נו, ומה עם הקטן?
הנה כל התשובות לכל השאלות על האיבר הכי חשוב שלך. איזה איבר? בוא נגיד ככה: לא היינו כותבים 5,517 מילה על המוח
בכלל, מכל רמ"ח האברים שיש לנו, אף אחד לא מתוקשר כמו הזין. עובדה: אין דבר כזה "בדיחות מוח". לא אומרים על אף אחד שהוא "חושב עם הברך". וספק אם מישהו התבקש אי פעם להפסיק לשחק עם התוספתן שלו.
מצד שני, בזמן שחצי מהאוכלוסיה התברכה באיבר הכל כך מהולל הזה (והחצי השני ישמח להתברך בו לפחות פעם בשבוע), מפתיע לגלות כמה מעט אנחנו יודעים עליו. להריץ עליו בדיחות זה דבר אחד; להבין למה הוא נראה כמו שהוא נראה, עושה את מה שהוא עושה - ובמקרים אחרים, לא עושה את מה מה שהוא אמור לעשות - זה כבר עניין אחר. ובדיוק בשביל זה אנחנו פה.
האנטומיה של הכלי
הפין בנוי משלושה חלקים עיקריים. השופכה; שני צילינדרים ארוכים, שמרגע זה והלאה יכונו "גופי ההזקפה"; וגוף ספוגי ממנו בנוי ראש הפין. השופכה ממוקמת מתחת לגופי ההזקפה ומוקפת בצינור ספוגי, שקצהו מהווה את ראש הפין. היא משמשת להכוונת השתן החוצה, ומיד לאחר שהשתן יוצא, הסיבים האלסטיים בדפנותיה גורמים ל"קריסת" השופכה. פונקציה נוספת שלה, כמעט מיותר לציין, היא העברת הזרע מהאשכים אל אוויר העולם.
טיפוס במעלהו של הצינור עד הקצה מגלה את העטרה, ופה יש לנו עניין עם נסיכה של ממש. עור העטרה רגיש מאוד ולרוב מוגן על ידי העורלה, שמשמשת ככיסוי. העורלה מחליקה קדימה ואחורה בקלות על גבי העטרה (אם כי אצל ילדים זה לא תמיד ככה). בכדי להקל על ההחלקה יש בלוטות קטנות המפרישות מעין חומר סיכה, אבל כשלא מקפידים לנקות את האזור הזה בקביעות, חומר הסיכה מתגבש לחומר המכונה "סמגמה", ובעניינו חלוקות הדעות. יש הטוענים שהחומר הזה מיותר לגמרי וסתם פוגם בהיגיינה, ואחרים סבורים שהוא הכרחי מכמה סיבות: הוא יכול לקטול חיידקים ולמנוע זיהומים בפין, הוא מסכך טבעי שמסייע בזמן קיום יחסי מין והוא שומר על העטרה לחה, כך שאינה מאבדת מרגישותה. מי צודק? כנראה שלעולם לא נדע. אבל על דבר אחד אין שום ויכוח: מחקרים מצביעים על כך שהסיכוי לחלות בסרטן הפין גדול פי 100 בקרב גברים לא נימולים. בקיצור, משתלם להיות יהודי.
באמצע חלקה התחתון של העטרה ניתן למצוא קפל עור קטן (בלטינית: פרנולום), שנמשך מהעורלה לכיוון פתח השופכה. תפקידו של קפל עור זה אינו ידוע, אך לעתים הוא עלול להסב כאב בעת זיקפה אם הוא קצר מדי.
אדם לוחץ את ידו של "פינוזאורוס", הקמע של תערוכת "סקספו" בסידני, אוסטרליה. 50 אלף צופים התייצבו לתערוכה, שהוקדשה ל"בריאות, בידור מבוגרים וסקס"
גופי ההזקפה הם צילינדרים ארוכים הממוקמים זה לצד זה בחלקו "האחורי" של הפין ומכילים דם. בעת זיקפה כמות הדם בצינורות אלה גדלה, כיוון שזרימת הדם פנימה גדלה, בעוד שזרימת דם החוצה קטנה. הצינורות מתמלאים עד תום בדם, ובכך גורמים לפין להזדקף. בכדי להבטיח אספקת דם טובה יש כמה כלי דם הנמשכים אל גופי ההזקפה, ורשת צפופה של עצבים אחראים לפתיחת וסגירת כלי הדם המתאימים בעת הזיקפה. כיוון שהפין משולל עצמות או משהו דומה שיעניק לו קשיחות, הוא מחובר לעצם הערווה על ידי רקמות חיבור חזקות. חוזקן של אלה קובע את אופי הזיקפה מבחינת אורך וכיוון: אם רקמה אחת חזקה מהשנייה יזדקף האיבר עם נטייה לכיוונה. אם שאלתם את עצמכם מדוע יש כאלה שאצלם העסק נוטה לכאן או לשם - זאת בדיוק הסיבה.
תפקידים וסמכויות
כמו לכל דבר בצה"ל, גם לשותף הזעיר שלך יש שלושה תפקידים. ולא, לחשוב זה לא אחד מהם.
1. השתנה. פשוט וברור. הפין משמש כהארכה לשופכה, דבר המאפשר לגברים להשתין בקלות, בכל מקום שיחפצו, ובלי שהשתן יישפך ספונטנית.
2. מין. הנחת יסוד: פין זקוף יכול לספק תענוג, וזה מצריך זיקפה ראויה. זו מתקיימת בתנאים הבאים: שתהיה רמה מסוימת של ליבידו (תשוקה), שיהיה זרם תקין של דם הנכנס ויוצא ושההנהלה - כלומר מערכת העצבים - תתפקד כמו שצריך.
