הומוסקסואליות: מבטן ומלידה

ביוון העתיקה התייחסו להומוסקסואליות בכבוד. הגזרה הנערית הדקיקה היתה בעיני היוונים אידיאל היופי, ומשורריהם כתבו שירים על אהבתם של גברים מזדקנים רמי מעלה לנערים צעירים. היוונים האמינו שלהומוסקסואליות תפקיד נעלה, ויש בה כדי להשפיע על נערים להפוך לאזרחים נכבדים בקהילה. על יוליוס קיסר אמרו ש"הוא הגבר של כל אישה והאישה של כל גבר".
הנצרות התנגדה ליחסי מין חד מיניים, ולפי כתבי הקודש, כבר בימי קדם אלוהים העניש את אנשי סדום על כך. ההשקפה הזו הביאה לאיסור על הומוסקסואליות, והיא נכנסה לארון. בתקופה הוויקטוריאנית סירבו להכיר בקיומה של התופעה, ואם התגלתה, היא נתפסה כעבודת השטן שמחייבת ענישה חמורה. בבריטניה היה קיים עד לא מזמן חוק לפיו יחסים הומוסקסואליים הם עבירה פלילית. ובמאה ה-21 אנשים עדיין מאמינים שהומוסקסואליות היא מעשה נגד הטבע.
התופעה קיימת מאז ומעולם, למעשה מאז שנשים יולדות תינוקות. הדפוס הבסיסי להיווצרות ולהתגבשות גופו ומוחו של עובר האדם הוא נקבי במהותו. לכן לגברים יש מאפיינים מיותרים, כגון פטמות ובלוטות חלב בלתי פעילות. בשבועות ה-8-6 שאחר הפריית הביצית, עובר זכרי מקבל שפע הורמונים זכריים מסוימים שתורמים ליצירת האשכים, ולאחר מכן מנה שנייה שגורמת לשינוי המוח – ממוח בעל מאפיינים נקביים לתצורה של מוח זכרי. אם העובר הזכרי אינו מקבל במועד די הורמון זכרי, עשוי להיוולד תינוק זכר בעל מבנה מוחי נקבי יותר מזכרי. ובמילים אחרות, ילד שכנראה יהי הומוסקסואל בבגרותו.

תכונה גנטית או בחירה אישית?

ב-1991 פרסמה הגנטיקאית אן מויר את ממצאי מחקרה, שאיששו את מה שהיה ידוע שנים רבות – ההומוסקסואליות נמצאת בגנים. ולא רק שברוב המקרים זוהי תכונה מולדת, אלא שהסביבה שבה גדלנו ממלאת תפקיד הרבה פחות חשוב בעיצוב התנהגותנו מכפי שסברו בעבר. המדענים גילו שמאמציהם של הורים למתבגרים או למבוגרים הומוסקסואלים לדכא את הנטיות של ילדיהם מסתיימים תמיד בכישלון. ומאחר שהשפעת הימצאותו – או העדרו – של ההורמון הזכרי על המוח היא האחראית העיקרית לתוצאה הזאת, רוב בעלי הנטייה החד מינית הם גברים. על כל לסבית ישנם 8-10 הומוסקסואלים.
במשך מאות שנים ניסו להילחם בתופעה על ידי דיכוי הרגש ההומוסקסואלי ב'חולים'. השיטות כללו כריתת שדיים, סירוס, טיפול בתרופות, ניתוח באונה המצחית של המוח, פסיכותרפיה, טיפול בהלם חשמלי, תפילה, ייעוץ רוחני וגירוש שדים – אך אף אחת מהן לא הועילה. חוקרים סבורים היום שברוב המקרים מתפתחת הנטייה להומוסקסואליות בשלב העוברי, שדפוסי התנהגות הומוסקסואליים מתגבשים בסביבות גיל חמש, ושהיא לא נמצאת בשליטתו של האדם.
מחקרים על תאומים זהים שהופרדו מיד אחרי לידתם וגודלו במשפחות ובסביבות שונות, העלו שמאפיינים אנושיים רבים, כגון נוירוטיות ודיכאון, מועברים באופן תורשתי על ידי הגנים. ד"ר ריצ'רד פילארד מאוניברסיטת בוסטון והפסיכולוג מייקל באיילי מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, שחקרו את נטיותיהם המיניות של אחים שגדלו באותה משפחה, מצאו שהסיכוי להומוסקסואליות בקרב תאומים לא זהים הוא 22 אחוז, אצל אחים שאינם תאומים ואחים מאומצים 10 אחוז, ו-52 אחוז אצל תאומים זהים שנושאים את אותם גנים.
מחקרים שבדקו את התאומים הזהים של הומוסקסואלים שהופרדו בלידתם גילו ש-50 אחוז מהאחים שאותרו אף הם הומוסקסואלים. החוקרים הניחו ש-10-20 אחוז מאלה שהצהירו שהם הטרוסקסואלים היו אף הם הומוסקסואלים, אבל היו חבויים עמוק בתוך הארון, או ביסקסואלים. כך שניתן להעריך שהשיעור האמיתי של הומוסקסואלים בקבוצה זו של האחים התאומים שאותרו מגיע לכדי 60-70 אחוז, מה שמוכיח שהנטייה להומוסקסואליות נוצרת לרוב ברחם האם.
דין האמר מהמכון הלאומי לחקר הסרטן בארה"ב השווה בין הדי.אן.איי של 40 זוגות אחים הומוסקסואלים. התברר של-33 מהזוגות אותם סימנים בקטע 928X שעל גבי כרומוזום X – קטע שנקבע כמיקומו המשוער של הגן האחראי להומוסקסואליות. כשהשווה בין הדי.אן.איי של 36 זוגות של אחיות לסבית הוא לא מצא התאמה. המחקר מהווה הוכחה נוספת לכך שלא רק שנטייה לאותו מין מאפיינת בעיקר גברים, אלא שהיא כמעט בוודאות תופעה גנטית. והסיכוי שהגן יקבל ביטוי – כלומר ישפיע על התינוק – תלוי כנראה במידה ניכרת בקיומו של ההורמון טסטוסטרון ברחם בשבועות 6-8 של ההריון. כמו כן קיים סיכוי זעיר שגורמים אחרים, כולל התניות חברתיות, יפעילו את הגן הזה בילדות המוקדמת – לרוב לפני גיל חמש.
ממחקר אחר, שנערך על ידי המכון הלאומי לחקר הסרטן, עולה שהומוסקסואליות היא נטייה משפחתית. נתונים שנאספו על בני משפחה של 114 הומוסקסואלים מראים שקיים סיכוי גדול פי 3 מהממוצע שגם אחיהם, דודיהם, דודניהם ו/או הוריהם יהיו הומוסקסואלים. רוב ההומוסקסואלים היו דווקא מצד משפחת האם.

