צביעות כחולה

מפיק הוליוודי פנה אל במאי הוליוודי וביקש ממנו: "תעשה לי סרט אהבה". "אתה מתכוון נזיר עם כל הנזירות בכנסיה?" שאל הבמאי. "לא", אומר לו המפיק, "סרט אהבה!". "אה, אתה מתכוון מורה עם כל התלמידות", "לא", צועק המפיק "סרט אהבה!!". "אה, אתה מתכוון רפתן עם הפרות בתוך הרפת", "לא!" צועק המפיק, "סרט אהבה - גבר אחד ואשה אחת", "אהה, אז תגיד שאתה רוצה סרט תעודה!" עונה לו הבמאי.
העולם משתנה במהירות ואנחנו חייבים להשתנות אתו, פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה, אמר סקיני במחזה "בית התה של ירח אוגוסט". אבל אני מאמין שפורנוגרפיה ,יותר מהכל, היא עניין של זמן ותקופה.
לפני 35 שנה לא הרשו להשמיע את "שיר השכונה" של התרנגולים כי הופיע בו המשפט 'מסובבת את התחת ושונאת את הבנים'. ויכוח ציבורי עז ניטש סביב השיר המקסים הזה של חיים חפר עד שהותר לשדר אותו. אנחנו הילדים לא האמנו למשמע אוזנינו: מרשים להגיד את המילה 'תחת' ברדיו! באותה תקופה כשהיינו חוזרים בדרך מבית ספר היינו נעצרים ליד הקיוסק בפינת שדרות קרן קיימת (היום בן-גוריון) ורחוב בן-יהודה בתל-אביב, שם היו תלויים גיליונות השבועון "העולם הזה", כשעל שערם האחורי הייתה, רחמנא ליצלן, תמונה של בחורה בביקיני ושני פסים שחורים מסתירים את מה שאסור היה לנו לראות.
ובכן, פורנוגרפיה היא באמת עניין של זמן. ומה שהיה בלתי מתקבל על הדעת אז, נשמע היום כל-כך תמים ופשוט. אך האם הזמן משנה כל אמת מידה? האם באמת אין גבולות סופיים של מותר ואסור? אינני בטוח שהתשובה בידי, אך לא צריך ללכת רחוק בזמן כדי להראות את הבלבול וחוסר אמות המידה הברורות: בעונת השידורים האחרונה, כשהופיעה בתוכנית שלי צ'יצ'ולינה, והראתה למשך שניה וחצי (הזמן תוזמן בדיוק ע"י מועצת הערוץ השני) את שדה הימני, קיבלה חברת "קשת" קנס בסך שלוש דקות פרסום (שהם כ- 50,000 דולר) על ה"תועבה" הזאת. והנה עכשיו אפשר יהיה לראות בכל בית באופן חופשי זיונים, מציצות, אצבעות בתחת, והכל חופשי-חופשי תמורת 100 ש"ח לחודש!!
האמת, קשה לי להבין את העניין הזה. לא בגלל שאני פוריטני, אלא בגלל שאני לא מבין את חוסר הפרופורציה. הרי זו אותה טלוויזיה ואותה ממשלה שנותנת זכיונות למשדרים. למה חברת "קשת" צריכה הייתה לשלם 50,000 דולר על שניה וחצי של ציצי, וחברת yes תרוויח אותו סכום תמורת שעה וחצי של פורנו?
לא מפריע לי הפורנו. מפריעה לי העובדה שהם עוד לא עשו החלטה איזה מדינה זו. האם אנחנו מדינה סוציאליסטית שמרנית, או שמא קפיטליסטית, דמוקרטית וליברלית. האם יש פה עניין של איפה ואיפה, האם ניתן לקנות כל דבר בכסף?
קראתי את הדעה שפרסמה שולה אלוני במדור הזה, ואני מסכים אתה, אך לא בשל הפחד מאיבוד השליטה על יצרנו, אלא מהפחד שמא אובדת השליטה על הדרך שבה מנוהלת המדינה.