תהליך הזיקפה נשלט בעיקר על ידי תאי העצב בחוט השדרה, ועד כמה שזה עלול להישמע מפתיע, מדובר בתהליך אוטומטי. נכון שלבעל הפין יש חלק בדבר, אבל רק במידה מסוימת (למשל כשהוא חושב או לא חושב על מישהו/ משהו). רוצים הוכחה לכך שהזיקפה נשלטת על ידי חוט השדרה? בבקשה. קחו ויברטור וקרבו אותו לאיבר. הוויברציות של המכשיר יעוררו את קצות העצבים המצויים בעטרה ויגרמו לזיקפה באמצעות מנגנון רפלקסיבי בחוט השדרה - בדיוק כמו רפלקס המכה בברך, הגורמת לכיווץ אוטומטי של השרירים ברגל, רק יותר כיף.
"עצבי ההזקפה" שנמשכים מחוט השדרה לפין גורמים להגברת זרימת הדם לתוך גופי ההזקפה ולהפחתת הזרימה החוצה, וכך מתמלאים גופים אלה בדם וגורמים לזיקפה. ומתי הוא לא יזדקף כחייל בצבא הוד מלכותה? כשאין שום רגש של תשוקה, כשזרימת הדם פנימה נמוכה מדי, או כשהעצבים הקשורים לפין פגועים. אז, חברים, אתם בצרות - הזיקפה תהיה מוגבלת ואפילו תיעלם לגמרי. אבל לזה עוד נחזור.
בתנאי שהכל בסדר, רוב הגברים מתחת לגיל 40 מתעוררים עם זיקפה. גבר ממוצע באמצע שנות ה-40 לחייו חווה זיקפת בוקר שלוש-ארבע פעמים בשבוע, ותאמינו או לא - גבר בן 60 מייצר אותה כמות טסטוסטרון כמו ילד בן תשע. בין לבין, הורמוני המין שלו והדחף המיני עולים בתחילת גיל ההתבגרות, ואז יורדים ומתייצבים. אבל כל הנתונים המעודדים האלה לא ממש עוזרים לגברים מבוגרים להגיע לזיקפה כתוצאה מגירוי.
מחקר שנערך בארה"ב הראה כי גברים בגיל 65-48 נזקקו לזמן ארוך פי חמישה מאשר גברים מתחת לגיל 30 כדי להעמיד את אבריהם. הסיבה: האיבר מזדקן, כלי הדם מתקשים והאשכים מתכווצים ומאבדים מקשיחותם.
3. רבייה. האבולוציה הוכיחה שזיקפה היא שיטה לא רעה בכלל להחדרת הזרע הגברי לרחם הנשי (היא יעילה גם לצרכי אוננות, כמובן, אבל מי יודע אם זאת היתה הכוונה המקורית של המעצב).
בעת השפיכה, כמות מסוימת של נוזל ערמונית ותאי זרע מוזרקת לתוך השופכה באזור הערמונית. הזרע נדחף דרך השופכה על ידי כיווצים מהירים של השרירים שנמצאים בדפנותיה ואז נפלטים דרך הפין, בדרכו אל ביציות האשה.
בכדי למנוע מהזרע להגיע למקום הלא נכון (כלומר לשלפוחית השתן, הקרובה יותר), פתחה של שלפוחית השתן נסגר באותו רגע על ידי סוגר קטן - וזו גם הסיבה לכך שלא ניתן להשתין ולפלוט זרע בו זמנית. בקיצור, אם לשחק בעניינים לשוניים, באנגלית "לגמור" זה "to come" - ובתרגום מילולי, "לבוא" - ויש בזה משהו: המטרה מושגת ברגע שהזרע מגיע ליעדו.
אגב יעד, מעניין לציין שתחת השפעת תרופות מסוימות או ניתוחים שונים עלולה להיווצר תופעה שנקראת "שפיכה לאחור": הזרע חודר אל שלפוחית השתן במקום לצאת החוצה. החדשות הטובות הן שמדובר בבעיה פתירה מבחינה רפואית.
הזורעים ברינה
עכשיו הגענו לזרע. והוא, כמה קטן - ככה ממזר. בסמ"ק של נוזל זרע מתרוצצים בין 90 ל-110 מיליון זרעים איכותיים, שאורכו של כל אחד מהם הוא 0.0508 מ"מ. כל זרע מכיל 32 סוגי כימיקלים, מינרלים ואנזימים, כולל ויטמין סי, ויטמין B12, סולפט, אבץ, נחושת, מגנזיום ופוטסיום. כדי לשמור על האיכויות האלה, אגב, בנקי זרע שומרים את התרומות בטמפרטורה של מינוס 35 מעלות צלסיוס. לא פחות.
75 אחוז מהגברים יכולים להשפריץ את הזרע למרחק 15.2 ס"מ, כשמהירות הפליטה עומדת על 55 קמ"ש. כשהוא שוחה, לזרע נדרשת שעה אחת כדי לעבור מרחק של 17.8 ס"מ, ומהירות השיט שלו ביום רגיל (כשאין גלים) היא שלושה מילימטרים בשנייה.
בשביל שתתקיים הפריה, המסלול הרגיל הולך כך: הגבר פולט את הזרעים לתוך הנרתיק. הזרעים עטופים במעטפת צמיגית ונוזלית שמקורה בהפרשות בלוטות העזר, ותפקידה להגן על הזרעים מההשפעה ההרסנית של חומציות הנרתיק. המעטפת אכן עושה את המוטל עליה, אבל רק למשך 30-15 דקות - בסופן היא הופכת לנוזלית, וזרעים שנחשפים לחומציות הזו מושמדים.
