מה בין פנסיה לבריחת המוחות?

עד לפני כשני עשורים התפארו בתי הספר למינהל עסקים בישראל בחברי סגל מהשורה הראשונה בעולם בתחום המימון. בחלוף השנים פרשו רבים לגמלאות, ואת מקומם לא תפסו חוקרים צעירים בעלי הישגים דומים. הסיבה היא לא שהולך ופוחת הדור, אלא שמצטייני הדור הצעיר בחרו במשרות נחשקות בארצות הברית.

במחקר שערכתי עם ד"ר אריק גולד בנושא בריחת המוחות הראינו ששיעור ההגירה מישראל של חברי סגל באוניברסיטאות הוא כ־1% בשנה - אחד מכל 100 חברי סגל יורד מישראל מדי שנה. נוסף על כך, רבים מהסטודנטים הישראלים המצטיינים בוחרים לא לשוב לישראל בתום לימודיהם בחו"ל. במחקר חדש מציג ד"ר דן בן־דוד את תוצאותיה של הגירה זו. ממצאיו מורים על כך שרבים מהחוקרים הישראלים מועסקים ב־40 המחלקות המובילות בכל תחום מחקר בארה"ב. בן־דוד מראה קשר ברור בין שיעור החוקרים הישראלים בארה"ב לבין פערי השכר בין ארה"ב לישראל: בתחומים שבהם הפער גדול - שיעור ההגירה גבוה. כך למשל, בתחום הפיזיקה והכימיה מספר החוקרים הישראלים באותן 40 מחלקות הוא כ־11% ממספר החוקרים בישראל באותו התחום. בכלכלה השיעור הוא 39%, ובמדעי המחשב אף יותר מזה. בכלכלה ובמדעי המחשב פערי השכר גדולים מאוד, ובפיזיקה ובכימיה הפערים צנועים יחסית.

נוסעים ולא חוזרים

במימון, תחום שלא נכלל במחקרו של בן־דוד, שכרו של בוגר תוכנית דוקטורט מצטיין שקיבל משרה במוסד יוקרתי בארה"ב, הוא 220 אלף דולר בשנה - כ־65 אלף שקל בחודש. בישראל, לעומת זאת, השכר המוצע לחוקר מתחיל אינו עולה אף על רבע מסכום זה. נוסף על כך, מאחר שבישראל השכר נקבע במו"מ שבו נציגי הסגל שייכים לקבוצה הוותיקה, יצרו הסכמי השכר פערים גדולים מאוד בין הצעירים לבין הוותיקים. כתוצאה מכך ישראלי שרוצה לשוב לארץ עושה חשבון פשוט, ובמקרים רבים מחליט לדחות את החזרה בכמה שנים, ליהנות משכר גבוה ומקידום מהיר בארה"ב ולשוב בדרגה בכירה של פרופסור מן המניין, שנהנה משכר גבוה למדי גם בישראל. הבעיה היא שאחרי עשר שנים בחו"ל, כשהילדים כבר דוברים אנגלית רהוטה ועברית קלוקלת, וכשמתרגלים לחיים הנוחים, קשה לדבוק בתוכנית המקורית לשוב לישראל.

בן־דוד מטיל בראיונותיו בכלי התקשורת את עיקר האחריות למצב על ממשלות ישראל, שקיצצו בתקציבי המוסדות להשכלה גבוהה. כתוצאה מכך לא עלה מספר המשרות באוניברסיטאות בשלושת העשורים האחרונים - למרות גידול ניכר באוכלוסייה ובמספר הסטודנטים. בן־דוד מדגיש את המחסור בתקנים כסיבה המרכזית להגירת חוקרים ישראלים לחו"ל. אולם בתחומים כמו חשבונאות, כלכלה ומימון אין כל בעיה של מחסור בתקנים ואין קושי לקלוט חוקרים מצטיינים, אם הללו רק היו רוצים להגיע.

הסגל חוסם רפורמות

קל להטיל את מרב האחריות על ממשלת ישראל, אבל לדעתי הבעיה המרכזית נובעת מכוחו של ועד העובדים של חברי הסגל, שהתנגד לכל רפורמה שתעניק שכר גבוה לחוקרים מבוקשים. האוניברסיטאות בישראל מאוכלסות בחוקרים מעולים, שלצדם חוקרים רבים שאיכות מחקרם בינונית ומטה ושכרם המופרז גובל בבזבוז כספי ציבור. ללא רפורמה במבנה השכר אין כל סיבה לחשוב שהגדלת תקציבי האוניברסיטאות ומספר התקנים תגדיל דווקא את מספר החוקרים המצטיינים ולא את מספרם של הבינוניים והחלשים.

ומדוע חשוב לציבור בישראל שהחוקרים באוניברסיטאות יהיו מצטיינים ולא בינוניים? זה חשוב, משום שבוגרי בתי הספר למינהל עסקים הם המנהלים את קרנות ההשקעה והפנסיה של הציבור, ובהחלט ייתכן שהניהול הכושל שהתגלה בכמה מהקרנות קשור לירידה ברמת החוקרים המלמדים מימון וניהול תיקי השקעות.

• הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת לונדון ועמית בכיר במרכז שלם