המרד נגמר

הרושם הראשון בפגישה עם פליפה קולומבו הוא שמדובר בעוד נער שהתהילה נפלה עליו במקרה והוא מתמרן בתוכה איכשהו. במבט שני מגלים בו פן נוסף. הוא יוצר את הרושם של הבחור החושב ב-"ERREWAY", החבורה שנותרה מכל ההמולה סביב "המורדים", ולכן הוא הדובר הבלתי רשמי שלהם. כל אימת שמישהו מפנה לחבורה שאלה פחות שיגרתית מ"מה אתה מרגיש", פליפה הוא שנוטל באופן טבעי את המיקרופון, מקמט את מצחו ויורה משפטים אינטליגנטיים.

לא בכדי הביא יאיר דורי רק אותו להקרנת הבכורה של הסרט "המורדים - המסע אל החלום". פליפה הוא מרואיין רהוט, אולי משום שגדל במשפחה של שחקני תיאטרון רציניים, ואולי משום שהחל את דרכו האמנותית מוקדם, במקסיקו, כלומר ראה כבר משהו מהעולם הגדול.

כאן, אצלנו, הוא לוקח קצת אוויר בין המשפטים המסורתיים ("הביקור בישראל משמש לנו תמיד קנה מידה למצבנו בדעת הקהל בעולם" וכו'), כדי לדבר על הסרט, שעליו נשפכו כבר הררי מילים. רשות הדיבור לפליפה:

"ניסינו לעשות סרט לא סתם לשם בידור, אלא עם ערכים. על ידידות - שלא כל כך חשוב לאן ללכת, אלא עם מי ללכת. על התמדה - שעל חלומות צריך להיאבק ולא להוריד ידיים. התכנים של הסרט משתדלים להיות מציאותיים ולא לשדר פנטזיה מנותקת של נערים מפונקים. המסקנה היא שאפשר ליצור משפחה גם עם ידידים ואפילו עם אנשים זרים, בתנאי שכל אחד תורם מהטוב שבו לחבורה. לא תמיד צריכים להיות מאבקי כוח בין חברים".

אתה הבוגר והרציני בחבורה, מתכוון ללמוד משחק ובימוי ולא רץ לעשות עוד סידרה. אתה אוהב את הסרט, או היית עושה אותו בצורה שונה?

"ראיתי את הסרט פעם וחצי. אני אוהב אותו, אבל אני לא אוהב מה אני שעשיתי בו ואיך ששיחקתי שם. יש לי המון ביקורת. הבמאי הצליח לצייר את הגיבורים, את צמיחתם, איך הם משתנים, באופן מוצלח ביותר. אם אני הייתי הבמאי הייתי עושה משהו דומה. אם כי אני מתאר לעצמי שכל פעם שאראה את הסרט, אגיד לעצמי 'כאן הייתי משנה או עושה אחרת'. אבל קולנוע זה לא טלוויזיה, שאפשר תוך כדי צילום פרק אחר פרק לשנות את הדמות ומעשיה. בקולנוע זה סגור: צילמת והחלטת להדפיס - זהו, אין דרך חזרה. אגב, אמא שלי, שהיא בדרך כלל ביקורתית, ראתה את הסרט ואמרה שהוא טוב, גם מבחינה טכנית וגם מבחינת המשחק".

יש מי שיאמר שהמסרים בסרט, כמו ההריון של מיה, בעייתיים.

"תראה, אנחנו לא מטיפים שבנות ייכנסו להריון, זה ברור. אבל אי אפשר להתעלם מכך שזה קורה אצל בני נוער. זה קרה לחברים שלי. השתדלנו לשקף מה מתרחש בקרב הנוער, לא יותר".

היתה לכם השפעה כלשהי על התסריט, או שהייתם צריכים לשחק כפי שהכתיבו לכם?

"עד שהגענו לתסריט הסופי היו כמה גירסאות, ותוך כדי סיבוב ההופעות שלפני ההסרטה קיבלנו דפי תסריט, כדי שנתייחס אליו. היו דברים שלא מצאו חן בעינינו וביקשנו שינויים, וככה זה נעשה, הלוך וחזור. כאשר הגענו להקראה הסופית, גם שם שינינו סצינות שלמות. ברור שהיתה לנו דעה, ועוד איך. רצינו להגיע לתסריט יותר מחייב מכל הבחינות - גם בתוכן וגם במשחק. לזכותם של המפיקים, הבמאי והתסריטאים ייאמר שהם הקשיבו לנו".

הסרט הוא סוף פסוק לסידרת "המורדים", או שיהיה המשך?

"זה הסוף לסיפורם של כל גיבורי הסידרה", הוא אומר בנחרצות. "הסרט הוא למעשה הפרידה הסופית. אני לא מאמין שהדמויות האלה יוכלו לחזור אי פעם".

זה אומר שיותר לא תחזור לישראל?

"מה פתאום! בשנה הבא אנחנו חוזרים עם המופע שלנו. אנחנו עובדים על הדיסק השלישי שלנו. הלהקה ממשיכה לחיות ולשיר".

ולבסוף, משהו שהמעריצות שואלות תמיד: יש לך חברה?

(צוחק בפה מלא) "לא, אין לי חברה. עדיין לא מצאתי את המתאימה. אולי כאן בישראל אמצא, בהתחשב במספר המעריצות שרודפות אחרינו...".

ומה הלאה? אתה עדיין הבעלים של הבר?

"לא, מכרתי אותו כי זה דרש ממני יותר מדי. גם השותף שלי נפרד ממני ונסע לסין. עכשיו אני רוצה לנוח, היתה לי שנה של עבודה מאוד קשה ואינטנסיבית. אני רוצה לישון הרבה ולקום מאוחר. בהמשך אלך ללמוד משחק, זה מה שיש לי עכשיו בראש".