כאן מתחיל מיון עצבני של הטבע: הזרעים המהירים והחזקים מגיעים לאזור צוואר הרחם, ומשם, בתנועות שחייה נגד כוח הכבידה, עולים תוך פחות משעה לאזור המרוחק של החצוצרה. רק בין 100 ל-200 זרעים שורדים עד לשלב הזה, וגם הלאה זה לא פיקניק: החצוצרה מפרישה נוזל בסיסי עשיר בסוכר, שמזין את תאי הזרע ומאפשר להם להתקיים בזמן ההמתנה לביצית, אבל הצידה הזו מספיקה ל-72-48 שעות. כל השאר תלוי בביצית שמשתחררת. תודו שזאת דרך מצוינת להתעודד כשרע על הנשמה: פשוט לחשוב על המרוץ המטורף שהתנהל עד שהגעתם הלום (ובעיקר על זה שבטוח לקחתם מקום ראשון).
בכלל, עבודה קשה ניצבת בפני הגבר הממוצע: הוא מייצר 500 מיליון תאי זרע ליום, וכל זה בלי לנקוף אצבע. הגבר מנפיק החוצה בכל פליטה בערך כף זרע ובסך הכל ארבעה גלוני זרע בחייו. חשבון פשוט: אם כל זרע היה מופרה, לגבר יכלו להיות בערך 1,474,160,000,000 ילדים בקדנציה אחת על פני האדמה.
באותו הקשר, חשוב לומר מלה על מה שמכונה בעגה המקצועית "נוזל טרום שפיכה". הוא מופרש מבלוטות מיוחדות הממוקמות בצידי השופכה, ומטרתו לנקות אותה משתן כהכנה למעבר הזרע. הצרה היא שבתוך נוזל זה, המכיל ויטמינים ומינרלים שונים המגנים על הזרע, קיים גם ריכוז מסוים של הדבר עצמו: תאי זרע. המשמעות הפרקטית של כל זה היא ששיטת ה"אל תדאגי, אני אגמור בחוץ" עשויה פשוט לא להספיק.
6.8 ס"מ. לא צריך יותר
שאלת השאלות היא מהו האורך הנורמלי של הפין. ובכן, אברהם לינקולן נשאל פעם על ידי עיתונאי מהו האורך הרצוי של הרגליים. הנשיא לא התבלבל וענה: "שיהיו מספיק ארוכות כדי שיוכלו לגעת ברצפה". על אותו משקל (או בעצם אורך), אורכו של הפין צריך להיות כזה שיוכל להיכנס לנרתיק. במצב של רפיון אורך הפין משתנה, ולפי הירחון האמריקאי לאורולוגיה הוא 8.8 ס"מ בממוצע במצב רפיון, ו-12.8 ס"מ בזיקפה. הנתון הזה נשמע קצת מכווץ, כי הוא מתייחס לכלל האוכלוסיה; לפי חברות לייצור קונדומים, המודדות את הממוצע בקרב האוכלוסיה הפעילה מבחינה מינית, הממוצע גדול יותר ועומד על 16.3 ס"מ.
תיאוריה אורולוגית מכובדת טוענת שהווגינה רגישה רק ב-7.8 ס"מ הראשונים שלה, ולכן לא רק שפין ארוך במיוחד אינו יעיל במתן סיפוק לאשה - הוא עלול גם להסב לה כאב. דובר האסכולה, האורולוג ד"ר פאולו פלמה הברזילאי, טוען: "גבר זקוק לפין באורך 6.8 ס"מ כדי שהוא והפרטנרית ייהנו מהמשגל. בזמן עשיית אהבה, מה שחשוב הוא עוביו של הפין. איבר שהיקפו קטן מ-8.8 ס"מ אינו מספיק כדי לספק אשה".
ועכשיו בואו נדבר על מיתוסים. ראשית, אין קשר בין מידות הגוף לגודל הפין. כף יד, אף, כף רגל - הכל אגדות אורבניות. עוד מיתוס שראוי לטיפול הוא עניין הממדים של גברים שחורי עור. מצד אחד, חלק ממה ששמעתם - נכון. מכון קינגסי לחקר המין והג'נדר מדווח שהאיבר השחור הקטן ביותר שהוא נתקל בו היה באורך 12.7 ס"מ.
רק מה? ההבדל האמיתי בין לבנים לשחורים טמון לא בגודל, אלא במבנה. לזכרים לבנים יש פין שעובד כמו אנטנה - קטן במצב רפוי, הרבה יותר גדול בזיקפה. אצל השחורים קיים מבנה אחר: הפין מגיע כמעט למלוא פוטנציאל האורך שלו במצב רפוי, ומתארך מעט מאוד בזמן זיקפה. השורה התחתונה: ההבדל האמיתי הוא במצב הרפוי. אז תתעודדו.
הפסקה לצורך טריוויה
1. אורכו של האיבר הקטן ביותר המתועד בספרות הרפואית עמד על סנטימטר אחד בלבד.
2. שלושה אחוזים מגברי העולם יכולים למצוץ לעצמם.
3. ביומנו של הסקסולוג הרוסי מיכאל שטרן, שהיה במחנה עבודה בסוף שנות ה-30, נכתב כך: "במחנה נתקלתי בתופעות רבות ומגוונות. למשל, פגשתי גברים שהפין שלהם היה כה גמיש עד שיכלו להחדירו לישבנם".
