העם עם הגינה

עוד מעט תבוא משטרת השחונה ותחפש בחצר שלכם חתיכת דשא. יפתחו לכם תיק על גידול עציץ חשוד וילכדו אותך בעוון השקיית אדנית בניגוד לתקנות.
הגננים היום עצובים.משמר הנגב שלנו יאכוף חוקי יובש קשוחים: "סליחה אדוני, מה עושה פה הגלדיולה ¿הזו? תוציא את הרשיונות לגידול פילדנדרון התשס"א". לאף אחד אין כוח להתקוטט עם בזבזני המים הגדולים: חקלאים של גידולים מיותרים, תעשיינים עתיר-מים וזכויות ועיריות שלא מצליחות לתחזק מערכת ניקוזנורמלית. על כן מתנפלים על האזרח הקטן ופיסת הדשא שלו. פרח שלי, הו פרח.
וידוי אישי: אני לא מעשן ואין לי גינה (ודאי שאינני מעשן מה שצומח בגינה). אבל הצורה שבה ירדפו עוד מעט כל מי שהציץ לו זלזל תזכיר את ההיסטריה שבה מתנפלים על המעשנים. שכנים חשדנים ילאטו לשפופרות טלפון: בואו מהר לרחוב השושן היבש קומה שש. מישהו שם משקה גרניום".
עוד מעט והרחובות המכוערים שלנו יצהיבו בגלל שבממשלה ובעירייה יושבים אנשים שלא מסוגלים לנהל משק מים. בגלל שבמקום מעשים מחפשים סמלים וכותרות בעיתון. אני כבר רואה איך צומחת פה מחתרת הוורדים, שכל חבריה נראים נורמלים, אבל בלילות הם מוציאים מהסליק את הוורדים או את הבוגנוויליה ומזליפים להם כמה טיפות חיים באין רואה.
ודאי שגם האזרח הקטנטן יכול לחסוך במים גם בלי להתרחץ בזוגות. אפשר לוותר על הבריכות הפרטיות, כדאי להשקות בשעות נכונות ולהשתמש באמצעים חסכניים. הכל נכון ויפה. אבל האיומים בקנסות ובמרדף דווקא אחרי בעלי גינות הנוי הפרטיות והקטנטנות נובעים מהגישה שאסתטיקה, נוי וטעם טוב הם דברים מיותרים. הדבר הראשון שיש להיפטר ממנו. מה שלא שותים ולא מרוויחים ממנו כסף – לייבש.
"אם יש לך רק שתי פרוטות", אומר פתגם ידוע, קנה באחת לחם ובשנייה פרח. לחם כדי שיהיה לך איך לחיות, ופרח כדי שיהיה לך בשביל מה לחיות". מזל שלא מייבשים את הפתגמים.