיה רבת השנים של הערבים בנויה על החלטות פוליטיות של העצרת הכללית ומועצת הביטחון של האו"ם נגד ישראל, שאותן הם משיגים באמצעות הגוש המוסלמי. החלטות אלה – שהן אמנם בגדר המלצות בלבד - הצטברו עד היום למסכת שמשמשת אותם להצגת ישראל כמפרה של המשפט הבינלאומי.
בהפוך על הפוך תוכל ממשלת חרירי לעשות שימוש בפנייה זו להצדקת חסימת הגבול בפני גורמים עוינים לישראל, וכן להצדקת דרישתה מסוריה לכבד את ריבונותה ואת גבולותיה שלה. זהו צעד קטן למהפך אסטרטגי. אז למה לרוץ ולהפציץ מכ"ם סורי?