4. שחקן הפורנו ג'ון הולמס נמדד ב-29.2 ס"מ. שחקן פורנו אחר, מרק סטיבנס, השתמש במידותיו (10.5 אינץ', או 26.6 ס"מ) כשם אמצעי, ובל נשכח את חביבנו רון ג'רמי - שמצויד ב-26 ס"מ. חוץ מעולם הפורנו, המגזין "ספיי" דיווח שהמצוידים כהלכה כוללים את גארי קופר, דון ג'ונסון, הנרי קיסינג'ר, טוני פאק, איגי פופ, דיוויד לי רות' וג'יימס וודס.
5. הפין הגדול ביותר בממלכת החי שייך ללוויתן הכחול: 3.3 מטרים. באמת.
מה שלא עשה הטבע תעשה הפומפה
או.קיי, אז הבנת שהגודל באמת לא קובע - ועדיין היית רוצה שהחבר הקטן שלך יהיה קצת יותר גדול. ובכן, שלוש הדרכים המוכרות להגדלת העסק מתחילות אי שם בממלכות הערביות הקדומות, ממשיכות בפומפות מתקדמות יחסית ומסיימות את דרכן בחדר ניתוח לקראת השתלה.
החדשות הטובות: עניין ההגדלה, שהתנהל בעבר בחדרי חדרים, הפך לנושא שגור ויש אפילו כאלה שמנסים לשבור בו שיאים. ד"ר בייארד סנטוס הברזילאי, למשל, מנסה להיכנס לספר השיאים של גינס בתור אביה של הגדלת הפין המשמעותית ביותר: הוא טוען שהאיבר שלו התחיל את הקריירה שלו ב-10.9 ס"מ בשנת 1994, ונכון להיום טיפס ועלה לגדולות. במספרים: 26.70 סנטימטרים. רק מה, מלת המפתח כאן היא "טוען". האיש מסרב לתת למומחים לבדוק את האיבר הפלאי שלו, מה שמעמיד בספק את הסיפור כולו.
איך שלא יהיה, הארכת פין ניתנת להשגה בשתי דרכים - אחת מכנית והשנייה כרוכה בהתערבות כירורגית. ישנה גם דרך "טבעית", אלא שלמרבה הצער מדובר בקשקוש מוחלט. אבל אליה עוד נגיע.
הגדלה באמצעות משאבות, תומכים ומחוכים. העקרון פשוט: המשאבות מגדילות את העסק על ידי שימוש בוואקום מסביב לפין, שתורם לזרימת הדם לאיבר. זה דומה במידה מסוימת למצב שהאיבר נמצא בו בזמן זיקפה מלאה תוך גירוי מיני חזק. המשאבות, נכון להיום, הן השיטה הכי פופולרית ועושות את העבודה הכי טוב. מצד שני, אפקט ההגדלה לא נמשך זמן רב. ברגע שהמשאבה מסיימת את תפקידה, הוא פשוט נעלם. שימוש לא נכון, אגב, יכול לגרום לנזק רציני.
ישנם בשוק גם תומכים מכניים ומעין מחוכים שנועדו למלא מטרה זהה, אבל חשוב לציין שהם, בדיוק כמו המשאבות, רק גורמים לפין להיראות ארוך יותר או עבה יותר בזמן הזיקפה. סנטימטרים של ממש האמצעים האלה לא מוסיפים.
ניתוח. ניתוח הגדלה באמצעות שתל נחשב בתחילת דרכו לבלתי מומלץ פשוט בגלל נסיונם הדל של מנתחים בתחום, אבל היום הוא מומלץ יותר בזכות הנסיון שהצטבר עם השנים. לרוע המזל, פעמים רבות אורך הפין המשופץ אינו מספק את בעליו. מעבר לזה הניתוח לא זול, וצריך לבחור את המנתח בקפדנות תוך שימת דגש על נסיון מוכח. ולבסוף, צריך להביא בחשבון תקופת התאוששות ארוכה. הערה: יש חברות שמציעות כדורים להגדלה, אבל טרם נשמעו עדויות לכך שהכדורים האלה מגדילים משהו (חוץ מהמינוס בבנק).
ואם כבר מדברים על הגודל: זוכרים את הפרק ב"סיינפלד" שדן בסוגיית ה"שרינקג'", ההתכווצות המתסכלת שחווה הפין בתנאי קור? ובכן, ג'ורג' קוסטנזה בוודאי ישמח לשמוע שיש הרבה טוב ברע הזה. ההתכווצות המפורסמת היא למעשה נסיגה של האיבר לתוך רקמת השומן העוטפת את עצם הערווה. מדובר בטריק אבולוציוני מתוחכם, שנועד להגן על היקר מכל מפני הקור (במלים אחרות, למנוע ממנו לקפוא ולנשור). אז אולי הנטייה השבלולית הזאת מביכה קצת את הבעלים של האיבר, אבל לפחות היא מבטיחה את המשך שיתוף הפעולה ביניהם.
ג'לקינג (הדרך הטבעית). חשוב להיזהר משלל אתרי האינטרנט המקדמים את השימוש בשיטה זו, המבוססת על מסז' בפין ותרגילים שונים. היא אולי נשמעת מבטיחה, אבל איגוד הרופאים האמריקאי פוסל אותה מכל וכל (דו"ח האיגוד על אתרי האינטרנט הרלוונטיים קבע כי "שום דבר שם לא אמיתי, חוץ מה-www שבתחילת כתובות האתרים").
