דמוקרטיה אינסטנט

זה לא היה בלתי צפוי ש"התכנית האזרחית" החדשה תכיל זה בצד זה את רעיון העיוועים של החוקה, ואת הרעיון הטפשי לא פחות לפתח את הדמוקרטיה באמצעות שיעורי אזרחות. כבר הרבה זמן שקברניטי החינוך והפוליטיקה שלנו, שתפיסת הדמוקרטיה שלהם שטוחה, רוצים לרפא את חוליה של החברה הישראלית בתרופת פלא של דמוקרטיה אינסטנט. בזמן שהחברה הישראלית נמצאת במשבר ערכי עמוק, בתהליך צנטרפוגלי, שהשוק החופשי רק מאיץ אותו, מציעים לנו בתור תרופה את הפרוצדורה. המורים שלנו ירביצו בתלמידיהם הרכים שיעור בחוק בדר-עופר, יסבירו להם מה זה הפרדת רשויות, מהן חובותיו וזכויותיו של האזרח ומיד הם יהפכו אזרחים דמוקרטיים. את הפער העצום בתפיסת העולם בין כבוד השופט ברק ומר"צ לבין ש"ס ואגודת ישראל, נסגור בכך שנקבע "אחת ולתמיד" את הערכים שלנו.
הקשקוש האזרחי החדש הוא תולדה של אי-הבנה ואי-יכולת לקחת ברצינות ערכים. ערכים, אולי כדאי להזכיר לרפורמטורים הנמרצים, הם דבר שאנשים מאמינים בו בכל לב, מוכנים להיאבק עליו. אנשים מוכנים לשבת בכלא ולא לשרת בשטחים, ואחרים מוכנים לשאת לא פחות בשביל לשמור על מצוות הדת שלהם. יש כאלה שחושבים שערוץ פורנוגרפי הוא תועבה שלא תיסלח, ויש אחרים שחושבים שהקבר של גולדשטיין הוא כתם מוסרי שאלף ערוצים פורנוגרפיים יתגמדו לידו. יש כאלה שמאמינים שרכוש פרטי ושוק חופשי הם יסודות החרות ויש כאלה שמאמינים ששני אלה מפוררים את ישראל ומפלגים אותה למדינה של עשירים ולמדינה של עניים. לנסח חוקה בתנאים כאלה, פירושו לפתוח במלחמת תרבות.
אבל חכמי החוקה חושבים ההפך. הם חושבים להבטיח קונצנזוס ערכי על ידי ניסוח נייר. הנה, הם אומרים לנו, בארצות הברית יש חוקה שקובעת את כללי המשחק, וזה עובד. זה מספק את המסגרת שאיש לא מערער עליה. הם רק שוכחים שבארצות הברית הייתה הסכמה רחבה על כללי המשחק והיא זו שאפשרה חוקה. לא החוקה היא שיצרה הסכמה. לדמוקרטיה האמריקנית, במילים אחרות, היה בסיס תרבותי יציב כשאמריקנים ניגשו לקבוע מסמרות.
הדמוקרטיה בישראל, לעומת זאת, הולכת ונשחקת. היא נשחקה אחרי יותר משלושים שנות כיבוש, אחרי שפערים כלכליים הפכו לתהומות, והיא נשחקת עוד כשהמרקם החברתי הולך ונפרם לטובת סקטורים.
את הקרעים האלה אי אפשר לתקן בשיעורי אזרחות, ולא לאחות על ידי חוקה. ערכים הם לעולם לא פרוצדורה. כדי שתהיה לנו חברה שבה זה לא לגיטימי לקבל משכורת מינימום שמשאירה אדם מתחת לקו העוני, שבה זה לא לגיטימי לומר שהערבים טמאים, צריך לקבע ערכים. כדי להגיע לשם צריך לעבור מהלך תרבותי, שינוי תרבותי. דרך חינוך ושכנוע, ספרות והיסטוריה. אתוס דמוקרטי לעולם אינו רק "כללי משחק". ילדים שלא ידעו מתוך מה צמחו הערכים הדמוקרטיים, שלא ידעו כלום על מה קרה בחברות שהתנגדו להם, או שהזניחו אותם, לא יצמיחו כאן חברה דמוקרטית. לנסח חוקה בתנאים של אי-הסכמה ולקוות שכולנו נקדש אותה בגלל שנדע את הפרוצדורה, זאת שטות גמורה. מי שעתידה של הדמוקרטיה בישראל מדאיג אותו כדאי שיחשוב על חברה, כלכלה ותרבות, לא על ניסוח חוזה בחסותם של עורכי דין.

גדי טאוב, סופר, שוהה בניו-יורק