כמו עדר ללא רועה
"היכולת של מכבי ת"א הגיעה לשפל חדש. הצוות המקצועי שוב כשל בדקות ההכרעה, והפעם אפילו וויל ביינום לא היה בסביבה. כך נראית קבוצה שמשלה עצמה במחשבות על הפיינל פור". מוטי דניאל עדיין מחפש את הפילוסופיה של נבן ספאחיה, ונזכר שגם לנצח בלובליאנה לא היה תענוג גדול
צריך היה להיות ספקולנט גדול כדי להמר על לובליאנה כמנצחת. יחסי הכוחות נטו בבירור לטובת מכבי תל אביב, למרות היכולת הבינונית וחוסר היציבות שהיא מפגינה העונה. אולימפיה לא ראויה לרמת היורוליג, בעיקר לאחר שבחרה לוותר על מרקו מיליץ', הכוכב שלה בה"א הידיעה.
לכן, די הופתעתי לקרוא את ידידי אהרל'ה ויסברג שהזכיר כי ניצחון היורוליג האחרון של מכבי בלובליאנה היה כשאני עוד שיחקתי בקבוצה, אי שם באמצע שנות ה-90. אני זוכר היטב את המשחק ההוא בתור אחד מנצחונות החוץ המגעילים ביותר שחוויתי כשחקן מכבי.
זה היה משחק גרוע ביותר, באולם מלא בקהל רעשני, אבל יתרון הביתיות הגדול שלהם נעוץ בעובדה שהמגרש משמש גם להוקי קרח והוא פשוט קפוא. כל מי שלא התרוצץ על המגרש פשוט קפא על הספסל וכולם ספרו את הדקות עד שהסיוט יסתיים ואפשר יהיה לחזור למלון, וכבר לא היה משנה אם זה יהיה עם או בלי הניצחון. אם התנאים היום דומים לאז, זה לא בדיוק המקום בשביל וויל ביינום להחלים מהשפעת, עדיף היה שיישאר בבית עם כוס תה.
אליהו מול יוראק. פתח מצוין בלובליאנה (צילום: רויטרס)
הרבה דנים בירידת הרמה בירוליג, בעובדה שיש בריחה של אירופיים ל-NBA, ובכך שהזרים המגיעים לאירופה פחות טובים מבעבר בגלל הרחבת ה-NBA. לראשונה מזה שנים, ראיתי משחק יורוליג של מכבי בו אין אפילו אמריקני אחד בחמישייה של אחת מהקבוצות. זה נראה יותר כמו משחקי הנבחרת. אירופה הקלאסית. ההרכבים התאימו לליאור אליהו וליותם הלפרין, שפתחו מצוין וגם הובילו את מכבי ליתרון ממש מהפתיחה.
נואל פליקס נראה מסכן. באמת שאני לא יודע אם זה בגלל שהוא התייבש על הספסל ולא קיבל קרדיט מנבן ספאחיה בחלקים גדולים של העונה, או שהמאמן צדק בכך שלא נתן לו לשחק, כי פשוט אין לו את זה. פליקס עלה ברוטציה לפני ג'יימי ארנולד, טייל שתי דקות בהן עשה שתי עבירות שהחזירו את לובליאנה למשחק, אחת מהן בלתי ספורטיבית. הנגיעה היחידה שלו בכדור הסתיימה באיבוד.
כשהמשחק התאזן, מכבי ניסתה לשחק פנימה. שוב ושוב הלכו לגבוהים בלואו-פוסט כדי לכתוש את לובליאנה. גם הגארדים העדיפו חדירה על פני זריקה מבחוץ. זה עזר לטחון את הסלובנים בעיקר באגף העבירות. הסלובנים, מצידם, היו במשחק כל זמן שהשלשות נפלו פנימה. מכיוון שאי אפשר לחיות מזה לאורך זמן וסטטיסטיקות טיבן להתיישר, נגמרה להם המחסנית. הנזק שפליקס גרם תוקן, ונפתח פער לטובת מכבי שירדה להפסקה עם יתרון דו ספרתי.