במה מדובר בכל זאת? גירסה אחת טוענת שהג'לקינג היא טכניקה ערבית עתיקה שהתפתחה מהמנהג של אבות להשיא את ילדיהם הצעירים, בין הגילים 17-10. כדי למנוע בושות הם לימדו אותם כיצד להונות את רעייתם המיועדת באמצעות הגדלת הפין. על פי גירסה אחרת מדובר בשיבוש של הביטוי האנגלי Jerking off, שמשמעותו "לאונן" - ומכאן שדווקא לאירופים מגיע קרדיט על השיטה.
איך שלא יהיה, השיטה פועלת (או לפחות מבטיחה לפעול) על עיסוי שתי חתיכות של רקמות בפין שיכולות להתרחב ולהכיל יותר דם. אין בה שום דבר מכני או תרופתי, והיא מציעה מספר דרגות של השגת גודל, גם לאיבר הרפוי וגם לזקוף. אבל שוב - אין שום הוכחה שכל העסק הזה באמת עובד.
מפתה למרות זאת? ברחבי האינטרנט אפשר למצוא הוראות לשיטה, אבל כדאי לקחת בחשבון את העובדה שהן נעות בין חצי-מדויקות למסוכנות לגמרי. בכדי לבחור את האתר שמתאים לך, כדאי שתשים לב לכמה דברים בסיסיים, כמו למשל שיהיה חומר הסברתי שיכלול טקסט, תמונות שמראות צעד אחרי צעד או הסבר בווידאו; שהתוכנית תציע תמיכה; שלצוות יהיה נסיון רפואי; ולא פחות חשוב - בדוק טוב-טוב אם התמונות שמציג האתר לא משופצות בפוטושופ.
בואו בנים
אורך כזה, אורך אחר - הכי חשוב שהאיבר יגיע לשיאו ברגע האמת. אבל ממה בדיוק מורכב השיא הזה?
ים טררם יש סביב האורגזמה, ובצדק. כשגבר מגיע לשיא, הדופק שלו קופץ מ-70 ל-180 פעימות לב בדקה בממוצע, קצב הנשימה מואץ מ-15-12 ל-40 נשימות בדקה, ולחץ הדם הדיאסטולי קופץ ל-100. במקביל, השרירים בבסיס הפין מתכווצים באופן קצבי. וכל הסיפור הזה, של אורגזמה ממוצעת, נמשך עשר שניות.
רבע מכלל הגברים יכולים להגיע לאורגזמה בזמן הבשלות המינית תוך פחות מדקה, וחלק קטן מהם בפחות מעשר שניות. שליש מהם יכול לגמור חמש פעמים ברצף, ושני אחוזים יכולים לחוות עשר אורגזמות ברצף. שלא תגידו שאין אצלנו אתנחתות תרבותיות: הסופר הצרפתי גי דה-מופסן היה ידוע ביכולתו להגיע לאורגזמות שש פעמים בשעה (נציגות בורדל שניסו לבדוק את השמועה הפסיקו לספור אחרי 20 זיונים רצופים), ואם לנוע קדימה על ציר ההיסטוריה - לארי לוינסון האמריקאי זכה ב-7,500 דולר אחרי שגמר 14 פעמים בעשר שעות.
עדויות שנאספו במכון קינסי הראו שבקרב 22 אחוז מהגברים האורגזמות נעשו יותר ויותר אינטנסיביות אחרי גיל 35, ו-52 אחוז אמרו שהשיא היה טוב יותר כשהסקס היה ארוך ומתמשך. מסקנה: מספיק עם ה"זבנג וגמרנו".
תחזוקה שוטפת
אורגזמות זה יפה, אבל כדי להגיע אליהן בשלום צריך קודם כל לנקוט בכמה כללי זהירות. למה? כי ככל שהפין קשיח יותר - כך הוא יותר פגיע.
עצוב, אבל נכון: גברים הכי פחות מוגנים דווקא בזמן שהם מרגישים בשליטה מקסימלית. ואם לנקוב במספרים - בארה"ב חיים כיום לא פחות מארבעה מיליון גברים שאיבר המין שלהם נפגע במהלך עשר השנים האחרונות בזמן אוננות או קיום יחסי מין. אבל אפשר להימנע מזה. הבנה של האנטומיה וקצת הגיון בריא יעשו את העבודה יופי. ואלה הדברים שכדאי לזכור:
בלי מכות. פציעות רבות נגרמות מנסיונות כושלים להיפטר מזיקפה באמצעות בגד צמוד או צ'פחת הרגעה, וזו שיטה נהדרת לפגוע קשות באיבר היקר לך מכל. הקטן התעורר בתזמון גרוע? תבלע את הצפרדע ותן לזה לעבור לבד.
שמן את מוט ההילוכים. סקס בלי חומר סיכה הוא פשוט תאונה שמחכה לקרות. במקום להשתחל פנימה ולגלוש, איבר המין שלך עלול להיתפס ולהתעקם כשהוא עושה את דרכו, וזה לא נעים בכ-לל.
חלק מהתנוחות מסוכנות. אקסטרה זהירות נדרשת כשהגברת למעלה. תזוזה אחת לא נכונה - וחטפת נקע. הכי חשוב, ודא שהיא לא בתצוגת תכלית מבית היוצר של נדיה קומנצ'י, ושאין לה כוונה לסובב את האגן באופן שמקפל לך את האיבר.
אל תתבייש. רעש שבר או קנאק, ולא חשוב כמה אתם באטרף, דרוש טיפול רפואי ללא דיחוי.
מילה של גבר
אם כבר מדברים על פרוצדורות רפואיות, בואו נחזור אחורה לזאת שכולנו חווים - ברית המילה.
