להוציא את לבנון מתוכנו

ב-12 באפריל 1999, ערב יום השואה, נהרג רב סמל נועם ברנע ממטען צד ליד הבופור. אביו ואמו, עדה ואהרון ברנע, החלו עוד זמן רב לפני שנפל בפעילות למען נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון. הם, ואחרים כמוהם, הצליחו - אבל נועם ברנע לא זכה לכך.
שנה אחרי הנסיגה, יותר משנתיים למות הבן, אהרון ברנע כותב ל-ynet על הכאב - ועל החשש שמדינת ישראל חוזרת על הטעויות שלה, גם בלחימה מול הפלסטינים.

"מלחמה שלא ניתן לנצח בה"

כשנה לפני היציאה מלבנון נהרג בננו נועם ז"ל, לוחם ביחידה מובחרת של צה"ל, לרגלי הבופור, כאשר הוא נושא על מדיו את כפתור ארבע אמהות "לצאת בשלום מלבנון". דברים שחשבנו ואמרנו לפני האירוע הטראומטי ביותר בחיינו, קבלו פתאום תוקף אחר אחריו, ודעת הקהל בישראל הטתה פתאום אוזן לטיעונינו הבסיסיים.
כשנה מאוחר יותר קיים אהוד ברק את הבטחתו החגיגית והוציא את צה"ל ואת ישראל מלבנון. היום, שנה אחרי, אנחנו נוכחים לדעת כי לבנון טרם יצאה מתוכנו.
עם נפילת בננו גילינו כי סדרה של מחדלים חמורים של קצינים בכירים הובילו לנפילתו. היומן המזעזע של סגן גלעד, שפורסם תחת הכותרת "הר הקללה" בגיליון "שבעה ימים" של "ידיעות אחרונות", חשף טפח ממחדלים אלה בפרק שהקדיש לבננו. דרשנו בזמנו לחקור, להבהיר, לחשוף אחראיים וליישם לקחים. עשרה חודשים אחרי נפילתו קיבלנו את גרסתו הרשמית של צה"ל לנפילתו. זו הייתה מסכת מבישה של הסתרות, שקרים וכיסויים הדדיים. תגובותינו הנזעמות זכו לטפיחות שכם ידידותיות, ותו לא. שאלנו: האם זהו צה"ל שהכרנו…? מה קרה בדרך…?
ואנחנו משליכים מעבר לכאבנו האישי שאין גדול ממנו ושואלים: האם איכויות צה"ל שיצא מלבנון הן האיכויות עמן הוא נכנס אליה? האם בכלל יתכן כי צבא כלשהו יתבקש להלחם מלחמה בלתי מובנת, בלתי הגיונית, מלחמה שמפלגת את העם, שמכרסמת בכל ערכיו, והוא ייצא ללא פגע…?
התשובות לשאלותינו מצויות בכותרות העיתונים שמספרות על האירועים המתרחשים סביבנו – שנה אחרי היציאה מלבנון. עם נבוך שבולע בקלות סיפורים והבטחות של פוליטיקאים חסרי אומץ ומצפון, המבטיחים לו שלום, בטחון והמשך כיבוש של עם אחר, כאילו תערובת זו כלל אפשרית. צבא המתבקש "לעשות את העבודה" המלוכלכת ואינו מצליח, כי משימה זו היא בלתי אפשרית. אך איפה הקצינים, שיסבירו לדרגים שמעליהם שגם מלחמה זו, בדומה לקודמת בלבנון, שאליה גררונו אותם פוליטיקאים חסרי מצפון, שיכורי אשליות כוח, אינה מלחמה שבה יוכל צה"ל לנצח.
תסמונת לבנון פועלת שוב. היא מכרסמת בתוכנו. אוכלת בנו והורסת אותנו. טרם הפקנו אל לקחי ישיבתנו רבת השנים בלבנון. למען עצמנו, אך יותר מזה, למען הבאים אחרינו, מוטב שנזדרז לעשות זאת.