"אנחנו רוצים להבין את הכאב שלכם"

לגעת נושא השואה היהודית, לנסות להבין את הכאב שעברו היהודים במחנות ההשמדה – ואחר כך לחזור לארץ ולהוביל לשינוי מעמיק ביחסי יהודים-ערבים. זו עיקר היוזמה של עשרות אינטלקטואלים מוסלמים, נוצרים ודרוזים מקרב ערביי ישראל, שייצאו בסוף חודש מאי לביקור במחנות ההשמדה הנאציים בפולין, בהם אושוויץ, תחת הכותרת "מזיכרון לשלום".
בין חברי הקבוצה מחנכים, מרצים באוניברסיטאות, סופרים, רופאים, אנשי דת וגם אנשי עסקים, ללא השתייכות פוליטית. היוזמה קמה על רקע הדאגה מהידרדרות היחסים בין יהודים וערבים אזרחי המדינה ובמיוחד מהנתק, העוינות והניכור שהתגלעו מאז אירועי הדמים של חודש אוקטובר 2000.
הריגתם של 13 מערביי ישראל בידי כוחות המשטרה ומג"ב הותירה פצע פתוח, שיהודים וגם ערבים לא השכילו לנסות לרפאו. ההידרדרות נמשכה תוך איבוד שליטה. המצב הזה הוביל קבוצה של אינטלקטואלים ערבים לנקוט בצעד יוצא דופן – להבין את שורשי העוינות באמצעות לימוד השואה וביקור במחנות ההשמדה, במטרה לחולל שינוי במחשבה האישית והקולקטיבית, או לדברי עו"ד אחמד מסאלחה, מיוזמי הרעיון, כדי "להחזיר את השפיות למדינה".

האינטרס הכפול

דרך ביקור במחנה ההשמדה אושוויץ מבקשים האינטלקטואלים הערבים להביא לפיוס בין העמים ולפתיחת דף חדש במערכת היחסים, שצברה הרבה איבה ועוינות בשנתיים וחצי האחרונות. דיבורים בקרב חברי הקבוצה נשמעים הרבה יותר אחראים, עם גישה הרבה יותר מעמיקה לגבי הסכסוך בכללותו. "יש לנו אינטרס כפול בהדלקת נר הפיוס בארץ האהבה והשלום", הם אומרים. "פעם בהיותנו חלק מהעם הפלשתיני כדי שיזכה לחופש ועצמאות, ופעם בהיותנו אזרחי ישראל אשר חיים את חייה וסובלים את סבלה ורוצים שתחיה בשלום וביטחון".
אחרי ימי עיון, סדרת הרצאות, לימוד השואה וביקור ב"יד ושם", תצא משלחת ערביי ישראל ל"מצעד החיים" – ארבעה ימים של ביקור ולימוד במחנות ההשמדה בפולין. המשתתפים, שכבר החלו בהכנות לקראת הנסיעה, מתכננים ביקור שקט, מכובד, ללא נואמים וללא סממנים הפגנתיים.
הם מדגישים כי הפרויקט כולו נטול כל אינטרס מפלגתי או אישי, ומבטיחים כי "לא מדובר בסתם ביקור של בתי קברות או תפילות, אלא מסע אל מעמקי הנפש, מסע למידה, מסע של שותפות בכאב ובסבל והרצון להירפא מהם. ביקור למען פתיחת דף חדש ביחסים בין שני העמים, מסע של הכרה הדדית בגורל המשותף לשני הצדדים על אבל בסיס עקרונות חדשים ברוח הסיסמה 'לא שוכחים אבל סולחים'" הם אומרים.

אל העומק ההיסטורי

האב אמיל שופאני, ראש הקהילה הנוצרית- קתולית בנצרת, סופר ומנהל בית ספר "אלמוטראן" בנצרת, הוא האיש אשר הגה את הרעיון וסחף אחריו תמיכה של אנשי רוח ומחנכים מקרב ערביי ישראל. "בנושא השואה יש פוטנציאל שלא הבנו אותו, לא ידענו על קיומו", הוא אומר. "היוזמה נועדה להגיע למקומות הכאב, ללמוד, לגעת, לקחת לעצמנו את הכאב והסבל הזה. כי הכאב הוא אשר יאחד אותנו. המסע לאושוויץ נועד לומר כי אנחנו רוצים לא רק ללמוד אלא להרגיש את הדברים, ככל שאפשרי, כפי שהיהודים הרגישו. ומכאן להבין מה היתה ההשמדה הזאת, מה הרגישות של הכאב הזה. אנחנו לא רוצים תמורה. אנחנו רוצים לגעת בכאב של האחר כדי להבין וללכת קדימה".
לעמותת "מזיכרון לשלום" הצטרפו רבים, מן השורה הראשונה של האינטלקטואלים הערבים בישראל, כמו עלי טאה מחמוד, יו"ר אגודת הסופרים הערבים; ד"ר פייסל עזאיזה, ראש החוג היהודי ערבי באוניברסיטת חיפה; הפרופ' הדרוזי מאוניברסיטת חיפה מנסור פאדל; פרופ' דהוד בשותי מהטכניון; המשורר ד"ר נעים עראידה; הקרדיולוג ד"ר דהוד שריף; וגם השופטת קמיליה ג'דעון מבית-משפט השלום בחיפה. האישים האלה, ועוד רבים אחרים החברים בעמותה, מייצגים את הקונצנזוס של ערביי ישראל ויחד עם זאת הם בעלי השפעה על מחשבתו על ציבור ערביי ישראל.
במסמך היסוד של העמותה הודגש, כי "באותה מידה שאנו רוצים לרפא את הכאבים שלנו, אנו חפצים בחיפוש דרך לריפוי כאבו של האחר. מתוך הכרה בעקרון זה, החלטנו ללכת רחוק אל העומק ההיסטורי כדי לחפש דרך לעתיד מתוקן".