מנהג מילת זכרים ידוע בהיסטוריה כבר אצל המצרים הקדמונים, שמלו כנראה רק את הכוהנים. מקורותיו הפרה-היסטוריים של המנהג אינן ברורות, אך קשורים כנראה בטקסי קורבן (תחליף זול יותר לקורבן אדם) או שריד לסירוס ילדים על ידי אביהם כחלק מהשליטה הפטריארכלית במשפחתו. המילה היתה נפוצה גם בקרב עמי כנען עוד לפני כיבוש הארץ (לבד מהפלישתים והפיניקים, הידועים בשמם "ערלים").
על דבר אחד אין שום ויכוח: מילה היא אקט כירורגי בו מוסר עור העורלה של התינוק מעל איבר מינו. ובניגוד לדעה הרווחת, ברית מילה אינה הופכת ילד ליהודי ואי ביצועה אינו שולל את יהדותו של ילד יהודי.
העם הנבחר, חוץ מהיותו אוסף של אנשים תרבותיים וחביבים, קיבל את הציווי האלוהי הזה דרך אברהם אבינו, שלא זו בלבד שמל את בנו יצחק - אלא גם מל את עצמו. אירועי מילה נוספים שמוזכרים בספר הספרים הם מילת בנו של משה רבנו על ידי אמו, והאירוע שבו נדרש יהושע למול את כל הזכרים שטרם נימולו לקראת הכניסה לארץ ישראל. אפיזודה עורלתית מצוינת במיוחד מספק לנו המלך דוד, שבמקום מוהר שפוי בסגנון בית בסביון, הביא לכלתו מיכל ובו 200 עורלות פלישתים.
אנחנו לא לבד: לצד 97 אחוזים מהיהודים ילידי הארץ שממשיכים במנהג, המילה עדיין מקובלת אצל המוסלמים, שם היא מתבצעת בגיל 13-12. בקרב שבטים אחדים באפריקה, באוסטרליה ובאמריקה, המילה מתפקדת על תקן טקס קבלת הילד לחברת הבוגרת. בקרב המדינות דוברות האנגלית (ארה"ב, קנדה, אנגליה, אוסטרליה וניו זילנד) היתה מקובלת המילה מסיבות רפואיות החל מסוף המאה הקודמת, והתבצעה בבית החולים ביום השני להולדת הבן. אבל בעשרות השנים האחרונות נסוגו רוב המדינות, ורק בארה"ב עדיין מלים כ-60 אחוז מהילודים. מה שכן, דרום קוריאה מככבת כבר 50 שנה כמדינה היחידה בה מקובל למול כמעט את כל הילודים מסיבות רפואיות. וקצת מידע ממש מיותר: המלכה האם החליטה למול את הנסיך צ'רלס על ידי המוהל הראשי של לונדון.
מה זאת בכלל עורלה? הנה קווים לדמותה: אצל גברים בוגרים נעשה עור הפין לקראת העטרה דק יותר ורגיש יותר מבחינה מינית. בשל אורכו הרב של העור השלם נוצר "קפל" שמכסה את העטרה ומגן עליה. בקיצור, העורלה היא מעין שרוול שהוא המשך ישיר של עור הפין המכסה את העטרה. השרוול הזה מתחלק לחלק חיצוני ולחלק פנימי, כשהחיצוני מגיע עד קצה העטרה והפנימי מתחיל בקפל שנוצר כלפי פנים ומתחבר לפין בדיוק מתחת לעטרה. בחלק הזה יש לא פחות מ-55 מטר (!) של עצבים ומאות קצות עצבים. כדי להמחיש את איכויותיה של העורלה: בעשורים האחרונים נמכרו אלפי ערלות למעבדות מחקר ביולוגיות כחלק מחקר ייצור העור המלאכותי. מתברר שכל אחת מכילה די חומר גנטי לגידול 22,500 מ"ר של עור.
ואי אפשר לדבר על ערלות ועל הסרתן בלי להזכיר את סדרת הנימוקים של המתנגדים לתהליך המילה. לא חייבים להסכים איתם, אבל מעניין לשמוע. אז ככה:
1. הלכה החדירה. כבר סיכמנו שהעורלה היא מעין שרוול שהעטרה נתונה בו. בעת קיום יחסי מין הפין יכול להתכנס לתוך העורלה, ולפעולה הזו יש שלושה יתרונות: קודם כל, החדירה פחות מכאיבה כי חלק מהפעולה נעשה בתוך הפין. דבר שני, הפין לא מוציא לחות מהנרתיק אל האוויר (כפי שקורה עם פין נימול) משום שהוא בעצם יוצא אל תוך עצמו, וכך החדירה חלקה יותר. ואחרון חביב - כשהגבר מגורה אבל לא מעוניין בשפיכה הוא יכול לכנס את איברו בתוך העורלה מבלי לצאת מהנרתיק, ולשלוט בתזמון השפיכה.
2. הלכה הלחות. העורלה הפנימית היא רקמה רירית, כמו הצד הפנימי של עפעף העין או הלחי. היא מפרישה נוזל צמיגי (סמגמה) וכשהיא איננה - אין לחות.
3. הלך השומר. אברי מין שלמים שומרים על רגישותם יותר טוב מאברים נימולים ומוגנים יותר מפני זיהומים. בשנים הראשונות לחיי הילד, העורלה דבוקה לעטרה ומגינה עליה מפני שתן או חיידקי צואה המצויים בחיתול.
כנגד כל אלה חשוב לציין שתי עובדות. הראשונה: כפי שכבר צוין, הסיכוי ללקות בסרטן הפין נמוך בהרבה בקרב נימולים. השנייה: לפחות 15 אחוז מהגברים שאינם עוברים מילה בילדותם ייאלצו לעבור אחת בבגרותם כתוצאה מדלקת נפוצה למדי בשם פומוזיה. אז כבר מדובר במילת חירום, פרוצדורה מאוד לא נעימה.
