שתף קטע נבחר
 

אפרים קישון: "אולי לא רצו לבזבז את הפרס על נעורי"

אפרים קישון, שהוכרז בין הזוכים השנה בפרס ישראל על מפעל חיים בראיון מיוחד ל-ynet. על הדחייה המאכזבת של הממסד, על סגירת חשבונות מאוחרת, על הקושי לכתוב סאטירה אוניברסלית, על ההצלחה הבינלאומית ועל האהבה לישראל. אני לא מתכנן לקפוא על שמריי" הוא מבטיח

שרת החינוך, לימור לבנת, הודיעה אמש על זכייתו של הסופר, הסטיריקן והמחזאי אפרים קישון, בפרס ישראל למפעל חיים. קישון אמנם זכה בשלושה פרסי גלובוס הזהב ומועמדות כפולה לפרס האוסקר (עבור סרטיו "סלאח שבתי" ו"השוטר אזולאי"), מועמדות לפרס נובל לספרות ואינספור פרסי ספרות בינלאומיים ומקומיים, אך זו הפעם הראשונה, לאחר 50 שנות יצירה, ששמו מוזכר בהקשר של הפרס המכובד ביותר המוענק בישראל. לאחר ההודעה על הזכייה מיהר קישון, העושה בימים אלה בשוויץ, לחזור לישראל. בראיון מיוחד ל-ynet הוא מספר על שנים של דחייה ממסדית, על סגירת חשבון מאוחרת, על אהבת ישראל וגם קצת על סאטירה, ואפילו משווה עצמו לחיים רביבו.

- למרות כל הפרסים הבינלאומיים בהם זכית, הפרס הזה חשוב לך במיוחד. למה?

"זה אולי נשמע מוזר, אבל לפרס הזה יש משמעות מיוחדת מכיוון שקיבלתי אותו באיחור. זה נכון שקבלתי פרסים ברמה שכזו בארצות אחרות כמו הולנד, אוסטריה והונגריה, אבל אני ישראלי, ומכיוון שאדם מקבל פרסים לא רק בשביל עצמו, אלא גם בשביל הצאצאים שלו, בשבילם זה משהו מוחשי שאבא'לה שלהם קיבל את הפרס. במשך שנים לא הבנתי למה בארץ לא הצליחו להדביק את מהירות ההכרה לה זכיתי בחו"ל. אולי חשבו שבגילי המופלג זה הזמן להעניק לי את הפרס ולא רצו לבזבז אותו על נעורי. אולי זה הגורל".

- טומי לפיד התראיין הבוקר ואמר שהיה מעדיף לו היית מקבל פרס ישראל לספרות ולא פרס על מפעל חיים, ושהעובדה שלא העניקו לך פרס בספרות קשורה בזלזול הממסד ביצירה הסאטירית. מה אתה חושב על זה?

"טומי כתב מכל הלב ורצה להביע את מחאתו על-כך שחוגים ספרותיים ישראליים לא מכירים בכתיבה הומוריסטית, למרות שזו הכתיבה הקשה מכולן. זוהי מחאתו ולא מחאתי. אני כתבתי לא רק ספרים אלא גם מחזות וסרטים, והענקת הפרס כפרס מפעל חיים היא לכלל העשייה שלי".

- ישנם כאלה שאומרים כי העובדה שלא קבלת עד היום את פרס ישראל נובעת מכך שרוב זמנך ופועלך נעשה מחוץ לישראל.

"זה משעשע מפני שדבר כזה לעולם לא היו אומרים על חיים רביבו. עליו לא היו שואלים למה הוא בברצלונה ולא בבית. תביני, רביבו הוא כדורגלן נהדר ולכן שם הוא בונה את שמו ואת שמה של מדינת ישראל. ההבדל ביני לבין רביבו הוא שעליו כותבים בכל הזדמנות, ועלי במשך שנים לא כתבו מילה אחת. זה לא שאני ישראלי; אני ישראלי לדוגמא. הבן שלי רפי, קיבל דוקטורט בהיידלברג, ואמיר, הבן השני, קיבל דוקטורט בייל. כל אחד מהם יכול היה להשאר בסיליקון ואלי או בברלין ולעשות מיליונים, אבל הם פה, כי זה החינוך שהם קיבלו מהאבא'לה שלהם".

- יכול להיות שהכתיבה ההומוריסטית והסאטירית מצריכה ריחוק פיזי מהאובייקטים שעליהם אתה כותב?

"אני לא חושב. כתיבה היא טבע אנוש ואני לא עוסק באקטואליה ודברים חולפים כמו פוליטיקה ופוליטיקאים. אני כותב על נושאים נצחיים ואוניברסליים כמו ילד, אישה ומס הכנסה. לא הייתי מצליח בקוריאה, לדוגמא, אם הכתיבה שלי לא היתה אוניברסלית. אני כותב על חולשות אנוש וכולנו קנאים, כולנו שקרנים ורמאים, לכן אין הבדל בין קהל הקוראים הישראלי לקהל הקוראים באירופה. אני לא גזען, אני אני. יש לי דעה מגובשת על האנושות. גם לקדוש ברוך הוא היתה דעה מגובשת על האנושות, אבל הוא ככל הנראה הצטער על איך שיצאנו. הספרים שלי מופיעים ב-37 שפות שונות; אדם לא מגיע לזה תוך ישיבה באפקה על הספה שלו לפני הטלוויזיה. אני נמצא הרבה בחוץ לארץ, אבל מקפיד לחזור הנה כל חודש".

- הפרס הוא סגירת מעגל?

"זה חריג. אני חושב שאני הסופר הפרו-ישראלי הראשון שמקבל את הפרס. בדרך כלל נותנים את הפרס בגבה מורמת וחיוך סרקסטי לאלה שמתנגדים למדינה הציונית ותומכים באויביה. אלה עד היום היו חביבי המבקרים. אני חריג".

- פרס ישראל למפעל חיים - קצת כמו "חיים שכאלה" - הוא סוג של סיכום. מה הוא מסכם בשבילך?

"זה מסכם או אולי מסיים תקופה ארוכה שבמהלכה שאלתי למה מתקיים קשר של שתיקה עליי ועל דברים שכתבתי. למה לא מכירים במה שאני עושה. הפרס הזה סיים את התקופה ההיא באופן סופי. אם השאלה מתייחסת לעשייה, אני לא מתכנן לקפוא על שמריי. מי שרוצה להיות בריא ולחיות הרבה זמן, חייב להמשיך לעבוד וקשה. זו עבודת פרך"

- יש משהו מסוים על הפרק?

"יש מספר דברים. אני ממשיך לביים באירופה ובסוף השנה יעלה בתיאטרון הקאמרי מחזה חדש שכתבתי בשם "נפתח לרגל שיפוצים", שעוסק במאחורי הקלעים של עולם התיאטרון הסוער. אני עובד על כתיבת ספר חדש, רומן, אבל אני לא אוהב לדבר על דברים שטרם סיימתי או שנמצאים במהלך עבודה, כך שזה עדיין בסוד".
בין עשרות הספרים שכתב קישון, שהפכו עם השנים לחלק בלתי נפרד מהקלאסיקה הישראלית, אפשר לציין את "השועל בלול התרנגולות", "ספר הסאטירות הראשון", "ספר הסאטירה השני", "סיפורי ארבינקא", "שעיר לעזאזל" ו"העולה שירד לחיינו". בין המחזות שכתב: "שמו הולך לפניו", המחזמר "סלאח שבתי" ו"חתול בשק".

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קישו:. לא רצו לבזבז את הפרס על נעוריי
לאתר ההטבות
מומלצים