משכנעים את הרחוב היהודי

האב שופאני החליט לראות בשואה היהודית נקודת מפתח. הוא עצמו דאג במהלך השנים האחרונות לשלוח את תלמידיו מבית-ספר "אלמוטראן" לימי עיון ב"יד ושם". תלמידי בתי ספר ערבים ביקרו גם במוזיאון "לוחמי הגיטאות", אבל לדידו זה לא מספיק. הוא החליט על מסע לאושוויץ כדי להבין את הסבל, את השפעתו על העם היהודי והשפעת השואה גם על הסכסוך הישראלי-פלשתיני העכשווי.
ראשי העמותה דאגו להודיע על היוזמה לראשי הציבור הערבי בישראל ולמנהיגיו. לדבריהם, הם קיבלו תמיכה ועידוד. היוזמה הועברה גם לסופרים ואנשי רוח במצרים ובירדן. "הם הגיבו בחיוב, אמרו כי המעשה הזה עצום וגדול", אומר נזיר אל - מג'אלי, מראשי העמותה. "בעתיד ננסה להרחיב את הפרויקט הזה לכלל העולם הערבי". היוזמה הובאה גם לידיעתו של נשיא המדינה, משה קצב, שנתן את ברכתו לפרויקט.
כשמדובר על ישראלים ופלשתינים – גם בהקשר של ביקור במחנות השמדה – קצת קשה בלי פוליטיקה. המסע נועד, לדברי חברי העמותה, גם לשכנע את הרחוב היהודי לשנות מדיניות ולהוביל לשלום ישראלי-פלשתיני. "אנו רוצים להבין איך הסבל גרם ליהודים לחיות בפחד מתמיד מהאחר, ובעיקר מהערבים והמוסלמים בתקופה האחרונה. אנו חפצים להבין את ההסתגרות והחיים בתוך חומות, שמתוכם מציצים אל העם הפלשתיני דרך קני הרובים והטנקים".
עבדאללה נימר דרויש, ראש הפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית בישראל שהצטרף גם הוא בהתלהבות לרעיון, אומר: "האכפתיות שאנו מגלים היא בגלל ראיית הסכנות. השנאה הוא נשק ההשמדה ההמוני, נשק רצחני. צריכים להשמיד את הנשק ההרסני הזה באמצעות גישה חיובית לזולת, להרגיש את הכאב שלו, ולנסות לעזור. היוזמה הזאת נולדה מתוך הבנה לכאב היהודי ולכאב שלנו, ולא בגלל רגשי נחיתות או פחד".
בתוך הקבוצה יש גם חילוקי דעות, לא על הצורך לבקר במחנות ההשמדה ולגעת בכאב, אלא על המטרה. עבדאללה נימר דרויש לא מנסה להסתיר את הכוונה האמיתית של המסע הזה. הוא מדגיש כי המטרה היא הדדיות, ודורש כי בעקבות המסע הערבי לאושוויץ יתחיל מסע יהודי למקומות הסבל הערבי.

לא משווים

כששואלים אותו לאן, ממהר עבדאללה דרויש להשיב: "שיהודים ילכו לג'נין, ילכו לכפר קאסם. יש הרבה יהודים שרוצים ללכת לכל מקום שכואב לפלשתינים. הטבע האנושי מתנהג בהדדיות. אני אתנהג אליך באהבה ורגש טוב – גם אתה תתנהג אלי ככה. זהו רגש ההדדיות כי אנחנו בני אדם".
לשם ההגינות דוחה נימר דרויש כל השוואה בין השואה היהודית לסבל הפלשתיני. "זה טיפשות ושיגעון להשוות בין מה שקרה שם לבין מה שקורה היום. אני לא מחכה לתמורה, אבל אני מחכה לעורר את השכן שלי, השותף שלי במדינה אחת, שיתעורר וידע כי יש לשכנו כאב, יש לו ציפיות. השאלה היא איך פותרים את הבעיות יחד דרך הרגש המשותף של הכאב, אבל בלי להשוות בין הכאב שגרמה המפלצת הנאצית לבין כאב שנגרם במאבק בין שני העמים".
עורך-הדין מסאלחה, שסיכם את היוזמה, כבר רואה עתיד טוב יותר אחרי הביקור באושוויץ. "אנחנו מנסים בשיטה שלא נוסתה קודם להגיע לכאב היהודי ולהתחבר אליו. אינשאללה, אחרי הביקור באוושויץ יהיה טוב יותר לשני העמים".