אם הטיעונים כנגד מילה בכל זאת שכנעו אותך, ייתכן שתגיע למסקנה שאתה רוצה את העורלה שלך בחזרה. אבל מה תעשה - תתבע את המוהל? את אמא ואבא? תתפלא, זה הרבה יותר פשוט. ניתן לבצע שחזור עורלה באמצעות פעולה כירורגית פשוטה. עם זאת, חלק מתפקודיה של העורלה המקורית לא ניתנים לשחזור.
הפרעות בזיקפה: הגורמים
עורלה שאיננה היא בעיה קטנה, אם בכלל. זיקפה שאיננה היא בעיה הרבה יותר גדולה.
אי יכולת להגיע לזיקפה או לשמור עליה, פליטה מוקדמת או אי יכולת להגיע לשפיכה - כל אלה מונעים מהגבר להפרות את ביצית האשה (ועוד לא דיברנן על הצרות הפסיכולוגיות).
באופן גס, בעיות בזיקפה מתחלקת לכמה סוגים:
אנטומיות. בגלל פגם באיבר המין.
עצביות. אין אונות הנובעת משיתוק העצבים האחראים על הזיקפה.
פונקציונליות. נובעות מפגם אנטומי או אורגני, כמו ספירת זרע נמוכה, מחלת כלי דם היקפית, סוכרת, שימוש בתרופות על בסיס קבוע, אלכוהול, סמים ועישון כבד.
פסיכולוגיות. נגרמות עקב הפרעה נפשית כמו חשש מזיהום, דכאון, זעם, תשישות, שעמום, בעיית הערכה עצמית וחשש מכשלון.
חבלות בעמוד השדרה או מחלת עצבים. אלצהיימר, טרשת נפוצה ופרקינסון.
סימפטומטיות. נגרמות בגלל בריאות לקויה, שימוש בתרופות או רקע של מחלה.
לא משנה מה הם הגורמים, אם יש בעיה להגיע לזיקפה - זה הזמן לגשת לרופא. מעבר לזה, יש כמה דברים שעשויים למנוע אותה. בתור התחלה, חשוב להקפיד על דיאטה מאוזנת ולהיפטר מכל הג'אנק פוד. במקביל מומלץ לצרף לרשימת המכולת גרעיני דלעת ומזון מלכות. מה עוד? כדאי להימנע מפעילות פיזית מאומצת, מאמבטיות חמות ומסאונות לוהטות, שגורמות לספירת זרע נמוכה ולירידה בייצור ההורמונים הקשורים לאונות ולדחף המיני. ולא פחות חשוב - לא לעשן, להימנע מאלכוהול (שמקטין את היכולת לייצר טסטוסטרון), וזלכור שסמים פוגעים בנימי הדם המספקים דם לפין. בקיצור, מי אמר שכיף להיות בריא.
הפרעות בזיקפה: פתרונות
סיוע ידני. מכשיר ואקום יוצר זיקפה על ידי יצירת ואקום מסביב לפין, וכך מגביר את זרימת הדם לפין. המכשיר מורכב משלושה חלקים: שפופרת מפלסטיק שהפין מוחדר לתוכה, משאבה ידנית או חשמלית ששואבת את האוויר מחוץ לשפופרת, וטבעת גומי המונחת בבסיס הפין בכדי לשמר את הזיקפה אחרי הורדת השפופרת ובמהלך המשגל, באמצעות מניעת החזרת הדם מהפין לגוף. חשוב לזכור ששימוש ממושך במכשיר ואקום עלול במקרים מסוימים לגרום לפגיעה בכלי הדם של הפין.
טיפול תרופתי. יש שלוש דרכים לטיפול תרופתי באין אונות: כדורים, הזרקה ישירה לתוך הפין או החדרה לתוך השופכה. תרופה שזכתה למעמד של סלבריטאית-על היא הוויאגרה, שפועלת על ידי הגברת השפעת הניטריק-אוקסיד, אותו חומר שגורם לרפיון השריר בפין כתגובה לגירוי מיני, ומאפשר הגברת זרימת הדם אל הפין.
בניגוד לתרופות המוזרקות ישירות לתוך הפין, השפעת הוויאגרה מתחילה לאחר כשעה ונמשכת בממוצע כחמש שעות. תופעות הלוואי האפשריות: כאבי ראש, אודם בפנים (אצל עשרה אחוזים מהמשתמשים), צרבת, גודש באף, הפרעות ראייה ושלשולים. נכון שמדובר בתופעות קלות בדרך כלל, שחולפות לאחר מספר דקות עד שעות, אבל לבוא זב חוטם, סמוק פנים ומשלשל לסקס זה לא להיט. אם בכל זאת החלטתם לנסות, חשוב לזכור שהוויאגרה יעילה בעיקר אצל גברים הסובלים מאין אונות כתוצאה מיתר לחץ דם, דכאון ובעיות במערכת העצבים ובעמוד השדרה - ובמידה פחותה אצל גברים עם סוכרת או אחרי כריתת ערמונית.
במקרים בהם אין הצלחה טיפולית עם ויאגרה ניתן להשתמש בערכה להחדרת אלפרוסטדיל לתוך השופכה, שכוללת אפליקטור עם קפסולה זעירה שמוחדרת כשני ס"מ מראש הפין לתוך השופכה. שם משתחררת הקפסולה שמכילה את החומר, ומקץ 10-8 דקות העסק מתחיל להזדקף למשך חצי שעה עד שעה. תופעות הלוואי: כאבים בפין ובאשכים, צריבה בשופכה, אודם בפין, ולפעמים טיפות דם מהשופכה. לא מלהיב? זה מה יש.
