עיפרון, דבק ומספריים

המצאת העיפרון

העִיפָּרוֹן הראשון הומצא בשנת 1564, לאחר שהתגלה מִכְרֵה פֶּחָם גָּדוֹל בְּאַנְגְּלִיָּה. חומר הַגְּרָפִיט (צורה גְּבִישִׁית שֶׁל פַּחְמָן), שנמצא במכרה, עובַּד ליריעות, מהן יצרו מוטות צרים. מוטות הַגְּרָפִיט הוכנסו לגלילי עץ מגולפים, וכך, למעשה, נוצר העִיפָּרוֹן.

העִיפָּרוֹן נקרא בתחילה בשם "עִיפָּרוֹן עוֹפֶרֶת" בטעות – באותו הזמן, חומר הַגְּרָפִיט כונה "עוֹפֶרֶת שחורה", בגלל הדמיון בינו לבין העוֹפֶרֶת, אך רוב האנשים לא ידעו כי כלל לא מדובר בעוֹפֶרֶת אמיתית, אלא בגְּרָפִיט. בתחילה, שלטו הָאַנְגְּלִים בשוק העפרונות והיו היחידים שֶׁיִּצְּרוּ את כלי הכתיבה החדש, אולם, בשנת 1795 צָרְפָתִי בְּשֵׁם נִיקוֹלָס גַ'קִיס, ששימש כקצין בִּצְבָאוֹ שֶׁל נָפּוֹלאוֹן, רשם פָּטֶנְט על חומר חדש, ששילב גְּרָפִיט (בצורת אבקה) יחד עם חֵמָר, ליצירת עפרונות בעלי רמת קושי שונה של גְּרָפִיט (מעִיפָּרוֹן רך ועד עִיפָּרוֹן קשה).

המילה "עִיפָּרוֹן" (pencil) הגיעה במקור מהשפה הַיְּוָנִית. בתקופה הָרוֹמִית הָעַתִּיקָה, היה נהוג להשתמש בכלי כתיבה שנקרא "זנב קטן". למעשה, היה מדובר במעין מכחול קטן (שנקרא בלטינית: penicillus). ה"גְּרָפִיט" נקרא כך משום שביְּוָנִית פירושה של המילה הוא: "לכתוב".

המצאת הַמִּסְפָּרַיים

הַמִּסְפָּרַיים הומצאו לפני אלפי שנים (בסביבות 1,500 לפני הספירה הנוצרית), בְּמִצְרַיִם הָעַתִּיקָה. בַּחֲפִירוֹת אַרְכֵאוֹלוֹגִיּוֹת שֶׁנֶּעֶרְכוּ בַּמִּצְרִים התגלה זוג מִּסְפָּרַיים עתיק, העשוי מפיסת מתכת אחת (בניגוד למִּסְפָּרַיים שאנו מכירים כיום). המִּסְפָּרַיים הַמּוֹדֶרְנִיּוּת הראשונות, המורכבות משני לַהֲבֵי מַתֶּכֶת הנעים על ציר, הומצאו ביוון העתיקה. הן שימשו בעיקר בעלי מקצוע כמו סַפָּרִים וְתוֹפְרִים, ורק מאות שנים מאוחר יותר נפוץ השימוש במִּסְפָּרַיים באירופה (בשנת 1500 לערך).

המצאת נייר הדבק

רִיצַ'ארַד ג. דֶרוֹ (1899-1980) המציא את נְיַר הַדֶּבֶק בשנת 1923, בזמן שעבד כִּמְהַנְדֵּס בְּחֶבְרַת כְּרִייה בְּמִינֶסוֹטָה, אַרְצוֹת הַבְּרִית. הרעיון שעמד מאחורי ההמצאה היה לעזור לַצַּבָּעִים לצבוע קווים ישרים על הקירות. נייר הדבק של דֶרוֹ היה למעשה מעין מַסְקִינְג טֵיְפּ (כמו נייר הדבק העבה שהורינו קנו בזמן מִלְחֶמֶת הַמִּפְרָץ).

אולם, רק בקצותיו היה דביק, במרכזו היה נייר רגיל. בשנת 1930 דֶרוֹ שִׁכְלֵל את המצאתו ויצר את הַסְּקוֹץ' טֵיְפּ – נייר הדבק השקוף, בו משתמשים כיום ברחבי העולם. שנתיים לאחר מכן, בשנת 1932, המציא אדם בשם ג'וֹן א. בְּוֹרדַן את מנגנון חיתוך נייר הדבק.