הבורות והצדק

ההאשמה החמורה ביותר הנשמעת כלפי ש"ס לאחר התבטאויות מנהיגיה נגד גזר הדין של אריה דרעי, היא שמפלגה זו "דורסת את ערכי הדמוקרטיה". למעשה, נופלת עליה האשמה הרבה יותר חמורה מזו: היא דורסת את ערכי היהדות. יותר מאלפיים שנה לפני המהפכה הצרפתית, שקבעה כעיקרון את שוויון כל האזרחים לפני החוק - חקקה תורת משה את העיקרון כי "לא תכירו פנים במשפט, כקטון מגדול תשמעון", וכן - "לא תישא פני דל, ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט את עמיתיך". משמעות המחאה של אנשי ש"ס נגד פסיקתן של כל רשויות המשפט בישראל בעניינו של דרעי, היא תביעה "להדר פני גדול", כלומר, להטות את מאזני הצדק. לשפוט מתוך משוא - פנים, לזכות את הנאשם בגלל מעמדו הרם, ומה שאבסורדי מזה - בגלל השתייכותו לעדה מסוימת הטוענת שהיא מקופחת. לפי מושגי הצדק הישראליים. גם דוד המלך לא זוכה מאשמה לאחר חטאו עם אשת אוריה.
אילו היו אנשי ש"ס בטוחים בצדקתו של דרעי, ומשוכנעים כי בית-המשפט הישראלי עיוות את דינו - דרך אחת היתה לפניהם להוכיח זאת: להקים בית דין משלהם, כולו מורכב מיודעי-דין מאנשי שלומם, להביא לפניהם את פרטי כל העדויות ומאות המסמכים שהיו לפני השופטים, ולשמוע מה היו הם אומרים על חפותו או אי-חפותו של דרעי, שהואשם בעבירות שוחד וגנבה, על פי ראיות אלה, ואפילו להלכה בלבד.
באותה מידה שמחאותיהם של מנהיגי ש"ס רחוקות מן הצדק, הן רחוקות גם מן האמת. אליהו סוויסה משקר ביודעין כשהוא אומר שהחלטת השופט אהרון ברק היא "סיבוב הסכין התקועה בגוף העדה הספרדית". הוא יודע היטב שאנשי ציבור מכובדים רבים, רובם אשכנזים, הורשעו בדין ונשפטו לתקופות מאסר ארוכות. הוא יודע היטב שאפילו אם חלה טעות בשיקולי בית הדין, על פי סברתו, היא בשום פנים לא נבעה מתוך אפלייה לרעה של בן העדה הספרדית. להיפך, יש נטייה, אולי לא- מודעת, ל"אפלייה מתקנת", ועל-אף זאת, הוא מסית את המוני התומכים בש"ס לעלות על בריקדות כדי לחולל את "המהפיכה הספרדית". מעין אינתיפאדה נגד האשכנזים.
השאלה הגדולה היא מדוע רבבות מצביעי ש"ס נוהים אחרי סוויסה ואחרי מטיפים אחרים המשמיעים גידופים ודברי הבל, דברים שהם עלבון לשכל הישר. הבורות היא האויב הגדול של האמת, ובבורות לוקה חלק גדול מהדור הקשיש, האמון על אמונות תפלות ופולחן "קדושים"; ומה שמדאיג יותר הוא, שלוקה בה עכשיו דור חדש, של חניכי תלמודי-התורה והמדרשאות של ש"ס, שנחסמת בפניו כל גישה להשכלה נאורה ולעולם המחשבה הרציונאלית והחופשית, ולהישגי המדע וההגות של מאות השנים האחרונות. מי שחי בגטו רוחני כזה, מהווה חומר בערה לכל הסתה קנאית, שאינה שואלת כלל מה אמת ומה צדק.
אבל לא זה בלבד מניע רבבות אנשים תמים וישרים, רובם עובדים בזיעת אפם, חיים בשלום ובאחווה עם שכניהם האשכנזים, להימשך אל קנאי הדת העדתיים ולהיגרר אחר ההסתה שלהם. גורם שמשקלו לא פחות מן הראשון הוא הסלידה מן ההוויה החילונית הסובבת אותם: הווייה של ריקנות, העדר כל אידאלים, שימוש ציני וממוסחר בגירויים מיניים, התמכרות לסמים, רדיפה ללא מעצורים אחר הבצע. מי שצופה ערב ערב בטלוויזיה ורואה את מסיבות האקסטזי ההוללות, שנערים ונערות מבני 12 ומעלה לוקחים בהן חלק, ולומד על תוצאותיהן הקטלניות, ומי שקורא בעיתונים על התרבות מעשי האונס, האלימות והרצח - עשוי להגיע למסקנה שמוטב ללמוד תורה מתוך עצימת עיניים לכל הישגי העולם המודרני, מאשר להיחשף לרעות החולות האלה.
אבל תיקונו של המצב הזה הוא בידי המחנה החילוני. אם לא יתגייס לטיהור התקשורת הפופולרית מן הזולות הסנסציונית והפורנוגרפית המציפה אותה, אם לא ינסה להחדיר סגנון תרבותי יותר ביחסי אנוש ובהתנהגות היומיומית בבית וברחוב - ייתכן מאוד שאמנם תתחולל פה "מהפיכה", שתהיה מנוגדת לכל מושגנו על מהותה של תרבות ועל החשיבות העליונה של חופש הרוח והמחשבה.

אהרן מגד - סופר