בית ראובן עם הפנים לאלף השלישי

"פייטן הצבע והצורה", כך הספיד העיתונאי הוותיק דוד גלעדי את הצייר ראובן רובין עם מותו לפני 27 שנים. חודש לפני מותו חתם רובין על הסכם להעברת הבית ברחוב ביאליק 14 בתל אביב, וכן 45 תמונות שמן נבחרות לרשות עיריית תל אביב, במטרה להפוך את הבית למוזיאון, שבו יוצגו יצירותיו ועבודות של אמנים אחרים.
11 שנה אחרי מותו, בשנת 1983, נחנך בית ראובן ומאז שימש כמוקד לפעילות אמנותית ותרבותית, בניהולה של כרמלה רובין, כלתו של הצייר.
בימים אלה עובר הבית "מתיחת פנים" נוספת על פי תוכניתו של האדריכל נחום כהן מתל אביב. קרן תד אריסון וקרן תל אביב לפיתוח תרמו ביחד כ-370 אלף דולר לפרויקט הנוכחי, שיימשך כחצי שנה. הבית עצמו ייפתח שוב לקהל רק לאחר השלמת התצוגה הפנימית, ככל הנראה בעוד כשנה.

מרומניה לבצלאל

רובין נולד בשנת 1893 ברומניה ועלה ארצה ב-1912 כדי ללמוד ציור בבית הספר בצלאל. בתום לימודיו יצא לפריז ולמד באקדמיה לאמנויות יפות. אחר כך שב לרומניה לכמה שנים ועסק בציור. ב-1920 הציג לראשונה מיצירותיו בניו-יורק. ב-1922 שב לישראל ושנה אחר כך קיים תערוכה במגדל דוד בירושלים.
עם הקמת המדינה מונה לשגריר הראשון של ישראל ברומניה. ב-1950 חזר לארץ. הוא היה חבר הוועדה לקביעת הסמל והדגל של ישראל.
בשנת 1929 נשא רובין לאישה את אסתר דיוויס, ילידת ניו-יורק שעלתה בעקבותיו לארץ. לבני הזוג נולדו שני ילדים, דוד ואריאלה.
במשך השנים הציג רובין מיצירותיו בתערוכות רבות בארץ ברחבי העולם. נושאי ציוריו קשורים לנופי הארץ וטיפוסיה ולנושאים תנ"כיים (כמו הסדרות על הנביאים ומלכי ישראל). רובין זכה שנה לפני מותו בפרס ישראל.
ביאליק כתב בפברואר 1926 על רובין: "ארץ ישראל, הנתונה לנו בציוריו של ראובן כמו שהוא רואה אותה – היא כולה, על הריה ועריה, גנותיה ועמקיה, זקניה ונשיה, יהודיה וערבייה, חמוריה ועזיה, אבניה וצמחיה ועל פי רוב כשכל אלה באים בערבוביה, מצורפים צרופים בלתי צפויים על פני בד קטן רבוע אחד – ארץ ישראל נראית לנו כעין מדרש אגדה אחת, אגדת ארץ ישראל".
בבוקר מותו, 13 באוקטובר 1974, רשם רובין את ציורו האחרון וכמעט השלימו. רואים בו דמות בלתי מזוהה המחזיקה מכחול בידה. מעליה מרחפים תווי פניו של ראובן עצמו בין שתי כנפיים. בערבו של אותו יום מת רובין בביתו. הוא נקבר בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב, סמוך לרחוב ביאליק.
כרמלה רובין מציינת, כי ההחלטה לתרום את הבית לרשות הציבור גמלה אצל רובין בשנות חייו האחרונות. "בשנים אלו נהג ראובן לנוח בחצר ביתו ולהשקיף לעבר הרחוב. הוא ראה ילדי גנים ובתי ספר חולפים בדרכם לביקור המסורתי בבית ביאליק, ובדעתו עלה הרעיון לפתוח את הבית לילדי העיר בבוא היום".

לשמור על רוח הבית

הבית, במקור בן שתי קומות, נבנה ב-1931 על ידי משפחת טפליץ. אחר כך עבר לבעלותו של שמעון יעבץ שחי בניו-יורק והשכיר את הקומה הראשונה למשרדי הסוכנות היהודית ואת השנייה לרובין. ב-1954 רכש רובין את כל הבית ובהמשך הוסיף את הקומה השלישית שם מיקם את האטליה שלו.
גרם מדרגות מוביל מקומת הכניסה, בה היה במקור הסלון, חדר האוכל והמטבח אל הקומות העליונות. כיום משמשת קומת הכניסה לתצוגה, וכך תישמר גם אחרי השיפוץ הנוכחי.
בקומה השנייה, ששימשה בעבר למגורי המשפחה, ישנו כעת חלל לתצוגה. במסגרת השיפוץ הנוכחי יוסרו כמה מחיצות כדי להגדיל את חלל התצוגה. גם הספרייה שבקומה זו, תעבור למקום אחר.
בקומה השלישית נמצאת, כאמור, האטליה שנותרה כפי שהיתה, עם כני הציור, הבדים ושאר האביזרים. ממנה ישנה יציאה למרפסת פתוחה, שעד כה היתה חסומה למבקרים. בתום השיפוץ יתאפשר למבקרים לצאת אליה.
החלל הקטן, בקומה זו, ששימש לתוכנית האור קולית יתבטל, ככל הנראה, והתוכנית תשודר באמצעות וידיאו שיוצב במקום אחר.
המרתף, שלא היה עד כה בשימוש, יהפוך לכיתת לימוד עבור קבוצות התלמידים שמבקרות בבית.
האדריכל נחום כהן מספר על שינויים נוספים שייעשו בבית, כמו מערכת מיזוג אוויר כללית, מעלית ומערכת תאורה מוזיאונית מודרנית. כמו כן יש כוונה למחשב את הארכיון.
במסגרת עבודות השיפוץ יוחלפו הסורגים והגדר החיצונית המסוגננים, לצורות גיאומטריות, שיאפיינו את רוח שנות ה-30. כרמלה רובין מציינת בהקשר זה, כי הבית הוא בסגנון "מעבר" מהסגנון האקלקטי של שנות ה-20 לסגנון הבאוהאוס והחלפת הגדר והסורגים, למשל, היא בניסיון להחזיר לבית את סגנונו המקורי.
החצר המרוצפת תעבור גם היא שינויים קלים, ולמרות שלא היתה בבית המקורי, היא נחוצה לאירועים המתקיימים בבית. על מיקום פסלו של מנשה קדישמן (סוס שבטנו היא נוף חקלאי), שמוצב זה כמה שנים בחצר בהשאלת האמן, יוחלט בהמשך עבודות השיקום.
כרמלה רובין אומרת כי אחרי 18 שנות פעילות נוצר צורך לתחזק מחדש את המבנה. כלתו של הצייר מדגישה כי לא מדובר בשינוי מהותי במבנה, אלא הכוונה "להוציא מהמבנה הקיים את הפוטנציאל המקסימלי, אבל לשמור על אופיו ורוחו של הבית".