מצטערים, לא מצחיק

משנה מאיזו עדה: "אחד העם 1", ערוץ 2, שישי 22:00

אתה משפשף עיניים – את עיניך האשכנזיות, עיניך המזרחיות, עיניך שהגיעו הנה מאירופה, מאפריקה, מהמחנות, מהמעברות, מהעצים – ולא מאמין; "אחד העם 1" היא סידרה קומית שבמרכזה הפער העדתי. שבליבה דמות מזרחית (עמרם מזרחי שמה. למתקשים) בגופיה, כיפה לבנה, שרשרת זהב וכפכפים, המסננת: "תראה לאיזה מדינה הביאו אותנו. לא הערבים, האשכנזים!". אתה מסתכל בשעונך: השעה היא ישראל 2003. מה קורה? לאן נעלמו 25 שנה?

הייתי רוצה לכתוב על "אחד העם 1" באופן שישקף את הסידרה כראוי. לכן, ברשותכם, פארדון מיי פרנץ': גרועה, סתמית, עדתית, קלישאית, ילדותית, תפלה. רוצים עוד? קבלו: מאולצת, רשלנית, מריחה רע, משוחקת בינוני, כתובה גס. והכי גרוע: מיושנת. כל כך מיושנת. כל כך ישראל-של-פעם, השחורה-לבנה, הבורקסית, רק בלי הביצה הקשה והאהובה זאב רווח.

"אחד העם 1" היא גיחתו המסויטת מקברו של הפרדי קרוגר מגויד הזרועות הרודף את הקומדיה הישראלית לדורותיה: ההומור העדתי המיושן של מבטאים, קללות, עלבונות, גברים בפיאות נשים ומבחר פירכוסים גופניים, כמו לא חלפו השנים, כמו לא הגענו לימי אסי, גורי, גרייניק, אלתרמן – שלא לומר, בלחישה, "החמישיה". במילים אחרות: הסידרה הזו יושבת בכבדות ובחן של היפופוטם מיוזע על מרבץ הסטריאוטיפים הישראלי לדורותיו – זה שמת והוספד כבר עשרות פעמים, ועדיין, תמיד נמצא מי שדואג להקימו לתחיה. הפעם מדובר בארז בן-הרוש, ניר ארז ואורי גוטליב, חלקם מתהילת "שוטטות". כוונותיהם טובות, אבל "אחד העם 1" מתבררת מיד כאחותה החורגת, הכעורה ובעלת עשרות המומים המולדים של "שוטטות". עם ממוצע של בדיחה סבירה לפרק, קלושים סיכוייה לעלות כיתה.

"אחד העם 1" משלימה היטב את קולקציית "יהיה כה-לא-מצחיק" של ימי שישי הנוכחיים בערוץ 2, כשהיא מצטרפת למיזם ועדי העובדים השבועי "המופע המרכזי". רשימת הכותבים שלה כוללת לא פחות מתשעה שמות. תשעה? בשביל זה?! נסיים, לפיכך, בבדיחה מיותרת: כמה כותבים ישראלים צריך כדי לגמור עם חצי שעה גרועה? תשעה. אחד שיכתוב ושמונה שיקראו ויגידו לו שכן, בטח, זה עובד.

גם בישראל: יומן שישי, ערוץ 1, שישי, 20:00

טיפול 10 אלפים יעיל נתן ירון דקל לקריסת החשמל הגדולה בחוף המזרחי של ארה"ב. כל הפרטים היו שם, כל המראות, כל הנתונים.

השורה התחתונה ידועה: 50 מיליון אמריקאים וקנדים נותרו ללא חשמל, ואף אחד לא קם לבזוז. אומה בוגרת, מה שנקרא. או לחילופין מפוחדת למוות. ישראל, בכל מקרה, היא אומה לא בוגרת ומפוחדת למוות, ולכן הוקדש האייטם הנרחב הבא ל"גם בישראל תיתכן קריסה של מערכת החשמל", כמאמר גאולה אבן.

הו, לא! באמת? גם בישראל זה יתכן? מי היה מעלה בדעתו. עוד שניה תגידו שגם בישראל יתכנו מעשי טרור, משברים כלכליים, תאונות-דרכים קטלניות וחמסינים איומים! למה? למה גם אצלנו זה יתכן? איך זה קרה? מי אחראי? מתי תוקם ועדת החקירה?

ייאמר מיד כי "יומן" לא היה הגוף התקשורתי היחיד שהחליט להקדיש אייטם נפרד ל"גם בישראל תיתכן". זו, כמובן, הבחירה המניפוליטיבית והפראנואידית מכולן: כן, חמודים. גם בישראל תיתכן הפסקת חשמל גדולה. זה לא קרה הקיץ, זו לא קורה כרגע, אבל היי – אף אחד לא ייקח מאיתנו את זכותנו ההיסטורית לחרוד, לחשוש ובעיקר לרצות להיות – לא משנה איך ובאיזה הקשר – קצת אמריקה.

*לכולם: בפרק הבא של "שרון" יידרש הקהל בבית לבחור את מי להחזיר לתוכנית. שנלך על כברה קסאי?

*לכל משתתפת "כוכב נולד" שחושבת לבצע את ריטה: ראי מה קרה לשירי מימון וכברה. בואו נודה; אין לכן סיכוי לתת פייט משמעותי, והביצוע רק מזמין השוואה לא מחמיאה. עברו הלאה.