כיצד נוצרים תינוקות הומוסקסואלים

מוחם של עכברים מתפתח רק אחרי הלידה, דבר שמאפשר לחוקרים להתחקות אחרי התהליכים שמתרחשים בו. מחקרים גילו שכשמסרסים עכבר הוא מתחיל לחשוב שהוא 'היא' ומתנהג כנקבה. כשנותנים טסטוסטרון לנקבה שאך נולדה היא חושבת שהיא 'הוא', מתנהגת בתוקפנות ומטפסת על נקבות אחרות. נקבות של הציפור קנרית אינן מסוגלות לשיר, אך כשמתחילים להזריק להן טסטוסטרון הן מסוגלות לשיר כמו הזכרים. ברוסיה, שם נערכו ניסויים חשאיים על בני אדם, התקבלו תאומות זהות – החוקרים הפכו בנים לבנות ובנות לבנים על ידי שינוי מוחם בעודם ברחם, באמצעות טסטוסטרון.
אם במהלך שלבי ההריון המוקדמים חלה ירידה ברמת הטסטוסטרון אצל האם והיא נושאת ברחמה תינוק זכר, גוברים הסיכויים שייוולד 'זכר נקבי', כלומר הומוסקסואל, מפני שההורמונים הנקביים עיצבו את מוחו. בסין העתיקה, למשל, לא הורשתה הקיסרית לשמוע ולראות דברים לא נעימים במהלך ההריון, לחשוב מחשבות שליליות ולפגוש אנשים חולים או דכאוניים, כל זה כדי למנוע נזק לתינוק. מחקרים מודרניים מאששים חומה עתיקה זו.
מחקר שנערך ב-1970 בגרמניה העלה שאמהות שסבלו ממתח רב בחודשי ההריון הראשונים נטו פי 5 ללדת בנים הומוסקסואלים. מחקר שערך פרופ' לי אליס מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת מינוט נורת' דקוטה, הראה אף הוא שמתח בהריון משמעו תינוק הומוסקסואל.
לדיכוי הפרשת הטסטוסטרון אחראים בעיקר מתח, מחלות ותרופות. נשים שסובלות ממתח עקב שפעת או נוטלות תרופות מדכאות טסטוסטרון נמצאות באותה קבוצת סיכון. ד"ר גלן ווילסון מהמכון הפסיכיאטרי של לונדון הסיק ש"תרופות כימיות מסוימות עלולות לפגוע בתקינות הפרשת הטסטוסטרון בגוף, והתוצאה יכולה להיות תינוק הומוסקסואל".