עמיר פרץ: לא "מעניינים אותנו ג'ובים"

"שלושה מנדטים", הכריזו הטלוויזיות בעשר בלילה. יושבי השורה הראשונה במטה מפלגת "עם אחד" חייכו בשמחה מאופקת, אבל לא קפצו מכיסאם. למעשה, הם לא יכלו לעשות זאת גם אם רצו. הדבר הראשון שקידם את פני הנכנסים לאולם המרכזי במטה המפלגה ברחוב קרליבך בת"א, היה סוללה של 6 כסאות גלגלים. הנכים עם "עם אחד", זה היה המסר.
בבחירות הקודמות ב-99 השיגה "עם אחד" 2 מנדטים, הפעם היא עלתה בסופו של דבר לארבעה, עלייה מכובדת של 100%, אבל בעם אחד חלמו אפילו על יותר.
"מה אתה עצוב סבא, תחייך"!, רעם בחיבה מזכ"ל המפלגה, אבי ביצור, על אחד הפעילים. "אני אעמוד כאן ב-4 בבוקר ואכריז על חמישה מנדטים"! הבטיח.

ניחושים והערכות

המטה המרכזי היה ריק למדי, כ-30 איש, שעשרה מהם אנשי תקשורת. זה לא היה מקרי. יו"ר המפלגה, עמיר פרץ, הסתובב בשטח בין הקלפיות ומטות הפעילים בנגב עם להקת פעילים ומעודדים והיה אמור להגיע רק ב-3 לפנות בוקר. גם שאר אנשי השטח וארבעת המועמדים המובילים היו מפוזרים בין הקלפיות עד הרגע האחרון – לדאוג שהמשקיפים לא יעזבו, שהפעילים ינצלו עד תום כל סיכוי לקול אפשרי.
עד אז עסקו הפעילים בניחושים והערכות. לאט לאט, ככל שנקפו השעות עלה מספרם של האנשים במטה. גם חרושת השמועות החלה לתפוס תאוצה. "אחייני אמר שבטלוויזיה אמרו שקיבלנו ארבעה מנדטים, יחד עם הסכם העודפים שיש לנו עם המפד"ל זה חמישה", עולצת אשת מטה מאושרת בבואה. אנשי המפתח מתחילים להגיע. "איך הצביעו החבר'ה שלי", מתגאה כוכבה קניסטר, בכירה ב"משען", רשת בתי האבות בבעלות ההסתדרות.
בטלוויזיה דשים בתוצאות המדגם מכל כיוון שהוא. אנשי עם אחד צופים בעיניים כלות בזינוק המטאורי של שינוי, המפלגה שמאמינה בכוחות השוק הקפיטליסטי והיד הנעלמה שתייצב אותו. המפלגה שהם אוהבים לשנוא.
בין הנכים שקרובים למרקע נמצא גם אריה צודקביץ', מראשי מאבק הנכים. הקבוצה שהתגבשה תוך כדי מאבק הולכת עם פרץ. כמותם גם נהגי המוניות, אתיופים, באדיבות אדיסו מסאללה – מקום 4 ברשימה.

כתום עולה

פרץ מגיע בגדול. הרבה לפני שהוא נכנס שומעים תופים ושריקות. קבוצה של "כתום עולה", כוח השטח של המפלגה שמורכב מכ-200 צעירים, בעיקר סטודנטים, מקיף אותו כמו להקת מעודדים נלהבת. הצלילים והאנרגיה הצעירה מכים במטה המנומנם כמו זריקת מרץ. פרץ נכנס ומתמסר בשמחה למעודדים שמרקידים אותו ביחד אתם. המטה התמלא בינתיים ויש בו כ-150 איש שמצטופפים בו.
פרץ מתייצב בעמדת הנאום. פרק התודות הפותח ארוך יחסית לשאר המפלגות, אבל לא ארוך מדי – לתודות במפלגה קטנה יש משקל סגולי גדול הרבה יותר מאשר במפלגות הגדולות. אחרי זה הוא עובר לתוצאות.
"מעבר לכל הישג פוליטי", מדגיש פרץ, "עברנו במהלך הבחירות האלה מהלך אנושי מורכב, עם היחשפות בין קבוצות אנשים שונות והתחברות ביניהן". התוצאות הפוליטיות הרבה פחות חשובות מהמסגרת האנושית שהתגבשה כאן. את המסגרת הזאת צריך לשמר, ממנה נוכל להתקדם".
פרץ צודק, פעמיים. הפעילים צריכים שיחת מוטיבציה וחיזוקים חיוביים, והוא צריך מפלגה. הגרעין הממשי, המפותח יותר, של המפלגה הזאת מתחיל להתהוות ברגעים אלה ממש והוא יודע את זה.
ברמה הכוללת ולאור התוצאות, לפרץ אין אשליות. "המציאות הפוליטית הישראלית מתמחה ביצירת מצבים מורכבים. אם יקראו לנו לדיון, נבוא. אם לא, נלך לאופוזיציה", אמר ל-ynet.

ואם יקראו לכם לדיון, על מה תתעקש?

"לא מעניינים אותנו ג'ובים, אלא רק חוקים חברתיים. בראש ובראשונה שכר מינימום של 1000 דולר ופנסיה לכל אזרח".

ואם הדרישות האלה לא יענו להסכמה?

"אז נלך לאופוזיציה, כבר עשינו את זה".