תרופות אחרות המשמשות לטיפול באין אונות הן טסטוסטרון, יוהימבין, דופאמין ונוגדי סרוטונין. יש דיווחים על הצלחה טיפולית, אך יעילותן לא הוכחה בניסויים מבוקרים.
אמנים קוריאנים מפסלים איבר מעץ כחלק ממסורת בת 400 שנה. פסלי פין מושלכים לים כדי להרגיע את רוחות הנשים שטבעו בחופי המדינה
במקרים של סוכרת קשה או מחלות כלי דם ניתן לגרום לזיקפה על ידי הזרקה לתוך הפין של תרופות המביאות להגברת זרימת הדם. ביניהן ניתן למנות פפברין, פנטולמין ואלפרוסטדיל (משווק בשם קברג'קט). זהירות: שימוש בתרופות אלה עלול לגרום לתופעות לוואי כמו זיקפה ממושכת (פריאפיזם) וצלקות בפין.
אם אף תרופה לא פותרת את הבעיה, זה הזמן לשקול התערבות כירורגית. על שולחן הניתוחים מוצעות שלוש אפשרויות עיקריות:
1. השתלת תותב הגורם ליישור הפין. עם השתלת תותב לתוך הפין, כמעט בכל המקרים ניתן להשיג זיקפה (כשלון יכול להיגרם רק בגלל זיהום או כשל מכני של התותב). תותב הפין משווק בשתי צורות, קשיח למחצה או מתנפח. התותב הקשיח למחצה מכיל שני מקלות העשויים מחוט כסף מכוסה פוליאסטר ועטוף בסיליקון; התותב המתנפח בנוי משני מקלות חלולים ומחסנית המכילה נוזל. המחסנית יכולה להיות בנויה בתוך המקלות כיחידה אחת, או להיות מחוברת אליהם בשני צינורות. לחיצה על המחסנית מעבירה את הנוזל לתוך המקלות ובכך גורמת לזיקפה. לחיצה על כפתור נוסף מחזירה את הנוזל לתוך המחסנית ומסיימת את הזיקפה.
2. תיקון הצרויות בעורקים להגברת זרימת הדם לפין. ניתוח לתיקון זרימה עורקית לפין מתבצע על ידי חיבור אחד העורקים של דופן הבטן לעורקי הפין. הניתוח מצריך מיומנות במיקרו-כירורגיה (ניתוח בעזרת מיקרוסקופ) ומתאים בעיקר לצעירים עם פגיעה בכלי הדם כתוצאה משברים באגן או חבלות בפרינאום. הניתוח אינו מתאים לגברים מבוגרים עם חסימה מפושטת של כלי הדם.
3. חסימת הוורידים בכדי למנוע בריחת דם מהפין. הניתוח לקשירת ורידים המנקזים את הדם מהפין פועל במטרה הפוכה מהניתוח הקודם, והוא מיועד למנוע בריחת הדם מהפין, שגורמת לירידה מוקדמת של הזיקפה.
תופעות ייחודיות
לסיום נעבור לסדרה של בעיות הרבה פחות נפוצות, אבל לא פחות מרתקות. שמעתם פעם, למשל, על מיקרופינס?
איתיפאלופוביה. זאת לא בדיחה (כי זה לא מצחיק): במילון הפסיכיאטרי הרפואי מתוארת תופעת ה-Ithyphallophobiaכבעתה איומה ממחשבה על זין בזיקפה.
היפוספדיאס. התפתחות לקויה של הפין, שגורמת להימצאותו של חור ההשתנה במקומות שלא יועדו לו, כמו למשל נקודת החיבור עם האשכים.
מחלת פיירוני. עקמת חמורה של הפין שנגרמת בגלל צלקת בגוף הפין מתחת לעור, נראית כמו שורה של בליטות קטנות וגורמת לכאבים, לזיקפה חלשה או לאימפוטנציה. בשנים הראשונות להופעתה הצלקת גדלה ואחר כך מפסיקה, אבל לא נעלמת. לא ברור מה גורם לה (אם כי אצל חלק מהגברים הגורם הוא פציעה בפין). סיפור מסובך, הפיירוני. נכון להיום אין טיפול למחלה, אבל תרופות עם מרשם רופא כמו פוטבה או ויטמין E יכולות לעזור בחלק מהמקרים, וניתוח להשתלת פרוטזה בפין יכול לסייע לשיפור הזיקפה, אבל גם זה עסק לא נעים.
פריאפיזם. זיקפה ממושכת מדי, שיכולה להופיע בעקבות הזרקת חומרים לאיבר המין, ובמקרים מסוימים עקב הכשת עקרב צהוב. לא טרגדיה יוונית, אבל בכל זאת לא נעים.
מיקרופינס. מדובר בתופעה נדירה, לרוב גנטית, של איבר בעל מבנה נורמלי אבל גודל מזערי - קטן יותר משל תינוק שזה עתה נולד (פחות משני סנטימטרים כשהפין מתוח קלות). הגורמים למחלה הן הפרעות הורמונליות שמביאות לרמות לא נורמליות של הורמוני התפתחות באברי המין. התופעה הזו יכולה להופיע לבד, אבל בדרך כלל היא מלווה בהפרעות נוספות ואין לה תרופה. בשתי מלים, לא עלינו.
סייע בהכנת הכתבה: ד"ר צחי בן-ציון
לפנייה לכתב/ת 