הלפרין עוקף את מרקושווילי. ואיפה האמריקנים? (צילום: רויטרס)
למרות שמכבי החזיקה את הסלובנים על סקור נמוך במחצית, ההגנה לא הבריקה במיוחד והתשלום הגיע במחצית השנייה. לובליאנה, שבאופן מסורתי מעמידה הרכב אתלטי, רצתה, חדרה, הפציצה מבחוץ וסירבה להצדיק את מיקומה הגרוע בטבלה. השחקנים שלה חגגו מבפנים ומבחוץ, ואי אפשר היה לנחש איזו קבוצה מסיימת את העונה האירופית בשבוע הבא, ואיזו משלה את עצמה שיש לה סיכוי לפיינל פור.
אחוזי קליעה נמוכים מהקו - שמלמדים על אלמנט מנטאלי מדאיג, בתוספת איבודי כדור רבים - שהגיעו גם בהיעדרו של ביינום, הביאו להתפרקות מדהימה של הקבוצה. שחקני מכבי התרוצצו כעדר ללא רועה, כשכל אחד בתורו מנסה להציל את המולדת. כל מי שחשב שבלי ביינום מכבי טובה יותר, גילה שהבעיה עמוקה בהרבה.
הצוות המקצועי שוב כשל בדקות ההכרעה. ספאחיה בזבז שני פסקי זמן ברבע השלישי, אולי כי היה בטוח שההפרש יישאר והסיום לא יהיה צמוד. ריצת 14:0 בתחילת הרביעי הכריחה אותו לקחת את פסק הזמן האחרון שלו, הרבה הרבה לפני הבאזר. לקבוצה ברמה הזו חייבת להיות תוכנית מגירה לביצוע עבירה בהתקפה האחרונה.
ניקולה וויצ'יץ' מאבד את הראש והכדור מול ראניקו (צילום: רויטרס)
יכול להיות שהפילוסופיה של ספאחיה היא להסתמך על עצירה בהגנה. אני מקווה שיש בכלל פילוסופיה כלשהי בעניין. אני מאמין שבמצב של שוויון ואפילו ביתרון נקודה, כשנותרו יותר מעשר שניות, חייבים לבצע עבירה ולהחזיק את הגורל אצלך בידיים. ניקולה וויצ'יץ' הישווה 17 שניות לסיום, וכמו ברומא, מכבי ירדה להגנה כדי לשמור. אז, המועמד מיירה צ'טמן החטיא רק כדי לנעוץ את המסמר בהארכה. הפעם היה זה המועמד טימו ראניקו, שקלע ולמכבי אפילו לא היה פסק זמן שיביא את הכדור האחרון לקו מחצית המגרש. זריקת ההזדמנות האחרונה הושלכה משלושת רבעי מגרש, אבל דורון ג'מצ'י לא היה שם.
היכולת הלא משכנעת שמפגינה מכבי לאורך העונה נותרה בעינה, ובמידה מסוימת שקעה לשפל הכי עמוק. בשבוע שעבר טל בורשטיין הציל את הצהובים ממבוכה נגד ציבונה. בלובליאנה, כשוויצ'יץ' נסגר היטב (למרות המספרים הרגילים), לא היה מי שימנע את הנפילה. גם לא דריק שארפ, שעוד ניסה להציל שוב את המולדת עם שתי שלשות בשתי הדקות האחרונות.
ים של מילים כבר נשפך על המצטרף החדש לקבוצה, גוראן ירטין. יש הרבה הסתייגויות ברורות וביקורת על קבלת ההחלטה להחתים דווקא אותו. מכיוון שהוא או-טו-טו נוחת אני מציע להרחיק את זכוכית המגדלת ולתת לו זמן להתאקלם. משיח הוא לא, וגם הוא לא יסחוב את מכבי על גבו לפיינל פור, אבל בהתחשב ביכולת הכללית של הקו האחורי בימי טרום בורשטיין, יש תקווה וסיכוי שהוא יהיה האקס פקטור, שיפיח חיים בקבוצה ויאפשר לה להיות יותר תכליתית ואגרסיבית בשלב הבא.
לובליאנה לא תהיה שם, בטופ 16, אבל לפחות נפרדה מהאולם הביתי שלה עם חוב קטן שנסגר. אותו חוב שנפער ביום ההוא, בו נחתו הסלובנים בתל אביב וכעבור חמש שעות שימשו כתפאורה להצגה של וויצ'יץ' ומכבי. אז מי אמר שאין צדק בספורט.
